דף עבודה

 In ג ע"ב – איסור סתירת בית כנסת

לחץ להורדת קובץ WORD של דף עבודה בבא בתרא – סתירת בית כנסת
בס”ד
איסור סתירת בית כנסת (דפים ג’:-ד’.) – דף לימוד
אנחנו מתחילים סוגיה חדשה, העוסקת באיסור לסתור (=להרוס) בית כנסת עד שבונים בית כנסת חדש במקומו. בשלב הראשון אנחנו לא ממש מבינים מה הקשר בין הסוגיה הזאת לבין הנושא של הפרק שלנו, אך בהמשך הסוגיה נבין זאת.
 

  • מדוע אסור להרוס בית כנסת לפני שבונים בית כנסת חדש במקומו?
  • באלו מקרים יהיו מותר לעשות זאת?
  • מי זה בבא בן בוטא ומה הקשר שלו לסוגיה שלנו?
  • מה היה כל כך יפה בבית המקדש השני?

 
 
טעם איסור סתירת בית כנסת
אנחנו מתחילים סוגיה חדשה, העוסקת באיסור לסתור (=להרוס) בית כנסת לפני שבונים בית כנסת אחר. בשלב הזה אנחנו עוד לא מבינים מה הקשר בין הסוגיה הזאת לבין הסוגיות הקודמות שלמדנו, ומה הביא את הגמרא לעבור פתאום לדבר על הנושא הזה, אך בהמשך הסוגיה הקשר הזה נהיה ברור.
החלק הראשון של הסוגיה מתחיל בדף ג’: שורה 18 – “אמר רב חסדא, ומסתיים בשורה 24 – “סיתווא בקייטא”.
לפני שנתחיל את הלימוד, קח עיפרון ומספר את עמוד הגמרא מהשורה הראשונה ועד סוף העמוד.

 
תרמילון להבנת הסוגיה:


ליסתור– לשבור
איניש– אדם
בית כנישתא– בית כנסת
אחריתי – אחר
איכא דאמרי – יש אומרים
פשיעותא– פשיעה
צלויי – תפילה
מאי/איכא בניייהו- מה ההבדל ביניהם? יש הבדל ביניהם
דוכתא– מקום
 
 

  1. קראו את דברי רב חסדא, הסבירו אותם, וכתוב 2 שאלות שעולות לך על דבריו.

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

  1. למה לפי דעתכם יש קדושה מיוחדת לבית הכנסת, הרי זה עשוי מבלטות כמו כל בית אחר?

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

  1. באילו עוד דרכים מלבד דבריו של ר’ חסדא אנו יוצרים קדושה מיוחדת לבית הכנסת?

_______________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

  1. כעת הגמרא מביאה שני טעמים לדבריו של רב חסדא, ואנחנו מזהים ארמוג’י שמופיע פעמיים במשפט אחד.

מהו הארמוג’י? ___________________            מה המשמעות שלו? ______________________________

  1. “משום פשיעותא” – על איזה פשיעה מדובר? היעזר ברש”י (תרמילון רש”י: דילמא מתרמי -שמא יזדמן)

________________________________________________________________________________

  1. “משום צלויי” – עיינו ברבינו גרשום ד”ה משום לצלויי , על איזה חשש מדובר? (דוכתא לצלויי = מקום להתפלל)

________________________________________________________________________________

  1. כעת הגמרא מנסה להבין את ההבדל בין 2 טעמים אלו.

העתיקו את שני הארמוג’ים שעוסקים בניסיון זה: 1)_____________________ 2) _____________________

  1. השלימו: לפי האומר שהאיסור הוא משום צלויי, במקרה שיש להם בית כנסת אחר להתפלל בו אין חשש/יש חשש.

לפי האומר שהאיסור הוא משום פשיעותא, במקרה שיש להם בית כנסת אחר להתפלל בו אין חשש/יש חשש.

  1. הגמרא ממשיכה ומביאה מעשה ב-2 אמוראים, בענין זה.

היעזרו ברש”י ד”ה “בי קייטא בסיתווא”, וצייר את השוני בין בית הכנסת של ימי הקיץ לבית הכנסת של ימי החורף.
________________________________________________________________________________
________________________________________________________________________________
________________________________________________________________________________
________________________________________________________________________________
________________________________________________________________________________

  1. עיינו ברבינו גרשום ד”ה “סתרו ובנו בי קייטא בסיתוא”, וכתוב מדוע מרימר ומר זוטרא הרסו ובנו בית כנסת בקיץ ובחורף.

________________________________________________________________________________
________________________________________________________________________________

  1. האם סיפור זה מוכיח שהטעם לדברי רב חסדא הוא “משום פשיעותא”, או “משום צלויי”? נמקו.

________________________________________________________________________________
________________________________________________________________________________
 
 
 
מקור האיסור של סתירת בית כנסת
דברים פרק י”ב
“אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן: וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא: לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה’ אֱ-לֹקֵיכֶם: כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱ-לֹקֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה”
רש”י שם פס’ ד’
“לא תעשון כן – להקטיר לשמים בכל מקום כי אם במקום אשר יבחר ה’. דבר אחר: “ונתצתם את מזבחותם ואבדתם את שמם לא תעשון כן” – אזהרה למוחק את השם ולנותץ אבן מן המזבח או מן העזרה”.
רמב”ם, ספר המצוות, לא תעשה ס”ה
שהזהירנו מנתוץ ומאבד בתי עבודת האל יתעלה, ומאבד ספרי הנבואה, ומלמחוק השמות הנכבדים, והדומה לזה. ולשון האזהרה שבאה בזה הענין הוא אמרו: “לא תעשון כן לה’ אלקיכם” (דברים י”ב,ד’). אחר שקדם הציווי לאבד עבודה זרה ולמחות את שמה ולהרוס בתיה ומזבחותיה כולם, ובאה האזהרה ואמר: “לא תעשון כן לה’ אלוקיכם”. וכל מי שעבר על דבר זה, כגון שיהרוס שום דבר מן ההיכל והמזבח והדומה להם או שימחה שם משמות ה’ – לוקה.
רמבן מגילה כה עב.
דבית הכנסת עשו אותו כתשמישי מצוה לולב וסוכה, והן עצמן אף-על-פי שנזרקין לאחר זמן, בזמן מצוה יש בהן קדושה של כבוד… לפיכך, בית הכנסת, כל זמן שבני העיר רוצין בו ומצוותו עליו – נוהגין בו קדושה, ואפילו בחורבנו שהרי עדיין לא עבר זמן מצוותו, וראוי לשפץ אותו ולבנותו, אבל אם נמלכו למוכרו, כבר עבר זמן מצוותו, כסוכה לאחר שבעה, ונפקעה קדושה מיניה, ואין ספק דמצוה דמכירה זו האמורה בבית הכנסת בכל מקום, אינה אלא בשיש להן בית כנסת אחר, דאי לאו הכי ודאי אסור, כדאמרינן בבא בתרא: “לא ליסתר איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי”.
 

  1. מהן שתי האפשרויות המובאות ברש”י לאיסור “לא תעשון כן לה’ אלוקיכם”?

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

  1. לפי איזו אפשרות איסור סתירת בית כנסת הוא איסור תורה?

________________________________________________________________________________

  1. עיינו ברמב”ם שלעיל, לפי דבריו האם האיסור לסתור בית כנסת הוא איסור תורה או איסור דרבנן?

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

  1. עיינו ברמב”ן, האם לפי דבריו האיסור לסתור בית כנסת הוא איסור תורה או איסור דרבנן?

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

  1. לפי כל הדעות, האם האיסור לסתור בית כנסת על מנת לבנות (=האיסור שאמר רב חסדא) הוא איסור תורה או איסור דרבנן?

________________________________________________________________________________
 

  1. עיינו בדברי הט”ז שלפניכם [הרב דוד בן שמואל הלוי, טורי זהב, אורח חיים סימן קנ”ב ס”ק א’]

            “…וכתב הר”ן דלמאן דאמר משום פשיעותא דמתרשלי לבנותה ובימים שבינתיים לא יהיה להם מקום             קבוע להתפלל. אבל ודאי כל שיש להם בית הכנסת אחר קבוע לכולי עלמא שרי (=מותר), דהא ליכא משום             צלויי ולא משום פשיעותא, דאילו לפשיעותא שלא יבנו לעולם ליכא מאן דחייש לזה, עכ”ל. וכך כתב בשם             הרשב”א ונימוקי יוסף.
 
לפי הדברים הללו, הגדירו באופן מדויק מהו החשש לפשיעותא.
________________________________________________________________________________
________________________________________________________________________________
אם כך, באיזה מקרה אין חשש לפשיעותא, ולכולי עלמא (=לכל הדעות) יהיה מותר לסתור את בית הכנסת על מנת לבנות בית כנסת חדש?
________________________________________________________________________________
 
 
הבנת טעם “פשיעותא” לסתירת בית כנסת
היום נמשיך להתעסק בסוגיית – איסור הריסת בתי כנסת, נעמיק בהוראתו של רב חסדא, ונבין מתי היא תקפה ומתי לא. הסוגיה של היום בנויה מדו-שיח המורכב משאלות של רבינא ותשובות של רב אשי, בהקשר להוראה שאמר רב חסדא – “לא לסתור איניש…”. אנו נלמד היום החל משורה 24 – “א”ל רבינא”, ועד שורה 34 – “שפיכי”.
 
תרמילון להבנת הסוגיה:


דילמא – שמא
מיתרמי– מזדמן
יהבי– יתן
שריגי ליבני – לבנים מסודרות
הדרי הודרי– קורות גג
מחתי כשורי – קורות בנין (כל אלו חומרי בנין המיועדים לבניית בית כנסת חדש)
זמנין– זמנים
מזבני – מוכר
אי הכי– אם כך
נמי– גם
דירתיה דאנשי– דירת מגורים של אנשים
חזי– ראה
תיוהא-סדקים
סתרי– סותר,שובר
כנישתא– בית כנסת
מתא מחסיא-שם מקום
עייל פוריה להתם– הכניס מיטתו לשם
אפקיה – יצא
שפיכי– מרזב
 

  1. תרגמו את הסוגיה – עד המילים “דאינשי לא מזבני” (שורה 30), זהו ארמוג’ים, פסקו, היעזרו ברש”י ורבינו גרשום,

ואז – השלימו:
רבינא שואל את רב אשי:
מה יהיה הדין כאשר ________________________________,האם גם אז יש לחשוש _________________?
רב אשי עונה לו:
____, מכיון ש_____________________________________________________________________.
רבינא ממשיך ושואל:
ומה יהיה הדין כאשר ________________________________________________________________?
רב אשי עונה לו:
גם במקרה כזה ____________________________________________________________________.
רבינא כעת מקשה: _________________________________________________________________?
ורב אשי מתרץ: ____________________________________________________________________.
 
 

  1. “דירתיה דאיניש לא מזבני” – מדוע לדעתכם חומרים לבניין בית-כנסת נמכרים עבור מצות פדיון שבויים, ואילו בית כנסת בנוי ופעיל אינו נמכר לשם כך?

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

  1. הרמב”ם פסק סוגיה זו הלכה למעשה. עיין בדבריו של הרמב”ם (הלכות מתנות עניים, פרק ח’ הלכה י”א)

            אנשי העיר שגבו מעות לבניין בית הכנסת ובא להן דבר מצוה מוציאין בו את המעות, קנו אבנים וקורות                                         (= המיועדות לבניית בית הכנסת) לא ימכרו אותן לדבר מצוה אלא לפדיון שבויים. אף על פי שהביא את             הלבינים וגדרו את האבנים ופצלו את הקורות והתקינו הכול לבניין – מוכרין הכול לפדיון שבויים בלבד, אבל      אם בנו וגמרו – לא ימכרו את בית הכנסת אלא יגבו לפדיונן מן הציבור.
האם דברי הרמב”ם מתאימים למסקנות שעולות מהסוגיה שלנו, או לא? נמק.
________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
________________________________________________________________________________

  1. עיין בדברי הרא”ש שלפניך (בבא בתרא פרק א’, סימן ד’):

“מרימר ומר זוטרא סתרו ובנו בי קייטא בסיתוא ובי סיתוא בקייטא”. אינהו סברי (=הם סברו) משום             צלויי, והוה להו דוכתא לצלויי (=והיה להם מקום להתפלל).
            “אמר ליה רבינא לרב אשי גבי זוזי ומנחי מאי…”. אינהו סברי משום פשיעותא, להכי שקלי וטרו (=לכן דנו)             היכא שהכל מזומן (=היכן שהכל מזומן) אי איכא למיחש לפשיעותא (=אם יש לחשוש לפשיעותא). והלכתא             כוותייהו, דאפילו אי איכא דוכתא לצלויי אסור משום פשיעותא”.
 
