איך מערכת חינוך כושלת הפכה תוך 30 שנה למוקד עלייה לרגל של אנשי חינוך מכל העולם? ומה ניתן ללמוד מכך על ההיתכנות של שינוי כולל במערכות חינוך אחרות, כולל זו שלנו? על השאלות הללו מנסה לענות הספר לומדים מפינלנד מאת פאסי סאלברג, מי שהיה אחד ממובילי תהליך השינוי במדינה הצפונית.

סאלברג מתאר בפשטות אך בפירוט את מהפיכת החינוך של פינלנד, שראשיתה בחשיבה לטווח ארוך ובמחויבות חוצת מגזרים וחוצת השתייכות פוליטית לחינוך, ובעיקר שאיפה לצמצום הפערים בחברה באמצעות החינוך במטרה לתת לכל ילד וילדה חינוך שווה ואיכותי.

למה כדאי לקרוא את הספר?
קודם כל כדי לראות ששינוי בשדה החינוך הוא לא משהו אוטופי לחלום עליו, אלא תהליך מעשי שאמנם דורש עבודה קשה אבל הוא אפשרי.

אז מה למשל נוכל ללמוד מפינלנד?
שפחות זה יותר; שאין צורך במבחנים ובציונים מרובים כדי ללמוד היטב וכדי להצליח; שלא חייבים לתת לילדים הרבה שיעורי בית; ושעדיף ללמוד פחות נושאים ולהעמיק בהם מאשר להספיק הרבה חומר ולגעת בנושאים רבים באופן שטחי.

נוכל ללמוד שהמורים הם הכוח העיקרי של המערכת: בפינלנד לא רק שהם מקבלים שכר גבוה, אלא גם יש להם שליטה רחבה ומהותית על מה ילמדו, איך, כמה ולמה. העובדה הזו הופכת את מקצוע ההוראה למבוקש ומוערך מאוד על ידי כלל החברה.

נוכל ללמוד מפינלנד שלכל ילד מגיע “חינוך מיוחד”: כל ילד שני בפינלנד יזכה במהלך תשע שנותיו במערכת החינוך (מגיל 7 עד 16) לסוג כלשהו של תמיכה או תגבור שאצלנו קוראים להם חינוך מיוחד, אבל הילד הפיני יקבל אותם בלי צורך באבחונים ובתיוגים. העזרה תינתן לו בתוך בית הספר על ידי מומחים המוכשרים לכך, בלי שההורים יצטרכו להילחם ולשלם לגורמים חיצוניים.

(Photo by Megan Soule on Unsplash)

נוכל ללמוד מפינלנד שייעוץ קריירה הוא שירות בסיסי שיש לספק לכל התלמידים לאורך זמן, שעל בית הספר ללוות את תלמידיו במסלול ההתפתחות האישי שלהם ולאפשר להם לבחור בין לימוד עיוני, לימוד מקצועי או יציאה לעבודה, ושניתן להציע לתלמידים שרוצים בכך לימודי שוליה בנוסף על הלימוד הבית-ספרי.

ואולי הדבר החשוב ביותר שאפשר ללמוד מפינלנד מופיע בדבריה של הנלה ניימי, מרצה לחינוך מהלסינקי המצוטטת בספר: “הדבר החשוב ביותר הוא שהמורים ובתי הספר בפינלנד נהנים מאמון ציבורי חזק. ההורים סומכים על המורים כשם שהם סומכים על רופאי השיניים שלהם. רבים סבורים שבית הספר הקרוב ביותר באזור מגוריהם טוב דיו.” (עמ’ 133)

מוטיב האמון עובר כחוט השני במערכת החינוך הפינית: ההורים נותנים אמון במורים שילמדו היטב (ולכן אין צורך לפקח עליהם על כל צעד ושעל), המורים נותנים אמון בתלמידים שילמדו היטב (ולכן אין צורך לבחון אותם לעיתים קרובות מדי), ומשרד החינוך נותן אמון במנהלים שינהלו את בתי הספר שלהם באחריות ובחוכמה.

תפיסת המנהיגות המאפשרת של רשת אמי”ת ועקרון הפעולה של צמיחה מלמטה, עולים בקנה אחד עם רעיון זה של הבניית תהליך השינוי על יסודות של אמון במורים ובמנהלים בשטח, וביכולתם להוביל את השינוי הבית-ספרי המתאים לקהילותיהם בצורה האופטימלית.

פאסי סאלברג, לומדים מפינלנד: תובנות ממערכת חינוך מוצלחת, מאנגלית: תמי אילון-אורטל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015

כפתור נגישות פתוח
Social media & sharing icons powered by UltimatelySocial