ג5.    עקרון כיבוד זכויות האדם והאזרח:
אחד הדברים המרכזיים המייחד את הדמוקרטיה משאר סוגי המשטרים הוא – השמירה שהדמוקרטיה מעניקה לזכויות האדם והאזרח. הדמוקרטיה היא המשטר ששומר הכי הרבה על זכויות אלו. במשטר הדמוקרטי האדם יכול ליהנות ממספר קבוצות עיקריות של זכויות:זכויות אדם, אזרח, חברתיות ו/או קבוצה (וכמובן יש לו גם מספר חובות).

א.   זכויות האדם:

זכויות האדם הן זכויות טבעיות ובסיסיות

 זכויות האדם כוללות את הזכויות הבאות:

1) הזכות לחיים וביטחון – הזכות הבסיסית ביותר של האדם (שבלעדיה אין משמעות לשאר הזכויות), היא הזכות שחייו/גופו לא יפגעו בשום צורה שהיא (פיזית/מילולית/רגשית). הזכות כוללת גם את זכותו של האדם שלא לחיות בפחד מפני פגיעה כלשהי. המדינה חייבת להגן על זכות זו של אזרחיה (מאיומים המגיעים מתוך המדינה או מחוצה לה).

 2)הזכות לחירות – הדמוקרטיה מניחה שבני האדם הם יצורים בעלי תבונה המנהלים את חייהם בהגיון ומסוגלים לשאת בתוצאות מעשיהם. הדמוקרטיה מקפידה על החירות של האדם לשלוט בחייו ולפעול כרצונו (כמובן שחירות אין פירושה הפקרות, וכאשר מאפשרים לאדם חירות הוא צריך לממשה, מבלי שתהיה פגיעה בבני אדם אחרים ו/או בחוק).

 לאדם יש חירויות רבות, ביניהן:

 3) הזכות לקניין : זכותו של כל אדם לשמור על רכוש חומרי (קרקע, בית, כסף), ו/או רכוש רוחני (המצאות, סרטים, תוכנות מחשב, מאמרים), שהוא ו/או משפחתו הרוויחו (בזכות לקניין יש המתייחסים לא רק לקניין חומרי או רוחני, אלא גם לשאלה - האם יש לאדם זכות קניין על גופו? דבר שיכול להשפיע רבות על ההתייחסות לסוגיית ההפלות).

 4) הזכות לשוויון – "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם" => יש להתייחס באופן שווה לכל אדם.

 השוויון בא לידי ביטוי בשני היבטים:
א) התוכן של החוק (החוק צריך להיות שוויוני לכולם).
ב) באכיפת החוק (אסור שיהיה שוני בעונשים הניתנים לעבריינים).

נשאלת השאלה האם כאשר אנו מתייחסים באופן שווה לכולם זה אכן שוויון?
תשובה: לפעמים יש להתייחס באופן שונה לבני אדם כדי שבאמת יהיה שוויון (אם ניתן לתלמיד מחונן ולתלמיד לקוי למידה את אותה בחינה זה לא יהיה מעשה שוויוני).

למרות הצורך להתייחס באופן שוויוני לכולם, בכל זאת אנו לא תמיד מתייחסים באופן שווה לכולם.
השאלה היא: מתי התייחסות זו מותרת ומתי היא אסורה?

טיעונים בעד/נגד העדפה מתקנת:

בעד:

1. כך ניתן לצמצם פערים, ולקדם קבוצות נחשלות.
2. ניתן לבטל דעות קדומות על קבוצות בעם.
3. ניתן לצמצם את הפערים הקיימים בחברה ולאפשר לחלשים נקודת זינוק טובה יותר.

נגד:
1. העדפה מתקנת מפלה לרעה את מי שלא מקבל אותה.
2.היא יוצרת תלות של החלשים במדינה ומפחיתה את הרצון להתאמץ כדי להצליח.

5) הזכות להליך הוגן – הדמוקרטיה מקפידה מאוד על שמירת זכויות האדם, גם לכאלו שמואשמים באי ציות לחוק (ועדיין לא הוכחה אשמתם). הדמוקרטיה בנתה שורה של הגנות על מנת שלא ייפגעו זכויותיו של נאשם במהלך העמדתו לדין (אסור לערוך חיפוש בביתו של אדם ללא צו של שופט + מותר לעצור אדם ל-24 שעות ולאחר מכן להביאו בפני שופט שיחליט על המשך הטיפול בעניין הנאשם + זכותו של כל נאשם לדעת במה הוא מואשם על מנת שיוכל להתגונן כראוי +זכותו של כל אדם לקבל ייצוג של עו"ד ובמקרה שאין ביכולתו לממן עו"ד, המדינה צריכה לספק לו עו"ד + זכותו של כל אדם למשפט פומבי כדי שלא ייעשו מעשים הנוגדים את החוק ללא ידיעת איש + זכותו של האדם שהמשפט יתנהל בפני שופטים בלתי תלויים + זכותו של כל אדם לעתור לערכאות משפטיות כדי להתלונן על עוולות שנגרמו לו).