הרא”ש מסביר שהסיפור על מרימר ומר זוטרא, מוכיח שלשיטתם הטעם לדברי רב חסדא הוא משום _____________, ולכן הם הרשו לעצמם לסתור את בית הכנסת של החורף בקיץ ושל הקיץ בחורף, כי _________________________. לעומת זאת, שאלותיו של רבינא, מוכיחות שלשיטתו הטעם לדברי רב חסדא הוא משום __________________, ולכן הוא טורח ושואל מה קורה במצבים שבהם לכאורה _______________________________.       להלכה, פוסק הרא”ש כ_____________________, שהטעם הוא משום _______________,ולכן אסור לסתור בית כנסת גם כאשר__________________________________.
 

  1. כעת, הגמרא מסייגת את ההוראה של רב חסדא, ואומרת שיש מצב שבו מותר לסתור את בית הכנסת מיד. מהו הארמוג’י שמראה לנו שעומד לבוא סיוג לדין הקודם? ______________________.

מהו הסיוג? מתי ניתן לסתור מיד את בית הכנסת? ______________________________________________

  1. הגמרא מספרת סיפור, שמוכיח שהסיוג של הדין שנאמר קודם, הוא סיוג נכון. כתוב את הסיפור בלשונך במלואו.

________________________________________________________________________________
________________________________________________________________________________

  1. באיזה ארמוג’י משתמשת הגמרא כדי להביא סיפור המחזק את הדין שנאמר לפני כן? _________________.

יישום מסקנות הסוגיה
עיין בשאלה המופיעה בשו”ת “ציץ אליעזר” [שחיבר הרב אליעזר וולדינברג] חלק י”ד סימן ח’:
כבוד הרב הגאון… לקהלתנו קהל אשכנזים אמשטרדם שני בתי כנסת גדולים במרחק של חצי שעה ביניהם ועוד כמה בתי כנסת קטנים מפוזרים בכל העיר, שני הגדולים מכילים כמה מאות איש.
מתפללי בית הכנסת מאחד משני הגדולים האלו נתמעטו בשנים האחרונות עד מאוד, ע”י עליית משפחות שלמות לארץ ישראל וע”י עקירת דירות של משפחות רבות לרבעים חדשים שנבנו בעיר וע”י פטירת זקנים של שבקו (=הותירו) בנים.
המצב הכספי של הקהילה הורע מאוד בשנים האחרונות והנהלת הקהילה אומרת שאין בכוחה לשלם את האחזקה והניקוי של בית הכנסת… נוסף לנימוקים הנ”ל, הנהלת הקהילה אומרת לבנות ביכנ”ס חדש ברובע חדש שבו התיישבו בשנים האחרונות משפחות רבות, וכדי לממן את בניית בית הכנסת בקובע זה ברצונה לחסל את כל הבנין של ביהכנ”ס הישן הנ”ל באופן שיביא תועלת כספית רצויה מאוד.
הצעת ההנהלה לבנות מין צריף באופן ארעי ע”י ביהכנ”ס הישן לזמן עובר שבו יהרסו את כל בנין ביהכנ”ס ובמקומו של כל הבנין לבנות ביהכנ”ס קטן המספיק למספר המתפללים דהשתא (=של עכשיו) ועליו ועל ידו מספר דירות לגור שימכרו למשפחות שונות. נשאלתי אם יש היתר לכך. אחר עיוני בפוסקים ובשו”ת אינני מוצא היתר…
המחכה לתשובתו ולהוראתו בהכרת תודה מראש…. מאיר יוסט הרב הראשי ואב”ד דקק”א אמשטרדם.
לאור מה שלמדנו, ענו על שאלתו, בתוספת נימוקים המבוססים על מה שלמדנו.
______________________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________________
סתירת בית המקדש במלכותו של הורדוס
היום נראה השלכה של דברי רב חסדא, אך הפעם לא מדובר בסתירת בית כנסת על מנת לבנות בית כנסת חדש, אלא בסתירת בית המקדש על מנת לחדש אותו. במהלך הלימוד ניפגש בדמותו המורכבת של הורדוס, נראה כיצד הוא עלה למלוכה, נלמד מה הניע אותו לבנות מחדש את בית המקדש, ועוד. הסוגיה של היום מתחילה בשורה 34 – “ובבא בן בוטא”.
 
