הדמוקרטיה יכולה להתקיים בשני אופנים:

דמוקרטיה ישירה

דמוקרטיה עקיפה

העם שותף בתהליך קבלת ההחלטות באופן ישיר. האזרחים משתתפים בפועל בקביעת המדיניות הציבורית במדינה (לדוגמא: ביוון, במאה ה-5 לפנה"ס התקיימה דמוקרטיה ישירה. ביוון היו "ערי פוליס" שגודלן נע בין 3,000-300,000 תושבים. 14 פעמים בשנה היו "כל אזרחי הפוליס" מתכנסים באמפיתיאטרון וקובעים בעצמם את המדיניות על פיה תתנהל הפוליס).

ביטוי של דמוקרטיה ישירה, כיום בעולם המודרני היא – משאל העם. (במשאל העם מפנים שאלה מסויימת לכלל ציבור האזרחים בעלי זכות הבחירה והם מתבקשים להכריע בעצמם).

כיום, בעולם המודרני אין אפשרות לאפשר לעם לאמר את דברו בצורה חופשית ולכן כיום העם בוחר בנציגים שינהלו את המדינה בשמו ולמענו.

הסיבות להנהגת דמוקרטיה עקיפה:

א.      אין אפשרות טכנית במדינה המודרנית המונה לעיתים מיליוני בוחרים, לרכז את כולם באמפיתיאטרון, כמו בפוליס ביוון.

ב.      הנושאים שעליהם צריכים לקבל החלטות ולקבוע מדיניות, במדינה המודרנית, הינם נושאים מורכבים הדורשים מקבלי החלטות מיומנים בעלי ידע מקצועי, ניהולי ופוליטי. (ידע שאינו מצוי בהכרח בידי "אזרחים מהשורה").

נימוקים בעד/נגד שימוש במשאלי עם:

בעד

נגד
 

קיימים שני דגמים עיקריים של "דמוקרטיה ייצוגית" בעולם
 

משטר פרלמנטרי (בריטניה/ישראל)

משטר נשיאותי (ארה"ב)
 

במשטר פרלמנטרי, העם הריבון בוחר את נציגיו לפרלמנט (הרשות המחוקקת), ומתוך הפרלמנט נבחרת הממשלה (הרשות המבצעת).

מקור הסמכות של הרשות המבצעת הוא הפרלמנט. הממשלה נשענת על רוב פרלמנטרי ואחראית בפני הפרלמנט שיכול להפילה ולהביא לבחירות חדשות.

גם במשטר נשיאותי העם הוא הריבון, והוא בוחר במישרין בנשיא (העומד בראש מדרג העוצמה של המדינה, ומשמש כראש הרשות המבצעת – להבדיל מנשיא בממשל פרלמנטרי שממלא תפקידים ייצוגיים.

לנשיא יש עוצמה רבה: הוא המפקד העליון של הצבא, הוא ממנה את שריו – שלא מחברי הקונגרס, הנשיא לא חייב לקבל את דעותיהם של השרים והם במעמד של יועצים בלבד – רמז לכך ניתן לקבל משמם: "מזכיר המדינה...").

במקביל לבחירות לנשיאות, העם הריבון גם בוחר בנפרד, את נציגיו לקונגרס (הרשות המחוקקת),

המורכב משני בתים: 

בית הנבחרים
 

הסנאט

מייצג את המדינות עפ"י גודל אוכלוסייתן

יש בו שני נציגים לכל מדינה מהמדינות המרכיבות את ארה"ב.

לקונגרס האמריקני, הוענקו בחוקה האמריקנית הרבה סמכויות שיש בהן להגביל את כוחו של הנשיא (הקונגרס הוא זה שמאשר את התקציב, הנשיא חייב לגייס רוב בקונגרס לכל חקיקה שהוא מציע, הנשיא צריך לקבל אישור לכל המינויים שהוא רוצה לעשות, כמו: שרים או שופטים עליונים, רק הקונגרס מוסמך להכריז מלחמה).

 מאחר ובמשטר נשיאותי הבחירות לנשיאות ולרשות המחוקקת מתקיימות בנפרד, יכול להיווצר מצב שבו למפלגה של הנשיא לא יהיה רוב בקונגרס.