|

ד
3. מנגנוני פיקוח וביקורת:
מנגנונים פורמאליים
(מפקחים על השלטון
על פי סמכות הניתנת להם בחוק):
1)
הפרלמנט
– הרשות המחוקקת, מחוקקת חוקים המחייבים את רשויות השלטון לפעול לפיהם
+
הממשלה תלויה באמון הרשות המחוקקת (במידה והתקבלה הצבעת אי אמון
בפרלמנט, הממשלה תסיים את כהונתה) + חברי הפרלמנט יכולים לבדוק את
פעולות הממשלה בעזרת שאילתות והצעות לסדר היום + האופוזיציה מפקחת
ומבקרת את הממשלה.
2)
מבקר
המדינה – בודק את תקינות הפעולות של כל
הגופים הנהנים מתקציב המדינה +
מפרסם דו"ח
ובו ממצאי הביקורת.
3)
נציב
תלונות הציבור – משמש ככתובת לכל אדם המבקש
להתלונן על גופים הנתונים לביקורת
המדינה.
הנציב מטפל בכל הפניות של האזרחים הסבורים שהשלטון
פגע בהם.
|
 |
(הערה:
הכנסת בישראל החליטה בשנת 1971 לאחד את משרת מבקר המדינה עם
משרת נציב תלונות הציבור – מצב ייחודי בעולם. מבקר
המדינה ונציב תלונות הציבור בישראל הוא השופט בדימוס מיכה
לינדנשטראוס, שנכנס לתפקידו ב-4 ביולי 2005, לתקופת כהונה של
שבע שנים).
|
4) מערכת המשפט
– בודקת האם הפעולות של השלטון נעשו בהתאם לחוק, ומגינה על זכויות
האדם מפני השלטון.
מנגנונים בלתי פורמאליים
(אין להם סמכות לפעול, מכוח החוק, אולם הם יכולים להפעיל לחץ על
השלטון על מנת שיהיה קשוב לביקורת ויפעל בהתאם + החשיפה של פעולות
בניגוד לכללי המשחק הדמוקרטיים, הנעשית ע"י מנגנונים אלו משמשת מקור
מידע חשוב למנגנוני הפיקוח הפורמאליים):
|
1)
התקשורת - |
(במושג "תקשורת" אנו מתייחסים לעיתונות הכתובה ולעיתונות
המשודרת: לאמצעי
התקשורת האלקטרוניים – הרדיו והטלוויזיה). השלטון הזקוק לאמון
הציבור יודע שכל מה שהוא עושה יכול להתפרסם בתקשורת ולכן הוא
מרסן את התנהגותו בהתאם ל"כללי המשחק" הדמוקרטיים. התקשורת
מספקת לאזרחים במדינה מידע
בכל תחומי החיים,
ויכולה לחשוף שחיתויות וחוסר יעילות של המערכת השלטונית.
|
|
|
2) דעת הקהל -
|
ציבור האזרחים במדינה הניזון מהמידע של התקשורת, יכול להביע
את
תמיכתו/התנגדותו למדיניות השלטון ע"י הפגנות, שביתות, עצרות,
עצומות, חוגי בית, ופעולות אלו יכולות ליצור לחץ על השלטון
לשינוי מדיניותו.
|
|
|
3) אמנות
- |
ע"י סרטים או תוכניות
בידור וסאטירה (כגון: "החרצופים", "ארץ
נהדרת"), ניתן ביתר קלות להעביר מסרים ביקורתיים על השלטון,
וליצור דעת קהל שתאלץ את השלטון להקשיב לביקורת ולשנות את
מדיניותו. |
|
|
 |