תרמילון להבנת הסוגיה:
היכי- איך
 
אסביה ליה עצה – הביא לו עצה
אי בעית אימא- אם תרצה אמור
תיוהא – סדקים
מלכותא שאני – המלכות מקרה שונה
עקרנא טורי– אעקור הרים
הדר ביה – חזר בו
 
 

  1. הגמרא פותחת בקושיה, מכיון שיש סתירה בין דברי רב חסדא לבין מה שיעץ בבא בן בוטא להורדוס. מהי הסתירה?

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

  1. מהו הארמוג’י שבעזרתו ניתן לדעת שבקטע זה יש קושיה? ________
  2. הגמרא עונה לקושיה בשני תירוצים שונים.

מהו הארמוג’ים שבעזרתו ניתן לראות שיש יותר מתירוץ אחד? ____________________
מהם שני התירוצים?
________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

  1. האם הקטע הזה תומך בטעם “משום צלויי” או בטעם “משום פשיעותא”? נמק.
  2. ________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

 
החל מהמלה “הורדוס” (שורה 38) הגמרא מספרת כיצד עלה הורדוס העבד לגדולה. לפניך תרגום הסיפור לעברית:
הורדוס היה עבד בבית החשמונאים. חשק בילדה אחת במשפחת החשמונאים. יום אחד שמע בת קול האומרת לו: כל עבד המורד עכשיו – יצליח, קם באותו רגע והרג את כל האדונים שלו והשאיר רק את אותה ילדה אשר חשק בה. הילדה הבינה שהוא רוצה להתחתן איתה, עלתה לגג וקראה בקול גדול:  כל מי שאומר שמוצאו ממשפחת חשמונאים – אינו אלא עבד. הוסיפה ואמרה: לא נשאר מהמשפחה אף אחד חוץ מ”אותה ילדה” [התכוונה לעצמה] ו”אותה ילדה” נפלה מהגג לארץ. באותו רגע הפילה את עצמה מהגג, ובכך גרמה למותה. טמן אותה 7 שנים בדבש. יש שאומרים – בא עליה, יש שאומרים – לא בא עליה. אלה שאומרים בא עליה – זה שטמנה ליישב את יצרו. אלה שאומרים לא בא עליה – זה שטמנה כדי שיאמרו בת מלך נשא.
 

  1. תרגמו את המשפטים הבאים לארמית, כלומר – כתבו אותם בלשון הגמרא:
  • כל עבד המורד עכשיו יצליח__________________________________________________________
  • הילדה הבינה שהוא רוצה להתחתן איתה_________________________________________________
  • כל מי שאומר שמוצאו ממשפחת חשמונאים – אינו אלא עבד____________________________________
  • הפילה את עצמה מהגג______________________________________________________________
  • טמן אותה 7 שנים בדבש____________________________________________________________

 

  1. עיינו בדברי המהרש”א שלפניך, וחשוב מה הסיבה לכך שהורדוס רצה להתחתן עם אותה ילדה שהותיר בחיים.

                        ושיירה לההיא ינוקתא כד חזת דקא בעי למינסבא כו’ – נראה שדקדק למינסבא (=להתחתן איתה)                           לפי שעבד של בית חשמונאי היה ולא נשתחרר עדיין, וכיון דקטל(=הרג)  כולן נמצא שנשאר עבד של                                  ההיא ינוקתא, ואם נשאה הוה משתחרר ממילא.
________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

  1. כתבו בסיפור שהורדוס טמן אותה במשך 7 שנים בדבש לאחר מיתתה, על מנת לשמר את גופתה.

יש שתי גרסאות לגבי השאלה האם __________________________. [השימוש בארמוג’י: ______________] לפי הגרסה הראשונה, הסיבה שהוא טמן את גופתה בדבש היא:
________________________________________________________________________________
לפי הגרסה השניה, הסיבה שהורדוס טמן את גופתה בדבש היא:
________________________________________________________________________________
 
הסיפור ממשיך ומסתבך:
אמר (הורדוס): מי דרש “ומקרב אחיך תשים עליך מלך”? חכמים?! קם הרג את כל החכמים, השאיר את בבא בן בוטא ליטול עצה ממנו. הקיף הורדוס את ראשו של בבא בן בוטא בעטרה של קיפוד אשר גרמה להוצאת עיניו. יום אחד בא וישב לפניו (מבלי להזדהות) ואמר (הורדוס לבבא בן בוטא): ראה מה העבד הרע הזה עשה. אמר לו: מה אעשה לו? אמר לו: יקללנו אדוני! אמר לו: כתוב “גם במדעך מלך אל תקלל”. אמר לו: זה לא מלך הוא. אמר לו: ושיהיה עשיר בעלמא, וכתוב “ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר”, ולא יהיה אלא נשיא, וכתוב “ונשיא בעמך לא תאור”. אמר לו: בעושה מעשה עמך, וזה לא עושה מעשה עמך. אמר לו: אני מפחד ממנו. אמר לו: אין איש שילך לומר לו, שאני ואתה יושבים. אמר לו: כתוב “כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר”. אמר לו: אני הוא! אם הייתי יודע שזהירים חכמים כל כך – לא הייתי הורג אותם. עכשיו מה תקנתו של אותו האיש (=של עצמו)? אמר לו: הוא כיבה אורו של עולם, שכתוב “כי נר מצווה ותורה אור”, ילך ויעסוק באורו של עולם, שכתוב “ונהרו אליו כל הגויים”. יש אומרים כך: אמר לו: הוא סימא (=עיוור) עינו של עולם, שכתוב “והיה אם מעיני העדה”, ילך ויעסוק בעיני של עולם, שכתוב “הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם”. אמר לו: אני מפחד מהמלכות (מלכות רומי). אמר לו: שלח שליח, ילך במשך שנה ויתעכב (שם) שנה ויחזור במשך שנה, בין כך ובין כך סתרת לו (למקדש) ובנית לו. עשה כך, שלחו לו: אם לא סתרת – אל תסתור, ואם סתרת – אל תבנה, ואם סתרת ובנית – עבדים רעים אחרי שעושים נמלכים (=מתייעצים), אם כלי הנשק שלך עליך – ספרך כאן (=ספר היוחסין שלך), לא “רכא” ולא “בן רכא”, הורדוס נעשה בן חורין מאליו. מה זה “רכא”? מלכות, שכתוב “אנכי היום רך ומשוח מלך”, ואם תרצה אמור מכאן “ויקראו לפניך אברך”.
אמרו: מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו. במה בנה אותו? אמר רבה: באבני שישא ומרמרא. יש שאומרים: באבני כוחלא שישא ומרמרא. הוציא שפה והכניס שפה, כדי שיקבלו סיד. חשב לצפות בזהב, אמרו לו חכמים: הנח לו, שככה יפה יותר, שנראה כגלי הים.
כדי לוודא שהבנתם את הסיפור כמו שצריך, ענו על השאלות הבאות”:

  1. הסבירו את הפסוקים הבאים על-פי הקשרם בסיפור (העזרו גם ברש”י):

“גם במדעך מלך אל תקלל” _____________________________________________________________
“ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר” _________________________________________________________
“ונשיא בעמך לא תאור” _______________________________________________________________
“כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר” __________________________________________
“והיה אם מעיני העדה” _______________________________________________________________
“כי נר מצוה ותורה אור” _______________________________________________________________
“ונהרו אליו כל הגויים” _______________________________________________________________
“והיה אם מעיני העדה” _______________________________________________________________
“הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם” _____________________________________________

  1. למה הורדוס הרג את כל החכמים?

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

  1. מדוע סימא הורדוס את עיניו של בבא בן בוטא?

________________________________________________________________________________

  1. האם בבא בן בוטא רצה לקלל את הורדוס? הוכח מהסיפור.

________________________________________________________________________________

  1. מה הייחודיות של בנין בית המקדש, שיכול לתקן את מעשיו של הורדוס?

