ד 1. הפרדת רשויות
רעיון הפרדת הרשויות נועד להגביל את השלטון ולמנוע ריכוזיות יתר בידי שליט אחד. משום כך צריכה להתקיים הפרדה בין תפקידי השלטון השונים (חקיקה, ביצוע ושיפוט).  השלטון מתחלק לשלוש רשויות:
רשות מחוקקת – הפרלמנט/ הכנסת.
רשות מבצעת – הממשלה.
רשות שופטת – בתי המשפט.

 הפרדת הרשויות חשובה משום ש:

        בפועל אין כיום מדינה שבה מתקיימת הפרדת הרשויות במלואה.

 בישראל הפרדת הרשויות בין הכנסת לממשלה אינה מוחלטת, לדוגמא:
רה"מ הוא גם ח"כ, רוב השרים הם גם ח"כ, היוזמה לחקיקה הראשית באה גם מהממשלה, הכנסת היא הרשות המחוקקת אך גם לממשלה סמכות לחקיקת משנה (תקנות וצווים), הממשלה זקוקה לאמון הכנסת.

לממשלה יש השפעה רבה על נושאי הדיון בכנסת (למשל: הצעות לסדר היום, הצעות דחופות לסדר היום, הודעת ממשלה). המשלה חייבת לקבל את אישור הכנסת להארכה של התקנות לשעת חירום (ולהארכת שעת חירום). 

הכנסת מפקחת על פעולות הממשלה ע"י:
       א)     הצבעת אי אמון – הכנסת יכולה להפיל את הממשלה ובכך להפסיק את כהונתה.
       ב)     חוק התקציב –הכנסת קובעת את חוק התקציב, והממשלה מחוייבת לפעול עפ"י חוק זה.
       ג)   שאילתא, הצעה דחופה לסדר, פיקוח על חקיקת משנה, דיונים בכנסת ובוועדות הכנסת.

התחומים בהם קיים עירוב סמכויות בין שלוש הרשויות של השלטון בישראל:

א) בתחום סמכות החקיקה – כנסת, ממשלה והרשות השופטת:
הכנסת עוסקת בחקיקה הראשית כלומר מחוקקת חוקים. אולם למעשה גם הממשלה יוזמת הצעות חוק בכנסת, משום שכך היא מקדמת את מטרותיה ומיישמת את מדיניותה. הממשלה שותפה בתהליך החקיקה משום שהיא נהנית מרוב בכנסת.

וגם משום שרוב השרים הם גם ח"כ. כך מהווה הממשלה חלק מהרשות המחוקקת, ולכן יש ביכולתה להעביר או למנוע חקיקה בכנסת. לממשלה יש גם על פי החוק סמכות נרחבת בתחום חקיקת המשנה (תקנות, חוקי עזר וחקיקת חירום).

חקיקה הנעשית ע"י הרשות השופטת: הרשות השופטת עוסקת בחקיקה הנקראת – חקיקה שיפוטית, בנושאים שאין לגביהם חוק מפורש, כמו בנושא זכויות האדם והאזרח, חופש הביטוי, וכד'. בעזרת פסיקה מעין זו, בית המשפט יוצר מגילת זכויות שיפוטיות ומעניק מעמד מוכר לזכויות יסוד. פסקי דין אלה מכירים בזכויות היסוד של האדם והאזרח ומשמשים כחקיקה שיפוטית המנחה את רשויות השלטון. אבל אין בה למנוע חקיקת חוק, גם אם מדובר בחוק שיש בו פגיעה קשה בזכויות אדם ואזרח.

 ב) בתחום סמכות הביצוע – הממשלה, הרשות השופטת והכנסת:
ביצוע מדיניות וישום חוקים הם בתחום סמכותה של הרשות המבצעת, אולם גם לרשות השופטת יש    סמכויות מנהליות ביצועיות. למשל, סמכות בית המשפט בעניני הוצאה לפועל, מתן הוראה לביצוע החלטה של בית משפט רגיל ושל בתי דין רבניים. (במקרה שהחייב אינו מקיים את פסק הדין או את ההחלטה, לדוגמא: אינו משלם מזונות כפי שנפסק, ניתן לבצע הוצאה לפועל או להטיל קנסות ואפילו לקבוע עונש של מאסר על החייבים).

לרשות המחוקקת יש סמכות לחוקק חוקים שהם בבחינת החלטה ביצועית מינהלית, כמו: חוק להעלאת עצמותיו של הרצל.

ג) בתחום הסמכות השיפוטית הרשות השופטת, הכנסת והממשלה:
 הסמכות השיפוטית נתונה בידי הרשות השופטת.
 אולם גם לכנסת יש סמכות שיפוטית: הכנסת רשאית להעביר את נשיא המדינה מכהונתו
מחמת התנהגות שאינה הולמת את מעמדו כנשיא המדינה. הכנסת יכולה גם להסיר חסינות
של ח"כ בהליך מעין שיפוטי.
    
    לממשלה יש גם סמכות שפיטה:
    סמכות זו מוענקת לממשלה כדי להקל על העומס המוטל על הרשות השופטת וכדי לקיים
    דיונים משפטיים בפני הרכב מקצועי המומחה בתחומים אלה:
    בתי דין צבאיים, בתי דין למשמעת של עובדי מדינה.

לעיון נוסף: