קהילות חינוכיות לומדות
קהילות חינוכיות לומדות
קהילות חינוכיות לומדות

דבר המנכ”ל

 

בחינות הבגרות – ההערכה של האתמול

 ד”ר אמנון אלדר

ד"ר אמנון אלדר

השבוע נקבע כי תקציב החינוך יגדל בשנתיים הקרובות בכ-2.5 מיליארד שקל ויסתכם בכ-59 מיליארד שקל, התקציב הגדול שבמשרדים. מהם מדדי ההצלחה לשימוש נכון בהשקעה קריטית זו?  בשבועות האחרונים פורסמו זו הפעם הראשונה ציוני בחינות הבגרות בכל המקצועות בכל בתי הספר בארץ. כל תלמיד יכול להכנס לטבלה בת 187 עמודים, לחפש את עירו ולבחור במוסד שיקנה לו, כך יאמין, תעודת בגרות טובה יותר. השקיפות והתחרותיות כשלעצמן מבורכות, אך השאלה היא מה מעריכים ומה מודדים ובעיקר מהי מטרת בית הספר ב- 2018.

האם בעידן בו  צעירים מרוויחים סכומי עתק כמתכנתים, יזמים, יוטיוברים ומפתחי אפליקציות, לעיתים קרובות בלי קשר לציונים שהשיגו, המסר שאותו מבקשת החברה הישראלית להעביר לאנשי החינוך, הוא שהצלחתם תימדד בתוצאות בחינות הבגרות?  

במדינות רבות בעולם המצב שונה. באונטריו שבקנדה יש רק תעודות סיום אחידות המעידות על סטנדרטיזציה בתכנית הלימודים; במרבית מדינות ארה"ב אין בחינות סטנדרטיות חיצוניות, ובמקומן בכניסה לאוניברסיטה מתייחסים לתעודת סיום התיכון ולתעודה החברתית; בפינלנד נבחנים בארבע בחינות בלבד, בבריטניה – בשלוש ואילו בישראל יש  עשרים ושלוש בחינות בממוצע לתלמיד.

מהפכת המידע והידע לצד המהפכה הדיגיטלית, שביחד מאפשרות לכל תלמיד ללמוד כל דבר, בכל מקום וזמן ומכל מומחה שהוא, עומדת לפתחנו ועל כן עלינו לתת דגש על הדמות האידאלית של בוגר המערכת: לא עוד תלמיד היודע לשנן, לזכור ולמלא בהצלחה את מחברות הבחינה, אלא תלמיד עצמאי, סקרן, יזם וחושב, היודע להסתגל ולהתנהל בעולם המשתנה.  

לצורך כך יש לחולל שינוי  מקיף בבית הספר, אלא שרק שינוי בהערכה, שיוביל לשינוי בתפיסת המורים והתלמידים לגבי מטרת ההוראה והלמידה וממילא להתאמת דרכי הלמידה, התכנים, האקלים והסדירויות הבית ספריות, יהפוך את הכיתה לרלוונטית.

האתגר הגדול הוא יצירת מדדים חדשים, הכוללים את הערכת מיומנויות המאה העשרים ואחת, במקביל להפחתת בחינות הבגרות הסטנדרטיות. בנוסף, מאחר ואיננו מעוניינים בהצמחת בוגרים שיהיו רובוטים חדשניים, אלא בני אדם מוסריים וערכיים בעלי רגישות חברתית, יש לייצר מדדי הערכה גם להיבטים אלו.

כצעד ראשון, ברשת אמי"ת פיתחנו מדד בית ספרי הרלוונטי לעולם של יזמות, יצירתיות,  שיתופיות וחינוך לערכים. במדד הבוחן את הרלוונטיות של תהליכי ההוראה והלמידה לתקופתנו נבדק מהו אחוז הלומדים בתהליכים שיתופיים, מהו אחוז התלמידים המגלים סקרנות ועניין בלמידה, כמה מהם לומדים בלמידה עצמאית, מהו שיעור המורים שהוכשרו לקדם מיומנויות שונות, מהם ההיבטים הערכיים הבאים לידי ביטוי בתכני הלימוד, מהו אחוז השיעורים הסטנדרטים שהפכו ליחידות לימוד מבוססות פדגוגיה חדשנית, מהי תדירות שימוש המורים במתודות הוראה חדשניות, וכיצד אירועי ההערכה אותם בוחרים המורים לממש, תומכים ומשקפים את התהליכים האלו ולא את הלמידה הסטנדרטית.

התהליך נעשה בשיתוף מנהלים, מורים ותלמידים ומלווה במומחים אשר מנחים את המורים המבקשים לעשות שינוי ולהתאים את דרכי ההוראה, הלמידה וההערכה למטרות החדשות והמורים מעידים כי עצם השיקוף, החשיפה לשלל האפשרויות והצורך לבחינה עצמית מחולל תהליך משמעותי.

שיעורים שלמים של הוראה פאסיבית בשיטת המע"מ ("מורה עומד מדבר"), צריכים לחלוף מן העולם, כך לא נגדל תלמיד להיות לומד פעיל, יוצר ומפתח העובד בשיתופיות. פירסום טבלאות הציונים השייכות למאה הקודמת, אינו הפיתרון, אלא חלק מבעיה, כדי לטפח תלמיד סקרן ורלוונטי לשוק העבודה בעתיד, ההערכה במערכת החינוך חייבת שינוי מיידי.