“אני לא יכול ללמד ילד שאיני מכיר היטב” – כך נפתחת הרצאתו של טד סייזר, אחד מאנשי החינוך המשפיעים ביותר על ההתחדשות במערכת החינוך העל-יסודית בארצות הברית בשלהי המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21. הקואליציה של בתי הספר המהותיים מייסודו (Coalition of Essential Schools) השפיעה רבות על מורים ומנהלים מבתי ספר בעולם כולו.

בהרצאה זו סייזר מתנגד לנורמה שנתקבעה במערכות חינוך רבות שלפיה מורה – בעיקר במוסדות העל-יסודיים – נפגש במשך שבוע אחד עם עשרות ולעיתים מאות תלמידים, שאת רובם הוא כלל אינו מכיר. מצב זה מוביל לכך שרוב התלמידים נשארים אנונימיים ולמעשה כמעט אף מורה אינו “רואה” אותם ואינו מסוגל להכיר אותם באמת.

כל עוד המורה אינו מכיר את תלמידיו, טוען סייזר, אין סיכוי שההוראה שלו תהיה אפקטיבית עבורם. כמה תלמידים יכול מורה אחד ללמד בו-זמנית אם אנחנו רואים בהיכרות האישית תנאי בסיסי והכרחי ללמידה? ואיך זה מתחבר לעבודה שיתופית של מורים, לשיח הבית-ספרי, להתאמת תוכנית לימודים אישית לכל תלמיד, לגמישות ודינמיות בהוראה, לשבירת מסגרות גילאיות מצמצמות ולהעדפה של מעט-ועמוק על פני הרבה-ושטחי?

על כך בהרצאה הקצרה הזו שיכולה להיות השראה עצומה למחשבה ולעשייה בדרך לשינוי פני החינוך:

מצא חן בעיניכם? הנה עוד סרטון שמאפשר הצצה לבתי הספר שהוקמו ברוח שיטתו של סייזר ומסביר מהם עשרת העקרונות הבסיסיים שעל פיהם הם פועלים:

מחפשים עוד השראה? קראו כאן על בתי ספר חדשניים שביקרנו בהם

כפתור נגישות פתוח
Social media & sharing icons powered by UltimatelySocial