|
הבעייתיות בפסולת היא בגלל החומרים
הרדיואקטיביים
הפולטים קרינה מייננת ולכן הטיפול בפינוי פסולת
רדיואקטיבית שונים מכל פסולת אחרת.
ליבה של כור גרעיני מכילה מוטות של אורניום מועשר
בתוך עטיפת מתכת הנתונים בתוך מיכל מפלדה בלתי
מחלידה.
כאשר מכניסים מקור נייטרונים בין מוטות הדלק
מתחילות
:ארבע תגובות עיקריות
.1.
אטום - 235 אורניום הקולט נייטרון מתבקע לשני אטומים אחרים
2 . 2-3
נייטרונים נפלטים בתהליך הביקוע ולאחר שהם מואטים
חוזרים ופוגעים באטומי אורניום שטרם התבקעו וגורמים
לתגובת שרשרת.
3.
משתחררת אנרגיה בצורת חום שאפשר לנצלה לייצור חשמל.
4. חלק
מן הנייטרונים נקלטים ע"י אטומי 238-םוינרוא ויוצרים
יסודות טרנסאורניים שהחשוב ביניהם הוא פלוטוניום-932.
לאחר שנוצלו 2/3 של כמות 235 האורניום נוהגים להוציא את
מוטות הדלק המוקרנים מליבת הכור ולהחליפם בחדשים.
המוטות שהוצאו בדרך כלל הם מטופלים כפסולת רדיואקטיבית.
לעיתים עושים בהם שימוש ומפרידים מתוכם את הפלוטוניום
וחומרי הביקוע ומשתמשים בהם בשימוש חוזר לאחר העשרה.
חומרי הביקוע , שהם תערובת של איזוטופים רדיואקטיביים שונים ,
אין עדיין שימוש נרחב והם מהווים פסולת שיש לפנותה.
תוך הפעלת הכור נוצרים במי ליבת הכור המשמשים בין השאר
לקירור גם חומרים רדיואקטיביים שאינם מוצרי ביקוע, חומרים
אלה נוצרים מפגיעת הנייטרונים ביוני המתכת אשר נמצאים במים
בכמויות זעירות כתוצאה ממגע עם המים במתקני הליבה.
חומרים אלה כמו מנגן , כרום, או קובלט אינם רדיואקטיביים אך
כתוצאה מקליטת נייטרונים בגרעיני האטומים שלהם הם הופכים
לאיזוטופים רדיואקטיביים.כדי לטהר את המים מעבירים אותם
דרך שרפים מחליפי יונים הקולטים את יוני המתכת מן המים
ומשחררים במקומם מימן.
השרפים שהגיעו לקצה גבול יכולתם מוחלפים והם מהווים פסולת
רדיואקטיבית.
הטיפול בפסולת רדיואקטיבית מוצקה
השלב הראשון של הטיפול בפסולת
הרדיואקטיבית הוא אריזתה בכלי
קיבול מתאימים. כאשר הדבר אפשרי מקטינים את נפח הפסולת ע"י כבישה המכבשים
מיוחדים או ע"י שריפתה בכבשנים.הבעיה העיקרית בפסולת הגרעינית
המוצקה היא שדעיכתם עלולה להמשך אלפי שנים תוך פליטת קרינה
מייננת.לכן פינוי הפסולת המוצקה והרחקתה מן הסביבה מבוצעים ע"י
הטמנתה במקום שם אין סכנה של פיזור לסביבה או של שטיפה במים.
מקומות מתאימים הם :מכרות עזובים, מנהרות בסלעים קשים,
מבני בטון תת קרקעיים ועוד. כאשר הזיהום הרדיואקטיבי אינו
גדול נוהגים להטמינה בקרקע. גם במקרה זה צריך לבחור מקום
הרחוק ממקורות מים ואשר סוג הקרקע שם יוכל לספוג את
היונים הרדיואקטיביים במקרה של תקלה.
הטיפול בפסולת רדיואקטיבית נוזלית
העיקרון הראשון בטיפול בפסולת
רדיואקטיבית נוזלית הוא ריכוזה
כדי לצמצם את נפחה. אם ריכוז החומרים הרדיואקטיביים הוא נמוך ניתן לפנותם
לסביבה
ללא כל טיפול.אם רמת האקטיביות גבוהה, מסלקים את החומרים
הרדיואקטיביים מהתמיסה בשתי דרכים עיקריות:
שיקוע בעזרת תכשירים כימיים , או איוד.
לאחר טיפול זה צריך לאחסן את החמרים
הרדיואקטיביים המרוכזים
בנפח קטן, בצורה בטוחה.עושים זאת במיכלים המוגנים היטב מפני
נזילה ופיזור לסביבה. המיכלים קבורים בקרקע ומוקפים בשכבה עבה של בטון, נגד
קרינת
גמא.
 יש לדאוג לקירור המיכלים למניעת
התחממות יתר.
צריך גם לדאוג לאוורור מתמיד של
המיכלים כדי לסלק את המימן
הנוצר בהם, אחרת עלול המימן להתערבב באויר שמעל הנוזל וליצור
תערובות נפיצות.
דרך נוספת לטיפול בפסולת גרעינית
נוזלית ברמות נמוכות היא למצק
אותה בתוך גושי בטון או אספלט, כאשר היא כלואה בתוך זכוכית.
שיטה אחרת היא למצק את הפסולת הנוזלית בעלת אקטיביות גבוהה
בחרס ולאחסנה במבנים תת קרקעיים מוגנים או מכרות מלח ישנים.
,למרות שהסיכונים באחסון הפסולת הגרעינית
לא בוטלו לחלוטין
עדיין הפתרונות שנמצאו לפינוי פסולת זו עולים על הפתרונות החלקיים
והבלתי משביעי רצון של פינוי פסולת תעשייתית רגילה.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------- |
