כשאתם מעלים בדמיונכם כיתה בבית ספר, על מה אתם חושבים? סביר להניח שרובכם רואים תמונה די דומה מול העיניים: מורה אחת מול שורות-שורות של תלמידים – הם יושבים ושותקים והיא עומדת ומדברת. כך למדנו כולנו. כך לומדים מרבית הילדים שלנו.

לשמחתנו, העולם משתנה: במדינות רבות כבר הגיעו למסקנה שצריך לנער את מערכת החינוך המיושנת והתחילו ליישם שינויים בשטח. אחד הצעדים הראשונים שננקטים הוא שינוי פני הכיתה ובהתאם לכך שינוי דפוסי ההוראה והלמידה. המטרה היא למחוק מהלוח בדיוק את התמונה הרווחת הזו שכולנו חושבים עליה, זו של מורה-עומד-מדבר, או בקיצור: מע”מ.

בבתי ספר חדשניים בעולם שמים דגש מיוחד על הפחתת מע”מ – צמצום הזמן המוקדש להוראה פרונטלית והחלפתו בדרכי למידה חדשות ומותאמות יותר למאה ה-21: הנחיית מעגלי שיח, למידה עצמית או בקבוצות קטנות, שילוב של למידה מתוקשבת עם למידה פעילה והתנסותית בחללי מייקרס ובמרחבים פתוחים.

אם תגיעו לסיור בבתי ספר כאלו תמצאו שבמקום מסדרונות צרים וכיתות סגורות הוקמו בהם מרחבי למידה פתוחים עם קירות שקופים או ללא קירות כלל וריהוט דינמי ומגוון, המאפשרים שימוש במגוון סגנונות למידה שונים, בהתאם להעדפות האישיות של מורים ותלמידים כאחד. דוגמה טובה לכך היא בית הספר נורמה רוז פוינט (Norma Rose Point) שבמחוז בריטיש קולומביה בקנדה:

פתיחת החלל מובילה גם להגמשת לוח הזמנים הבית ספרי: מוותרים על צלצולים, השיעורים נפרסים על פני הרבה יותר מ-45 הדקות המקובלות (שעתיים, חצי יום, או לעתים יום שלם שבו נלמד אשכול דעת מסוים), והמבקר רואה לפניו קבוצות של ילדים יושבות או מסתובבות במרחב באופן חופשי, כשהן עסוקות בפעילויות לימודיות מגוונות.

המורים עוברים בין הקבוצות, מקשיבים, מייעצים, מנחים ומלווים את תהליך הלמידה בהתאם לצורך, ומרכזים את הילדים למליאה מרובת משתתפים רק לפרקי זמן קצרים. לא נדיר לראות מורים עסוקים בלמידה משלהם במרחב המשותף, בעודם נגישים וזמינים לתלמידים לשאלות ולהדרכה.

התחושה היא בעצם שהגעתם למשרדים של חברת הייטק ולא לבית ספר. אבל האם לא זו הכוונה? להקים מרחב שיעודד יצירתיות, חשיבה מקורית, עצמאות, שיתוף פעולה ויזמות?

המעבר ללמידה במרחבים פתוחים שיש בהם פינות למידה המשרתות צרכים משתנים, היא במובנים רבים Game Changer המתווה את הדרך לשינוי כולל באקלים הבית ספרי. אבל גם מורים ומנהלים שאין להם מקור תקציבי לשינוי אדריכלי מסיבי, יכולים לחולל מהפך בכיתות אם רק יעשו את הסוויץ’ ויעברו מגישה ממוקדת הרצאה לגישה ממוקדת למידה.

מה למשל אפשר לעשות? הנה כמה רעיונות:

  1. סידור השולחנות בכיתה במקבצים ולא בשורות, ותכנון שיעורים שבהם מרבית הזמן מוקדש ללמידה פעילה המשלבת כישורי שיח ועבודה קבוצתית.
  2. בתכנון יחידת הלימוד החשיבה צריכה להיות ממוקדת בשאלה: מה התלמיד/ה עושה בזמן השיעור? אם התלמידים יושבים בשקט במקום אחד ומקשיבים, בעוד המורה פעיל, מדבר, זז, יוזם ועושה – כנראה דרוש שינוי בתכנון…
  3. הוספת לוחות כתיבה גם על הקירות שאינם “מאחורי המורה”, לשימוש המורה כשהיא מסתובבת במרחב ולשימוש התלמידים כשהם לומדים בקבוצות.
  4. הוספת אפשרויות ישיבה מלבד השולחנות והכיסאות הרגילים. למשל: שטיח, שרפרפים נמוכים, כורסאות, פופים או מזרונים, כסאות ושולחנות בר גבוהים ועוד.
  5. שימוש בחללים חוץ כיתתיים – מסדרונות, חצרות, לובי/הול בכניסה, ספרייה ועוד – כמקומות אלטרנטיביים ללמידה על ידי הוספת פינות ישיבה, שולחנות עגולים, פופים, ספות וכדומה, ומתן אפשרות לתלמידים לצאת מהכיתה בזמן השיעור ולהתקדם בקצב אישי או בזוגות/קבוצות, ולחזור לנקודת מפגש מוסכמת לאחר השלמת המשימות השונות.

ואולי הצעד המומלץ ביותר הוא שיתוף הילדים עצמם בחשיבה על איך הם היו רוצים שהכיתה שלהם תיראה! במקום לפתוח את השנה בצלילה מהירה אל תוך ה”חומר” שצריך להספיק, אפשר להקדיש את הימים הראשונים לסדנת חלומות שתאפשר לתלמידים לדמיין מהו המרחב האידאלי מבחינתם ללמידה מוצלחת.

בשלב הבא הילדים יכולים לתכנן יחד איך ליישם לפחות חלק מהרעיונות שלהם, כולל גיוס משאבים מקהילת בית הספר (הורים, עסקים בסביבה וכדומה), החלטה על סדרי עדיפויות, ואולי אפילו בנייה וייצור עצמאי של תוצרים (חדר מייקרים כבר יש לכם?).

מרחב למידה שתוכנן ועוצב בשותפות עם התלמידים ייתן להם תחושה של בעלות וביתיות, ועשויה להיות לו השפעה חיובית על המוטיבציה ללמידה ועל שביעות הרצון הכללית.

בתמונה: מרחב למידה פתוח בישיבת אמי”ת עמיחי, רחובות. צילום: עמי ארליך

קראו עוד על סביבות למידה, על 10 דרכים להגברת המוטיבציה והמעורבות בלמידה, ועל הפחתת מע”מ

כפתור נגישות פתוח
Social media & sharing icons powered by UltimatelySocial