|
חלק
שני:

ב.
המדינה הדמוקרטית - הגדרות וגישות"
(ע"מ 93-94)
הבחנה נוספת
וחשובה לגבי המושג "דמוקרטיה" מצוייה בשוני שבין שתי גישות מדיניות
מרכזיות – הגישה הליברלית והגישה הסוציאל-דמוקרטית:
במישור הפוליטי
אין הבדל בין שתי גישות המדיניות, שכן שתיהן מסכימות על כך
שהחברה המדינית מורכבת מציבור של פרטים שנולדו חופשיים ושווים. ושבמשטר
דמוקרטי חייבים להתקיים ערכים בסיסיים כמו חירות ושוויון (לכל אדם
יינתן חופש ביטוי, כל אדם יוכל לבחור ולהיבחר, קול אחד שווה לכל אחד,
ושוויון בפני החוק).
לעומת זאת במישור
החברתי-כלכלי קיים שוני בין שתי גישות המדיניות:
גישות מדיניות
חברתיות כלכליות
|
(נתניהו)
ימין |
(אהוד
ברק
)
שמאל |
ארה"ב
|
שבדיה
|
|
א)שמה את הפרט במרכז החברה.
|
א) שמה את החברה במרכז. |
|
ב) שמה דגש על ערך החירות – לכל אדם יש זכות לנהל את חייו על פי דרכו כל
עוד הוא אינו מפריע לאחרים). זכותו של כל אדם להשתמש
בחירותו כדי להגשים את שאיפותיו. |
ב) שמה דגש על ערך השוויון – והדאגה לכל הפרטים בחברה לא רק מבחינה
פוליטית אלא גם במובן הכלכלי והחברתי. |
|
ג) טוענת שהממשלה לא צריכה להתערב בחברה ובכלכלה – תפקידו
העיקרי של השלטון הוא להגן על חירויות הפרט כדי שהפרט יוכל
לממש את עצמו. במידה והשלטון לא יתערב בנעשה בחברה
ובכלכלה, תוכל להתקיים "תחרות חופשית" שתביא
למיקסום הפוטנציאל הטמון בכל פרט. (שיפור מצבו של הפרט
צריך להיעשות ע"י הפרט עצמו, והדבר יביא לשיפור המצב בכל
החברה). במידה והשלטון יתערב בחברה מבחינה כלכלית הדבר
צריך להיעשות בצורה מינימלית, רק כדי לספק
את צרכי הקיום הבסיסיים למי שאינם יכולים להשיגם בעצמם
(נזקקים). |
ג) טוענת שהממשלה צריכה להתערב בחברה ובכלכלה על מנת לצמצם
את אי השוויון ופערים הקיימים בחברה. וזאת משום שפערים
כלכליים גדולים מדי עלולים לפורר את הלכידות
החברתית בין הפרטים בחברה. במצב שכזה עלולים אזרחים
הנמצאים במצב כלכלי נמוך, להפוך לאדישים מבחינה
פוליטית ולאבד את אמונתם ביכולתם להשפיע על החיים
הפוליטיים. משום כך יש לאפשר לפרטים בחברה תנאי קיום
מעבר לצרכים בסיסיים.
|
חשוב לציין כי:
שתי גישות המדיניות מבינות כי
לא ניתן בפועל להשיג שוויון אמיתי בין אנשים בחברה, בלי
לפגוע במידה מסוימת בחירויות הפרט. אולם בניגוד לליברלים (הטוענים
שאסור להתערב בחיי הפרט כדי להשוות בין האנשים ובין ההבדלים הכלכליים
שנוצרו בחברה, משום שהדבר אינו מעניינה של המדינה),
הסוציאל-דמוקרטים מוכנים לפגוע במידה מסויימת
בחירויות הפרט
על מנת לצמצם באופן ניכר
את הפערים החברתיים.
משום כך, לא יסתפקו הסוציאל-דמוקרטים בקיומו של שוויון (במובנו הפורמלי),
בין הפרטים בחברה (שלכל הילדים יינתן חינוך חינם), אלא הם יבקשו שהמדינה
תקדם ילדים משכבות מצוקה (ע"י העדפה מתקנת), גם אם תהיה בכך פגיעה בחירות
ובקניין של הפרטים האחרים בחברה. |
 |