6)  הזכות לכבוד –  כבוד האדם הוא הבסיס והמקור לכל זכויות האדם. זכותו של כל אדם שלא תפגע תחושת הכבוד העצמי שלו (מאחר שכל אדם מגדיר בעצמו מה נחשב בעיניו כבוד עצמי, קשה לפעמים למדוד את הפגיעה בזכות זו). הזכות לכבוד כוללת בתוכה זכויות כגון:

                       
            א) הפגיעה בפרטיות:    
·       ישנם פרסומים הפוגעים בפרטיות של האדם אבל לא פוגעים בשמו הטוב (צילמו אדם כלשהו אוכל במסעדה  
      עם אדם אחר אבל לא פרסמו משהו שפגע בשמו הטוב).
·        יש פרסומים שמהווים פגיעה בשמו הטוב של האדם, אבל אין בהם פגיעה בפרטיות (מפרסמים ביקורת על נושא
      עבודתו של האדם – טיב קבלת ההחלטות שלו, ולא על חייו האישיים).

ב) מידת האמת שבפרסום:
ניתן לפרסם מידע אמיתי על אדם שמכהן במשרה ציבורית, הקשור למשרתו כנציג ציבור. אולם, אין לפרסם פרטים על חייו הפרטיים של האדם (גם אם הם נכונים). כל זה כמובן אם אין למידע רלוונטיות לציבור, במקרה שכזה ייתכן שהפרסום יותר (לפרטים אודות בריאותו של רה"מ יש השפעה חשובה על מידת יכולתו לקבל החלטות וחשוב לדעת האם הוא כשיר לקבל החלטות).

זכויות האדם אינן מוחלטות:

לא בכל מקרה ניתן לשמור על זכויות האדם במלואן. לעיתים יכול להיווצר מצב שבו שתי זכויות תתנגשנה זו בזו (לדוגמא: שמעון רוצה להפגין בחצר הבית של ראש העיר, ואילו ראש העיר מתנגד לכך מאחר שהוא אינו רוצה שייכנסו לחצרו הפרטית). כאשר מתקיימת התנגדות בין זכויות, אנו מנסים להגיע לאיזון שיבטיח שהפגיעה בכל אחת מהזכויות תהיה מעטה ככל שניתן. לצורך זה משווים בין הפגיעה בזכות אחת מול חומרת הפגיעה בזכות האחרת ומנסים למצוא את הפתרון שיאפשר הגנה מרבית על שתי הזכויות תוך פגיעה מעטה ככל האפשר בכל אחת מהן.

ב. זכויות האזרח:

זכויות האזרח הן חלק מהזכויות הטבעיות והבסיסיות של האדם. הן מגדירות את הזכויות הפוליטיות שמהן נהנה האזרח במדינה, כגון: הזכות לבחור ולהיבחר, חופש ההתארגנות (במסגרת פוליטית או חברתית), והזכות שיש לאזרחי המדינה (בלבד), למתוח ביקורת על השלטון.

 השמירה והיישום של זכויות האדם והאזרח הם תנאי הכרחי לקיומה של הדמוקרטיה, ובלעדי הגנה זו לא ניתן להתייחס למשטר כמשטר דמוקרטי.

 ג. זכויות חברתיות:

קבוצה נוספת של זכויות שהאדם יכול לקבל במדינה דמוקרטית היא – הקבוצה של הזכויות החברתיות. זכויות אלו הן זכויות סוציאליות שנועדו לאפשר לכל אדם רמת חיים בסיסית על מנת שהוא יוכל להיות אדם חופשי המקבל החלטות בנוגע לחייו, ובמידת הצורך אף מבקר את מעשי השלטון. בשונה מזכויו האדם והאזרח שחייבות להינתן לאדם מעצם היותר זכויות טבעיות ובסיסיות, הזכויות החברתיות אינן חלק מהזכויות הטבעיות והבסיסיות של האדם, והמדינה לא חייבת לתת אותן.

למדינה מותר לשנות או לבטל את הזכויות החברתיות.

כל מדינה מחליטה – בהתאם לגישת המדיניות המקובלת עליה – האם "סל הזכויות החברתיות" שהיא מעניקה יהיה נדיב או מינימאלי (אין מינימום או מקסימום של שירותים שהמדינה חייבת לתת).

ככל שגישת המדיניות קרובה לגישה הסוציאל-דמוקרטית, כך יהיה סל הזכויות רחב ונדיב יותר, ולהיפך (ככל שגישת המדיניות הנהוגה במדינה קרובה יותר לגישה הליבראלית, כך יצומצם "סל הזכויות החברתיות" למינימום ההכרחי).

 "סל" הזכויות החברתיות הניתנות ע"י המדינה יכול לכלול בתוכו את הזכויות הבאות:

1)     הזכות לרמת חיים נאותה: לכל אדם יש זכות לחיות ברמה סבירה ואנושית (כל מדינה קובעת מהי רמת חיים סבירה בהתאם למקובל במדינה. יש מדינות שבהן מקובל לשאוב מים מבאר ולצעוד בשבילי עפר, ויש מינות שבהן מקובל שיהיו מים זורמים בברזים, אספקת חשמל לכל הבתים ורשת כבישים מהירים). 

2)     הזכות לדיור: לכל אדם צריכה להיות זכות לחיים תחת קורת גג, ולמגורים נאותים. 

3)     הזכות לטיפול רפואי: המדינה צריכה לספק לאזרחיה את השירותים הנחוצים לשמירה על בריאותם, ואם חלו או נפצעו עליה לאפשר להם לקבל את הטיפול הרפואי הנדרש (יש כמובן מדינות המספקות שירותי בריאות מעבר לשירותים הבסיסיים, ויש המסתפקות בשירותים בסיסיים בלבד). 

4)      זכויות עובדים ותנאי העסקה: זכות זו מתייחסת לשכר המינימום, הגבלת שעות עבודה, מתן תנאי עבודה סבירים, הגנה מפני אבטלה, הבטחת שכר שווה עבור עבודה שווה, ואפילו זכות השביתה. 

5)     הזכות לחינוך: לכל הילדים יש זכות לקבל השכלה מינימאלית (קרוא וכתוב), שתאפשר להם נקודת זינוק נאותה בחיים.

ד. זכויות קבוצה:

אדם במדינה דמוקרטית (השייך לקבוצת מיעוט אתנית), יכול להינות מעוד סוג של קבוצת זכויות והיא – זכויות הקבוצה. קבוצת מיעוט אתנית היא קבוצה שלחבריה יש מאפיין ייחודי המבדיל בינם ובין הרוב במדינה (שפה, תרבות, דת, מוצא אתני או מורשת היסטורית). הפרט אינו יכול לתבוע לקבל זכויות קבוצה, הוא יכול לקבלן רק כחלק מקבוצה. קבוצת המיעוט שואפת לשמור על ייחודה ולכן בד"כ קבוצות אלו מבקשות מהמדינה בהן הן חיות, להכיר בהן כקבוצה בעלת ייחודיות ולספק להן אמצעים שבעזרתם הם יישמרו על ייחודם.

 על מנת שקבוצת המיעוט תשמור על ייחודה היא יכולה לקבל את הזכויות הבאות:
הזכות לקיים מערכת חינוך אוטונומית בלשון הקבוצה, הכרה בשפת הקבוצה כשפה רשמית במדינה, קבלת הזכות לייצוג של הקבוצה בפרלמנט ובמוסדות השלטון, והזכות לחופש פולחן.

 קיימות שלוש גישות בדבר ההכרה בזכותם של המיעוטים לשמור על זהותם:

1)    הגישה הליברלית הקיצונית: גישה זו מכירה בזכויות האדם והאזרח אולם אינה מוכנה לתת לקבוצות מיעוט החיות במדינה זכויות ייחודיות וכופה עליהן להיטמע ולאמץ את התרבות השלטת (לדוגמא: צרפת).

 2)   הגישה הליברלית המתונה: גם גישה זו מכירה בזכויות האדם והאזרח ואינה מוכנה לתת לקבוצות המיעוט זכיות ייחודיות. המדינה לא מתערבת כדי לעזור למיעוט לשמור על ייחודו, אולם המדינה לא תפריע לקבוצות לשמור על ייחודן, כל זמן שהפעילות לשמירת הייחודיות של הקבוצה נעשית על חשבון ובמימון חבריה (לדוגמא: ארה"ב).
 

 3)   הגישה המכירה בזכויות קבוצה: גישה זו מכירה כמובן בזכויות האדם והאזרח, וגם בזכויות של קבוצות המיעוט לשמור על ייחודן (לדוגמא: ישראל).
 

לעיון נוסף: