במסגרת ימי פיתוח משותפים לאנשי שטח ומטה המתקיימים במתחם אמי”ת גוגיה מתחילת השנה, פועלים שישה צוותי פיתוח שונים המפתחים מוצרים פדגוגיים שישמשו את בתי הספר של אמי”ת בתהליכי ההתחדשות הפדגוגית.

צוות הפיתוח המתמקד בהיבטים רגשיים של תוכניות ההתחדשות הצטרף במפגש האחרון ללמידה משותפת עם הצוות העוסק בנוירו-פדגוגיה.

במפגש דיברה חוקרת המוח ד”ר איילת קצוף, שעוסקת באופן שבו המוח פועל וההשלכות שיש לכך על הלמידה, על הנושא: בין רגש לקוגניציה. בין השאר דובר על כך שמחקרים מוכיחים כי הרגש מחזק את הזיכרון.

בעקבות הדברים, החליטו חברי הצוות לקחת את המציאות העכשווית – אירועי ההסלמה בדרום הארץ – כמקרה מבחן (Case Study) לבחינת התכנים וכיצד הם משפיעים על האופן שבו נבחר לפעול בכיתה. בדיון עלו מספר תובנות:

  • מורים תחילה: חשוב לתת את הדעת למצב המורים – האם הם פנויים רגשית ומסוגלים לבצע את עיבוד האירועים עם התלמידים? שהרי גם המורים עצמם חוו חוויות דומות עם משפחותיהם. לפיכך, תחילה יש לתת למורים הזדמנות לעשות עיבוד של התחושות שלהם עצמם, כדי שיגיעו פנויים למפגש עם התלמידים.
  • פתיחת יום: את פתיחת יום הלימודים מומלץ להתחיל בסיפור אישי, חווייתי, ולתת לתלמידים לפרוק את המתח ולשתף את החוויות שעברו.
  • מרחב לשיתוף: אפשר לפתוח בבית הספר מרחב שיש בו כיבוד ומקום לשבת יחד ולדבר, ולאפשר לתלמידים לשהות בו בכל עת שהם מרגישים צורך בכך. במרחב הייעודי יהיו נוכחים כל הזמן אנשי צוות שיזמנו יצירת שיח משותף ורב-גילי. נשאלה השאלה האם המרחב צריך לשמש רק את מי שחווה את מצבי ה’סטרס’, או אולי כדאי להכניס אליו גם תלמידים שלא חוו את האיום כדי לזמן ריבוי קולות והקשבה הדדית.
  • הקשבה אמפטית: תפקיד איש הצוות הוא לשמש מאזין קשוב ואמפטי המשקף את הקולות השונים שעולים בשיחה בין התלמידים. תפקיד זה דורש האזנה רגישה ומלאה, ויכולת לשחרר ולהיות פנוי מ’סטרס’ לימודי באותה עת. כמו כן, יש לשקול מראש האם איש הצוות שמקיים את התהליך מכיר טוב מספיק את התלמידים כך שיוכל להפוך את האווירה למיטבית ולכזו שתאפשר שיח משתף.

לאור התובנות הללו גובשו חמישה כלים להתייחסות רגשית בזמן למידה:

  1. שאילת שאלות: מומלץ לשאול שאלות פתוחות ולא למהר לתת תשובות; לא לפרש את דברי התלמידים ולסגור על ידי אמירות כמו “בטח היו לכם ימים קשים…” וכדומה, אלא ללכת עם מה שהתלמידים מספרים; לא להניח הנחות לגבי מה שהתלמיד מרגיש, כדי לוודא הבנה עמוקה של תחושות.
  2. הקשבה פעילה: יש הבדל בין האזנה פסיבית שבה המורה רק מקשיב, לבין האזנה אקטיבית שבה המורה משקף את מה ששמע כחלק מתהליך של תמלול ועשיית סדר לתלמידים בתחושותיהם (Reframing). העלאת הזיכרון מחדש בשיח תאפשר למורה לגבש אותו מחדש בצורה טובה יותר. למשל, יכולה לעלות התחושה שהזמן הכי קשה הוא דווקא בין האזעקות. התמלול יכול לחזק את התלמידים שחווים זאת – לא רק אני מרגיש/ה ככה, יש עוד שמרגישים קושי דומה לשלי.
  3. מוזיקה ותנועה: מומלץ לעשות שימוש במוזיקה, האזנה ו/או שירה משותפת, לשחרור לחץ ויצירת תחושת שייכות ושמחה. כך גם לגבי שימוש בתנועה: מתן הזדמנות לשחרר את הגוף באמצעות פעילות גופנית, משחק ספורטיבי וכדומה.
  4. צחוק והנאה: כדאי לשים לב גם להכנסת אלמנטים נעימים וחיוביים שמאפשרים לספר סיפור נוסף על החוויה, מעבר לסיפור של האירועים הקשים והמלחיצים. למשל לספר משהו מצחיק שקרה בזמן האזעקה, זיכרון נעים מתחושת ה”ביחד” המשפחתית בממ”ד ועוד.
  5. פעולה: אפשר ליזום עם התלמידים פעולה אקטיביסטית במטרה לתת להם תחושה של שליטה על המציאות. למשל, לסייע למישהו בסביבתם שנפגע כתוצאה מהאירועים או לתמוך במשפחות שזקוקות לעזרה.

כפתור נגישות פתוח
Social media & sharing icons powered by UltimatelySocial