פרק ה' - מאפייניה של מדינת ישראל כמדינה יהודית (ע"מ 62-79)
למדינת ישראל יש מאפיינים יחודיים המלמדים שהמדינה היא מדינה יהודית:
 

מוסדות :
במוסדות המדינה באה לידי ביטוי העובדה שישראל היא מדינה יהודית.
א'. בישראל ישנם מוסדות העוסקים בנושאים הקשורים לדת היהודית, כגון :
משרד הדתות, אחראי על אספקת שירותי הדת במדינת ישראל.
המשרד אחראי על הכשרות במוסדות ציבור, פיקוח על רושמי נישואין וגירושין, ואחזקת מוסדות הדת של כל הדתות.
ב-8 באוקטובר 2003 הוחלט לבטל את משרד הדתות וחלק גדול משאר תפקידי המשרד עברו למשרד ראש הממשלה.
המועצות הדתיות, פועלות מתוקף "חוק שירותי הדת היהודיים" – תשל"א (1971), ומספקות שירותים בענייני דת, כגון : רישום ועריכת נישואין, פיקוח על שחיטה וכשרות, שירותי קבורה, החזקת מקוואות טהרה ותחזוק בתי כנסת. לאחר ביטול משרד הדתות בשנת 2003, עבר ניהול 131 המועצות הדתיות בישראל, למשרד ראש הממשלה.
הרבנות הראשית, היא המוסד הרבני וההלכתי העליון במדינה.
והיא פועלת על פי "חוק הרבנות הראשית לישראל" – תש"מ (1980).
ברבנות הראשית בישראל מכהנים שלושה רבנים ראשיים :
רב ראשי ספרדי המכונה "הראשון לציון" [הרב עמאר שלמה],
רב ראשי אשכנזי [הרב יונה מצגר], ורב ראשי ליהדות אתיופיה [הרב הדנה יוסף].
הרבנות הראשית מקבלת את תקציבה ממדינת ישראל והיא אמורה לטפל בכל הנושאים
הקשורים בדת בישראל [כשרות, מינוי רבנים ומתן תשובות בענייני הלכה].
בתי הדין הרבניים, פועלים מכוח "חוק שיפוט בתי דין רבניים" – תשי"ג (1953).
בתי הדין הרבניים פועלים בנושאי נישואין, גירושין טיפול בעגונות, ירושות וצוואות.  

בישראל ישנם מוסדות לאומיים, שמטרתם לחזק את האחיזה של הלאום היהודי במדינת ישראל, כגון :
הכנסת, היא הרשות המחוקקת בישראל. בכל העולם קרויה הרשות המחוקקת בשם : "פרלמנט"  שמה של הכנסת מדגיש את העובדה שזוהי הרשות המחוקקת של העם היהודי, ולכן לקוח שמה משמו של המוסד ההנהגתי והמחוקק הראשי מתקופת בית שני – "הכנסת הגדולה".
משרד הקליטה, הוא המשרד האחראי על קליטת העולים המגיעים לישראל, במשך שלוש השנים הראשונות שלהם בארץ. ומטרתו להקל קליטת העולים בישראל [במציאת מקום דיור ועבודה].
הסוכנות היהודית, היא הגוף המקשר בין המדינה והיהודים בתפוצות. הסוכנות היהודית פועלת בקרב יהדות העולם במטרה לקרב את היהודים ולשמור על קשר עם מדינת ישראל. כספים רבים הנאספים מיהדות העולם, על ידי הסוכנות היהודית, מועברים למטרות חינוך והתיישבות יהודיות במדינת ישראל, במטרה לחזק את הלאום היהודי בישראל.
קק"ל, הוקמה בשנת 1901 על ידי ההסתדרות היהודית ועסקה בעיקר ברכישת קרקעות לצרכי התיישבות יהודית בארץ ישראל. לאחר קום המדינה, המשיכה הקרן הקיימת לישראל, בקידום ההתיישבות היהודית במדינת ישראל. ובהרחבת שטחי היערות במדינה.

