רב תחומיות

במסגרת ההתחדשות הפדגוגית, נבחנות צורות חדשות של למידה רב-תחומית (אינטר-דיסציפלינרית) שיאפשרו לתלמידים ללמוד נושאים שונים ולעסוק בפתרון בעיות מורכבות בעזרת ידע וכלים ממגוון עולמות תוכן.

הגישה הדיסציפלינרית הרווחת יוצרת לעיתים תחושת קיטוע וחוסר הבנה הוליסטית של נושאי הלימוד ושל הקשר בין נושאים דומים הנלמדים בשיעורים ובמקצועות שונים. מעבר ללמידה רב-תחומית עשוי ליצור אצל התלמידים תמונה רחבה יותר ולזמן הבנה עמוקה יותר של נושאים ורעיונות גדולים.

האתגר הגדול בבואנו להפעיל למידה רב-תחומית, הוא מחסור בחומרי למידה מתאימים, שכן ספרי הלימוד הסטנדרטיים בנויים על פי רוב במתכונת דיסציפלינרית. אתגר זה יכול להפוך ליתרון, כאשר הוא משתלב במגמה שלנו ליצור תרבות שבה צוותי מורים העובדים כקח”ל מפתחים במשותף את חומרי הלמידה שלהם בדמות יחידות לימוד מא”ה (משמעותיות, ארוכות והוליסטיות).

מורים/מנהלים באמי”ת? גם בביה”ס שלכם מתקיימת למידה רב-תחומית? ספרו לנו כאן

• במעבר ללמידה רב-תחומית, אין משום ויתור על החשיבות שבהכרת כל תחום בפני עצמו. כך למשל, בשיעור משולב של תנ”ך והיסטוריה או תנ”ך ואומנות, לא נוותר על הבנה מעמיקה של כל אחד מתחומי הידע הללו בנפרד, במקביל ליצירת חיבורים ביניהם בהתייחס לנושא הנבחר.
• למידה מסוג זה דורשת שיתוף פעולה הדוק בין המורים האמונים על תחומי הדעת השונים, בין אם הם מנחים ביחד קבוצת למידה משותפת במשבצת זמן אחת, ובין אם הם מלמדים את אותה קבוצת תלמידים נושא משותף, כשהתלמידים פוגשים בכל שיעור מורה/מומחה לאחד מהתחומים.

• תפיסה הוליסטית של נושאי הלימוד מצמצמת את הפער הקיים בין בית הספר כמוסד, לבין המציאות. שהרי במציאות “ביולוגיה” אינה מנותקת מ”פיזיקה”, הצורך לערוך חישובים אינו מנותק מהצורך לשוחח בשפה זרה וכדומה.
• יצירת אשכולות של תחומי דעת קרובים הנלמדים ביחד (אשכול מדעים, אשכול אומנויות, אשכול קודש, אשכול רבי-מלל), או של תחומים רחוקים שהשילוב ביניהם יוצר חיבורים מעניינים, היא התחלה טובה ליצירת תרבות בית-ספרית של צוותי מורים העובדים יחד בקח”ל, לומדים ומלמדים.