שמות

לפני שנים בתחילת עבודתי כמורה סיפר לי עמית לעבודה שלעיתים הוא מרגיש שהוא מעביר שיעור מיוחד ויוצא דופן אולם תלמידיו אינם יודעים להעריך את יפי השיעור. במקרה כזה הוא נוהג לומר לתלמידיו: "אתם רואים כמה יפה הרעיון הזה?" ללמדם להעריך את התורה שהם לומדים. כאשר מסתכלים על הדברים הנאמרים בתום המעמד הנשגב של הר סיני הם מזכירים במבט ראשון את דברי עמיתי המורה. מייד בתום המעמד נשלח משה לומר לעם ישראל את הדברים האלה: "אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עימכם. לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם". השאלה היא מהו הצורך בדברים אלה לאחר המעמד שכולו עסק בדברי ה'? כאשר מסתכלים על תוכן הדברים השאלה גדלה שכן שוב מדובר על עניין של עבודה זרה וכדומה? כאשר מביטים בפרטי הדברים ניתן להבין מדוע ישנו צורך בתוספת למעמד. נעיין בפרטי המצוות הנאמרות וננסה להבין את תפקידה של תוספת זו. לאחר הציווי על אי עשיית אלוהי כסף מצווה ה' על בניית מזבח אדמה. לאחר מכן ה' אומר שבכל מקום שיהיה שמו של ה' שם תבוא ברכת ה'. בסיום הדברים יש שתי הוראה הנוגעת לבניית מזבח. הלכה אחת מתייחסת לבניית מזבח אבנים: "ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית" , והלכה נוספת מתייחסת לאיסור לעלות למזבח באמצעות מדרגות: "ולא תעלה במעלות על מזבחי". מהו אם כן המכנה המשותף לציוויים אלה? נראה שתפקידו של נאום מצוות קצר זה הוא להתמודד עם בעיות שעלולות להתעורר בעקבות המעמד הגדול. אמנם איסור עבודה זרה מופיע בעשרת הדיברות אולם שם מדובר על פסלים של עבודה זרה שאמורים להיות תחליף לעבודת ה'. כאן לעומת זאת מדובר על אדם היוצר פסלי כסף או זהב המדמים את הקב"ה. יכול אדם לחשוב שיש לגיטימציה לעשיית פסלים המנציחים את אשר ראו עיניהם במעמד הר סיני לפיכך מצווה התורה: "לא תעשון איתי אלוהי כסף".(איתי מתפרש כ"אותי"). חידוש נוסף הוא ששם ה' אינו מופיע רק בהקשר שלילי במסגרת איסור לשאת את שמו לשוא, אלא יש הקשר של ברכה: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". שם ה' אינו רק פוטנציאל לאיסור ולריחוק אלא גם לברכה ולקירוב לה'. בסוף הדברים מלמדת התורה מהם הקריטריונים לבניית מזבח המשמש לעבודת ה'.  ראשית מלמדת התורה כי מזבח ה' יכול להיות מחומר פשוט של אדמה. עבודת ה' לא נמדדת ביוקר החומרים אלא באמיתות הכוונות. בנוסף לכך מזהירה התורה מפני סכנה שמתקייימת בתרבויות שונות של עבודת ה'. פעמים שבשם עבודת ה' אנשים עלולים לעבור על איסורים חמורים ביותר כגון שפיכות דמים וגילוי עריות. לשם כך מצווה התורה שני ציוויים מיוחדים בעניין בניית המזבח. ראשית אסור לבנות את המזבח על ידי כלי ברזל מפני שברזל זה משמש ככלי של הרג: "כי חרבך הנפת עליה ותחללה". הציווי השני נוגע לאיסור של בניית מדרגות לעלות על המזבח בגלל החשש שערוותו של העולה תיגלה למזבח. דרישות יוצאות דופן אלה באות להנחיל חשיבה עמוקה יותר באשר לתופעה של אנשי דת המוכנים בשם הדת לעבור על איסורים חמורים ביותר כגון שפיכות דמים וגילוי עריות. כאשר מסכמים את כל האיסורים המובאים בנאום קצר זה של משה בעקבות המעמד, מבינים שישנו צורך להדגיש מסרים מסויימים שעלולים להתעורר דווקא בעקבות מעמד כל כך מיוחד. התורה מלמדת כאן עיקרון חשוב בנושא של עבודת ה'. גם כאשר עוסקים בקדושה ישנן סכנות שעלולות להתעורר דווקא מעיסוק זה. לפיכך דואגת התורה לכוון את האדם כיצד חוזרים לשגרה לאחר אירוע כל כך גדול ומשמעותי. העקרונות הם צניעות בעבודת ה' ( מזבח אדמה ואיסור אלוהי כסף ), ואיסור ניצול עבודת ה' כדי לתת היתר לאדם לעבור על עבירות חמורות ביותר כגון רצח וגילוי עריות. 
שבת שלום,
הרב יוני ברלין