במאמר שפורסם באתר Psychology Today סוקר הפסיכולוג פיטר גריי שני מחקרים שהצביעו על כך שצמצום שעות הוראה בכיתה לטובת למידה בהכוונה אישית של התלמידים עצמם הובילו לשיפור בהישגים.

במחקר שערך בנזט (Benezet) בבתי”ס במדינת ניו המפשייר בארה”ב, נלקחו מחצית מכיתות א’-ה’ בבתי”ס מאזורים מוחלשים והוחלט כי בכיתות אלו הילדים לא ילמדו חשבון כלל בשנים אלו. בשאר בתיה”ס הלמידה נמשכה כרגיל.

בתחילת כיתה ו’ ערכו מבחן ידע זהה לשתי הקבוצות: התלמידים שלא למדו חשבון כלל עד אותה עת, השיגו הישגים גבוהים יותר בפתרון בעיות מילוליות בהשוואה לחבריהם שלמדו בשיטה המסורתית. בפתרון שאלות חישוביות – מהסוג שנהוג לחזור עליהן בחוברות עבודה (4 פעולות החשבון) – הישגיהם היו נמוכים יותר, אך הם הדביקו את הפער בקלות עד סוף כיתה ו’, ועדיין שמרו על יתרונם בפתרון בעיות מילוליות.

מסקנתו של בנזט הייתה כי הלמידה הבית-ספרית בתחום זה אינה רק בזבוז זמן, אלא שהיא מזיקה בכך שהיא מרחיקה ילדים מהיכולת הטבעית שלהם להבין שאלות חשבוניות אותנטיות, כאשר אלו מופיעות כבעיות רלוונטיות בחיי היומיום. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם תוצאות של מחקרים אחרים שגילו שלאחר חופשת הקיץ יש ירידה ביכולות החישוביות של תלמידים אך עלייה ביכולות החשיבה המתמטית שלהם.

במחקר נוסף שנעשה על ידי וויליאמס (Wiliams) נאספה קבוצה רב-גילית של ילדים עם היסטוריה של עבריינות ובעיות התנהגות. במשך ארבעה חודשים פטרו אותם מהצורך להיכנס לשיעורים פורמליים, ובמקום זאת סיפקו להם חדר מאובזר עם ספרים וחומרי למידה, ונאמר להם שהם יכולים ללמוד מה שיחפצו לפי בחירתם וללא כל כפייה והכוונה.

גם במקרה זה מבחנים שנערכו בסוף התקופה הצביעו על עלייה ניכרת בהישגי התלמידים ועל השוואת פערים מול חבריהם שהמשיכו ללמוד כרגיל. בטווח של 4 חודשים הם הספיקו ללמוד חומר של כ-15 חודשים. תלמידים עסקו בנושאים מגוונים על פי תחומי העניין האישיים שלהם, יצאו להתמחויות במקומות עבודה מחוץ לביה”ס בעקבות תחומי עניין אלה, שיתפו ידע ולימדו אלו את אלו, והשתתפו מעל הממוצע בפעילויות ספורטיביות ומשחקיות.

מסקנתו של וויליאמס הייתה כי העדר הכפייה יצר מוטיבציה גבוהה ללמידה בקרב התלמידים וכי תחושתם שנותנים בהם אמון פיצתה על ה”מחסור” בשעות הוראה פורמליות. העובדה שלא הייתה הכוונה חיצונית תרמה לאפשרות שלהם להעמיק בנושאים שבחרו במשך זמן ארוך, בניגוד ללמידה בכיתה רגילה המוגבלת בזמן באופן שרירותי. גריי מוסיף ומשער שגם לרב-גילאיות של הקבוצה הייתה תרומה משמעותית: הניסיון מראה שלמידה בהכוונה אישית פועלת טוב יותר בקבוצות שבהן יש טווח גילאים רחב.

אבל ההפתעה האמיתית היא שהמחקרים הללו נעשו בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת! אם כך, מדוע רק עכשיו מתחילים בתי”ס ליישם שיטות פדגוגיות המעודדות למידה עצמאית מתוך בחירה ומוטיבציה פנימית? ייתכן שההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות של העשור האחרון, המאפשרות יישום של למידה מותאמת אישית בקלות יחסית, הן שמעוררות מחדש את העניין במחקרים הישנים.

לקריאת המאמר המלא מאת פיטר גריי

למאמרים וסרטונים נוספים בנושא למידה עצמאית ובחירה בדף הפינטרסט שלנו

10 רעיונות להגברת המוטיבציה והמחויבות בלמידה

(בתמונה: למידה עצמאית של תלמידים ביחידים, בזוגות ובקבוצות בשילוב טכנולוגיה – ישיבת אמי”ת כפר גנים, פתח תקווה)

Social media & sharing icons powered by UltimatelySocial