[מאת אלי ניסנהולץ, מנהל קרית החינוך אמי”ת יהודה, עפולה]

“רק מעט יוכל הבית לבד לעשות בעד חינוך הילד מבלי עזר בית הספר, אבל כמעט ואין פעולת בית הספר בעד החינוך בלי עזר הבית”. (הרב שמשון רפאל הירש)

כולנו יודעים ומצטטים, שההורים הם חלק בלתי נפרד מחינוך הילדים. החינוך המסורתי, שעל פיו כל הידע מצוי בידיו של המורה ואין בו מקום לבקשת ההורה, כבר לא תופס בימינו ואף אינו נכון.

כיום ההורים שותפים מלאים ורוצים לדעת ולהיות מעורבים, אך לא תמיד מבינים ויודעים – איך?! מפני שאנו עדיין משתמשים בדרך של החינוך המסורתי, לפיה כל האחריות היא אצלנו, המורים. העולם שינה את התפיסה אך לא את הדרך.

הרצון לייצר שיתוף אמיתי בין מורים להורים מעורר שאלות רבות:

  • כיצד צריך להיראות יום הורים? אם אחרי הכול ההורים עדיין באים רק כדי לקבל מידע מהמורים, האם זו שותפות?
  • איך תתנהל שיחת טלפון בין מורה להורה?
  • איך מנהלים התכתבות עם הורים?
  • איך ייראו העמדת גבולות? ותהליכי המשמעת?
  • איך תראה התעודה? האם גם ההורים צריכים לבוא בה לידי ביטוי?
  • איך ייראה לוח השנה הבית-ספרי על פי התפיסה החדשה?

שיתוף פעולה אמיתי, קודם כל מחזיר את האחריות להורים. הוא מוביל לשיח פתוח ויעיל, מחזק את האמון של ההורים במחנך ובמערכת ונותן לנו המורים יותר מידע על התלמידים. ואולי החשוב מכול: הוא מחזק אצל התלמיד את האמון ביכולתו ללמוד, לגדול ולהתפתח.

הידוק הקשר עם ההורים מאפשר שותפות, פיתוח וקידום של העשייה החינוכית. מן הבחינה הזו, מפגש עם ההורים הוא אירוע חשוב ורב משמעות.

אספת הורים חדשה

בשונה מאספות הורים שהתקיימו עד היום שבהן באנו להשמיע, באספת ההורים שהתקיימה כחודש לאחר פתיחת שנה”ל תשע”ח מחנכי הכיתות וצוות הניהול של ביה”ס נפגשו עם ההורים ועם התלמידים במטרה להקשיב להם, להפוך אותם לשותפים פעילים ולשמוע וללמוד מהם על החוזקות, הקשיים, הקשרים החברתיים, שעות הפנאי, הבית, סיפורי הצלחה, יעדים ומטרות.

באמצעות קלפי שיח שיצרו היועצים, ולאחר שהמחנכים עברו סדנת הכנה, נערך המפגש כשכל משפחה בוחרת לאלו קלפים ברצונה להתייחס בשיח. במפגש כזה הילד הוא המרכז ויחד בשיתוף פעולה מלא מהבית שומעים על הצרכים והחוזקות שלו ומגדירים במשותף מטרות ויעדים לשנה החדשה.

המפגשים היו משמעותיים מאוד ופתחו ערוץ של קשר בונה ומקדם בין המחנכים להורים ושיח של היכרות וקרבה בין המחנכים לתלמידים. המשובים מההורים היו מחממים ומפרגנים והמחישו כי אנחנו בכיוון הנכון.

כך למשל כתבה אחת האימהות מביה”ס בדף הפייסבוק שלה לאחר המפגש:

קיבלנו הודעה על אספת הורים. נוכחות התלמיד חובה, כך נכתב בהזמנה. אספת הורים אישית? עוד בטרם נפתחה השנה? מה כבר יש לעדכן על הילד? … נכנסתי לכיתה ואת פנינו קיבל בחיוך רחב המחנך… וכך הוא פתח בדבריו כשהוא פונה אל הילד: “בסוף כל מחצית אנו עושים אספת הורים שבה משוחחים איתך ועם ההורים על המחצית שחלפה, איך היה, מה ציפינו ממך, מה השגת… מסתכלים לאחור ורואים לאן הגעת. בעיקר המורה מדבר ונותן מידע. אבל היום אנחנו כאן לשמוע אותך!! אתה הכוכב של האספה היום. (בשלב הזה הילד כבר הזדקף ועיניו נצצו מסקרנות והתרגשות). היום אני כאן כדי לשמוע אותך. כל מה שאתה רוצה לומר, ציפיות, חששות, מה לא בסדר, מה בסדר. אם יש מורה שקשה לך איתו; מה אתה חושב עליי…”

אספת הורים הפוכה! זה לגמרי לצאת מהקופסה. זה לגמרי לראות קודם כל את הילד. אלברט איינשטיין אמר: “האמנות העליונה של המורה היא לעורר בתלמיד שמחה בהבעתו וידיעה שיש בהבעתו זו מן היצירה”. וזה למעשה כל הסוד כולו. ברגע שפתחת לתלמיד את היכולת והביטחון להביע את עצמו בפניך קיבלת את היכולת לחולל בו שינוי. הקשבה ושיח בין מחנך לתלמיד. לתת לתלמיד רגע אחד בו הגיעו בשבילו. מקשיבים לו, מחפשים ביחד את הדרך להביא אותו למקומות הכי גבוהים שהוא יכול מכל הבחינות. עוד רגע אחד שבו אני יודעת שבחרתי לילדי את המסגרת הנכונה.

קראו עוד על שינוי האקלים והשיח הבית-ספרי ברוח אמי”ת גוגיה

 

 

כפתור נגישות פתוח
Social media & sharing icons powered by UltimatelySocial