חקיקה :
בישראל ישנם חוקים הנותנים ביטוי להיות מדינת ישראל מדינה יהודית.
החוקים מדגישים מספר היבטים :
א')  ביטוי לדת היהודית :
חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951, קובע שיום השבת הוא יום המנוחה השבועי של היהודים במדינת ישראל [מי שאינו יהודי יכול לקבוע את יום המנוחה שלו ביום שישי או ראשון]. החוק קובע שחוץ ממקרים מיוחדים [בטחון המדינה או הציבור, שלומם או בריאותם של בני אדם, אירוח בבתי מלון, ייצור חשמל והזרמתו, ואספקת שירותים חיוניים לציבור], אסור להעסיק יהודים ביום המנוחה השבועי. החוק קובע שאסור לסרב לקבל לעבודה אדם שאינו מסכים לעבוד בשבת.
חוק בתי הדין הרבניים, (נישואין וגירושין), תשי"ג – 1953, מעניק סמכות ייחודית לבתי הדין הרבניים לדון בענייני נישואין וגירושין בין יהודים [לשאר העדות בדתיות בישראל, יש בתי דין משלהם בענייני דת].
חוק איסור גידול חזיר, התשכ"ב – 1962, אוסר על  גידול ושחיטת חזירים בישראל במקומות בהם יש אוכלוסייה יהודית ומוסלמית. החוק מתיר להחזיק חזירים במוסדות מדע ומחקר ובגני חיות ציבוריים.
חוק חג המצות [איסור הצגת חמץ בפסח], התשמ"ו – 1986, אוסר על בעלי עסקים להציג חמץ בפומבי למכירה או לצריכה בימי חג הפסח [החוק חל רק ביישובים יהודיים].  האיסור חל מצהרי יום י"ד בניסן עד עשרים דקות אחרי שקיעת החמה של יום כ"א בניסן ["מוצר חמץ" על פי החוק כולל : לחם, לחמניה, פיתה, וכל מוצרי קמח חמץ אחרים].
ב') ביטוי ללאום היהודי :
ישנם 2 חוקים הקובעים כיצד יהודים יכולים לקבל אזרחות בישראל :
חוק השבות, תש"י – 1950 [המעניק לכל יהודי ולבן זוגו וצאצאיו, זכות לעלות לארץ ישראל ולקבל אזרחות],
וחוק האזרחות, תשי"ב – 1952 [המפרט בסעיף הראשון של החוק, כיצד יהודים יכולים לקבל אזרחות בישראל. בשאר סעיפיו, מפרט החוק כיצד לא יהודים יכולים לקבל אזרחות ישראלית. מי שקורא את סעיפי החוק יכול לראות שקיימת בחוק העדפה ליהודים בקבלת אזרחות ישראלית]. מטרת שני החוקים להקל עד כמה שניתן על בני הלאום היהודי לקבל אזרחות ישראלית.
חוק יסוד מקרקעי ישראל, תש"ך – 1960, קובע שקרקעות הלאום אינן ניתנות למכירה.
חכירת קרקעות אלו יכולה להיעשות רק על ידי יהודים.
חוק מעמד ההסתדרות הציונית העולמית – הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תשי"ג – 1953, מקנה להסתדרות הציונית ולסוכנות היהודית מעמד רשמי כמי שמייצגים את יהדות העולם ומוסמכים לפעול במדינת ישראל לקידום נושאי עלייה, התיישבות וחינוך יהודי בתפוצות.   

ג') ביטוי לתרבות ולמורשת היהודית : 
מאחר שלשואה תפקיד מרכזי בעיצוב התרבות והמורשת היהודית בישראל, נחקקו שני חוקים העוסקים בשואה :
החוק הראשון שנחקק בנושא השואה, היה החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, שנחקק בשנת 1950. החוק נחקק על מנת שהנאצים ועוזריהם יועמדו לדין.
החוק השני שנחקק הוא : חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט – 1959, הקובע שיום כ"ז בניסן יוקדש להתייחדות עם זכר השואה, ומעשי הגבורה של היהודים [של היהודים שמרדו ולחמו בנאצים, ושל היהודים ששרדו למרות זוועות השואה ו"קידשו את החיים"].
יום הזיכרון נקבע דווקא בכ"ז בניסן [סוף חודש ניסן], משום שביום זה, בשנת תש"ג (1943), נפל גטו ורשה.
חוק רשות השידור, תשכ"ה – 1965, קובע שבלוח המשדרים של רשות השידור יוקדשו תוכניות שתעסוקנה בנושאי תרבות ומורשת יהודית במטרה לחזק את התרבות והמורשת היהודית בישראל.
חוק יסודות המשפט, תש"ם – 1980, קובע שאם נושא כלשהו נדון בבית המשפט, ואין התייחסות למקרה הנדון בחקיקה הקיימת, יש להחליט לגבי הנושא ברוח העקרונות של מורשת ישראל.                                                        

• הרשות הארצית לשרותי דת

• בתי הדין הרבניים

• סטטוס קוו

• שבת, מט"ח

• מפלגות דתיות, שילוב של דת ודמוקרטיה
   

לעיון נוסף: