קהילות חינוכיות לומדות
קהילות חינוכיות לומדות
קהילות חינוכיות לומדות

נעים להכיר

 

בועז יוספי – מנהל התיכון באמי”ת חצור הגלילית

 

 


בועז יוספי, מנהל התיכון באמי"ת חצור הגלילית, כלל לא תכנן לנהל בית ספר, הוא התחיל כמחנך כיתה, ובשנים האחרונות כמנהל הגיע להישג יוצא דופן - עליה של יותר מ25% בשיעור הזכאים לבגרות.
"התלמידים שלנו הם הוכחה שאין יעד שלא ניתן לכבוש. אנחנו משתדלים למצוא אצל כל תלמיד תכונה וכישרון ייחודיים, ולטפח אותם"

ביוגרפיה קצרה - גיל סטטוס

בועז יוספי, 36 ,יליד חצור, בה גם גדלתי והתחנכתי. חצור היא למעשה נוף הילדות שלי, מבחינתי המקום שבו הכל התחיל ועליו הכל בנוי. למדתי בתיכון אמי"ת חצור, מחזור ב', ולמעשה אפשר לומר שבית הספר גדל וצמח יחד איתנו.
אני זוכר כיתות קטנות, אוירה אינטימית משפחתית, בית ספר שבו כולם מכירים את כולם, עד שכמעט לא ניתן היה לדעת מי מורה ומי תלמיד. בזמנו צחקנו שמורה זאת אחת עם כיסוי ראש ומורה זה אחד עם ציצית.
הורים שחששו מבית ספר קטן ומשאבים מוגבלים, היו הראשונים להודות ולברך את בית הספר שפתח מגמות והעמיד בוגרים בעלי זכאות לבגרות עם 30 ואפילו 40 יחידות לימוד.
עם סיום כיתה י"ב עברתי לישיבת ההסדר במעלות, שם למדתי 5 שנים כולל שירות צבאי כלוחם ומפקד בחטיבת גבעתי.
לאחר מכן למדתי לימודים אקדמיים, תחילה במכללת שאנן ולאחר מכן במכללת אוהלו בקצרין.
בפועל, אני בעל תואר ראשון בחינוך ותואר שני בניהול וארגון מערכות חינוך.


איך הגעת לתפקיד בית ספר?
ייאמר מראש וברור, לנהל את בית הספר לא היה בתוכניות שלי, זאת לא הייתה השאיפה ובטוח לא לשם כיוונתי. אבל ידוע, שמה שאדם חושב זה לא מה שה' מתכנן.
בפועל, הגעתי לאמי"ת כמדריך מעגלים, בהמשך מחנך כיתה במקביל לסגן מנהלי ואז לפני 3 שנים קיבלתי את ניהול בית הספר.
למעשה היום אני נזכר בערב אחד לפני 9 שנים שעברתי מול בית הספר ופתאום אני פוגש את אביחי מי שהיה אז מנהל בית הספר והוא הציע לי בלי מבוא ובלי הקדמה לקבל חינוך כיתה. וכמו שאומרים כל השאר היסטוריה.


איך הבאת את ההישג?
קודם כל הכל התחיל מירושה טובה שקיבלתי מקודמי לתפקיד, חברי ומורי, אביחי, גולן שניהל את בית הספר בתשע השנים שלפניי.
מוקדם לסכם אבל בכל התהליכים שעובר בית הספר הדבר הבולט ביותר הוא שיתוף הפעולה בין צוות ההנהלה והמנהלה ביחד עם צוות המורים ואחרונים חביבים התלמידים והתלמידות היקרים. הצלחת התלמידים היא פועל יוצא וישיר של אמונה ומסירות אינסופית של הצוות החינוכי כלפי התלמידים, הן במישור הפורמאלי והן וביותר במישור הבלתי פורמאלי כולל קשר אישי, תמיכה וליווי פרטני לכל תלמיד כפי מה שנחוץ לו.
אני יכול לספר על מורים שמגיעים עם דפי עבודה שונים באותה הכיתה כדי לקדם תלמידים בעלי רמות שונות. ניתן לראות בבית הספר כדבר שבשגרה מורים שמתגברים תלמידים בשעות הערב ולפעמים גולש אל הלילה. כל תלמיד מרגיש נח להתקשר למורה שלו בכל נושא שהוא רואה לנכון. כאשר מורה למתמטיקה הזמינה את כל תלמידי כיתתה לשבת בביתה אמרתי כנראה השמים הם הגבול.
ב"ה "ועשית הישר והטוב בעיני ה'..."


מה אתה חושב על התלמידים?
לשאול מנהל מה הוא חושב על התלמידים זה קצת כמו לשאול נחתום על עיסתו ובכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר. אני חושב שהתלמידים שלנו הם הוכחה שאין יעד שלא ניתן לכבוש אותו, תלמידים מגיעים בכל שנה במטרה להצליח יהי המחיר אשר יהיה.
יתרה מזו הנושא הלימודי הוא חשוב אך בפירוש לא חזות הכל, תלמידים מעורבים בפרויקטים חינוכיים- התנדבות במקומות שזקוקים להם, פעילות מעצימה כגון קורס גלישה וטיפוס ממצוקים, קורס ליצנות רפואית, לימודי ימיה בכנרת, קורס ניהול פיננסי שבסופו התלמידים מארגנים שבוע צלילה (כוכב ראשון).
בכל הפעילויות הללו יש גם טיפוח חוזקות אצל תלמידים מסוימים ועוד יותר התמודדות עם חולשות וקשיים אצל תלמידים אחרים.
מה שמיוחד הוא שגם בתקופת לחץ של מתכונות ובגרויות, שמטבע הדברים כרוך במתח לימודי גבוה, התלמידים לא מוותרים על שום פעילות אחרת.


מה אתה חושב על המורים?
מעבר למה שאמרתי מקודם, צוות המורים שבראשם אני עומד מצטיין בערבות הדדית בין המורים לבין עצמם ובין המורים לתלמידים. אני לא זוכר ולו פעם אחת שמורה סירב לבקשה או דרישה שנחוצה להצלחת התלמיד.
כמו שערי תשובה שלעולם לא ננעלים כך כל מורה שלנו מקבל כל תלמיד בכל שלב עד להצלחה.


לאן אתה רוצה לקחת את התלמידים שלך? מה המטרות שלך להמשך?
לקחת את התלמידים, הייתי מחלק את זה לשניים, מטרות משותפות לכולם ומטרות ייחודיות לכל אחד ואחד.
כמו יעקב שבירך את בניו בברכה כללית ומשותפת לכולם אבל גם ובמקביל ברכה פרטית וייחודית לכל אחד ואחד מהם לפי אופיו ואישיותו. למשל, יהודה מיועד למלוכה, לוי מחנך בישראל, יששכר אמון על התורה וזבולון עוסק במסחר.
ראשית לכל אנחנו שואפים לראות את התלמידים מצטיינים בלימודם, מתנהגים למופת בכל המעגלים החברתיים, בין עצמם לבינם, בין המורים לבינם, בביתם וכו'.
שאיפתנו שחיי התלמידים יהיו מושתתים על תורה על שני חלקיה, הן ביחסים בין אדם לחבירו ובאותה מידה ממש בין אדם להקב"ה. בא נוסיף, כמו שני לוחות הברית שאינם מופרדים זה מזה.
כמובן אנו משתדלים לחפש ולמצוא אצל כל תלמיד תכונה וכישרון ייחודיים לו ומחייבים אותנו לעזור לו לטפח אותם.
וכמו שאמרתי מקודם, גם כאן השמים הם הגבול. אני נזכר בתלמיד שהתגלה כבעל מנגן, תלמיד אחר שהתבלט בחרישה בעץ ועד תלמידים שמחוננים בסיירות, בספורט ואפילו פיתוח אפליקציות ובניית אב טיפוס והדפסת תלת מימד.
כל הכישרונות הללו מבחינתנו הם קדושים, וחובה קדושה מבחינתנו לעודד ולטפח אותם.
ב"ה "ועשית הישר והטוב בעיני ה'..."
הבוגר האידיאלי, לדעתנו, זה תלמיד שנטוע חזק בקרקע וראשו מגיע השמים, שיודע לתת אפילו יותר מימה שקיבל, שמגלה אחריות, מעורב בנעשה סביבו ואחרי הכל לא מחזיק טובה לעצמו.
הלמידה אצלינו היא בראשיתה למידה פרונטאלית ("הקניית ידע") אבל משם אנו מדרבנים את התלמידים לחקור בעצמם, להיות סקרנים, להטיל ספק, לשאול שאלות ולאתגר מוסכמות. כל אדם שיבקר בבית ספרינו יראה לצד הכיתות "הרגילות" מרחבי למידה חדשניים המגדלים לומדים עצמאיים. המורים אינם עוד רק מעבירי ידע אלא מנחים, שותפים ועמיתים.


אתה שואף להגיע למאה אחוז זכאות בגרות?
שואף כמובן אבל יחד עם זאת לעולם לא נשים את הבגרות מעל לכל ולא נראה אותה חזות הכל.
לדעתנו, כל תלמיד שיכול להגיע לבגרות מלאה ואיכותית (ואפילו מצטיינת) חובה שיעשה זאת אבל חשוב לשים לב גם לתלמידים יותר מתקשים שגם אותם אנו מלווים להצליח בכל מה שהם יכולים.
בסופו של דבר תפילתנו ימצו את יכולתם, יפתחו את כישרונותיהם וכמאמר הנביא "וכל בנייך לימודי ה' ורב שלום בנייך" (ישעיהו נ"ד).

כפתור נגישות פתוח