________________________________________________________________________________
________________________________________________________________________________

  1. כיצד הורדוס הערים על מלכות רומי?

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

  1. הסבירו את הביטויים הבאים (העזרו ברש”י):

לא רכא ולא בן רכא ________________________________________
אבני שישא ומרמרא ________________________________________
אבני כוחלא שישא ומרמרא ___________________________________

  1. מהי נקודת המפנה בסיפור, ומהי נקודת השיא? נמקו.

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
 


 
“עיני העדה”
עיינו בדברי הרמח”ל שלפניכם, בספרו “מסילת ישרים”, וכתבו מה הקשר בין דבריו לבין הסוגיה שלנו.
 
מסילת ישרים פרק ג’
כי הנה חושך הלילה שני מיני טעיות אפשר לו שיגרום לעין האדם: או יכסה את העין עד שלא יראה מה שלפניו כלל, או שיטעה אותו עד שיראה עמוד כאילו הוא אדם, ואדם כאילו הוא עמוד
והטעות השניה והיא קשה מן הראשונה היא שמטעה ראייתם עד שרואים הרע כאלו הוא ממש טוב, והטוב כאילו הוא רע, ומתוך כך מתחזקים ומחזיקים מעשיהם הרעים. כי אין די שחסרה מהם ראיית האמת לראות הרעה אשר נגד פניהם, אלא שנראה להם למצוא ראיות גדולות ונסיונות מוכיחים לסברותיהם הרעות ולדעותיהם הכוזבות
אך אותם שכבר יצאו מן המאסר הזה, הם רואים האמת לאמיתו ויכולים ליעץ שאר בני אדם עליו.
הא למה זה דומה? לגן המבוכה, הוא הגן הנטוע לצחוק, הידוע אצל השרים, שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים, כולם דומים זה לזה, והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. ואמנם ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית שהוא האכסדרה. והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יוכל להזהיר את ההולכים בם, לומר: זה הדרך לכו בו! והנה, מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד. ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו.
______________________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________________
 
איסור להשיא עצה לרשע
הגענו לחלק האחרון של הסוגיה, שמתחיל באמצע העמוד, במילים “ובבא בן בוטא”. החלק הזה בעצם עוסק בשאלה – איך יכול להיות שבבא בן בוטא נתן עצה להורדוס, והרי למדנו ממקרה אחר שאסור להשיא עצה לאדם רשע (כמו הורדוס).

  1. כבר בשורה הראשונה אנחנו מזהים שני ארמוג’ים שעוזרים לנו להבין שיש כאן קושיה. מהם? ________;_______
  2. מי נענש משום שהשיא עצה לרשע? ____________. מי היה הרשע שהוא השיא לו עצה? __________________.
  3. העצה כתובה בפסוק “להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאיך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין הן תהוי ארכא לשלותך” (דניאל ד’,כ”ד). כתבו את העצה בלשונכם (העזר ברש”י):

________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

  1. מהפסוק “כולא מטא על נבוכדנצר מלכא” (דניאל ד’,כ”ה) רואים ש ___________________________________
  2. מהפסוק “ולקצת ירחין תרי עשר וגו'” רואים ש ___________________________________________
  3. אז הקושיה הושלמה. ועכשיו צריך לתרץ: למה לבבא בן בוטא היה מותר להשיא עצה להורדוס הרשע, למרות ההלכה שאמר רב יהודה/ר’ יהושע בן לוי – שאסור להשיא עצה לרשע?

מהארמוג’י __________________ אנו מבינים שיש ____ תשובות לשאלה הזאת.
הראשונה היא: _____________________________________________________________________
השניה היא: _______________________________________________________________________
בשני התירוצים מופיע הארמוג’י ________ שמראה לנו שמדובר בתירוץ.

  1. עכשיו הגמרא חוזרת לדניאל, שממנו למד רב יהודה/ר’ יהושע בן לוי שאסור להשיא עצה לרשע.

ראינו את 3 הפסוקים שמהם רואים שהוא השיא עצה לנבוכנדצר הרשע, והעצה אכן הועילה. אבל מי אמר שהוא נענש? במילים של הגמרא – ___________________________?

  1. והנה לנו ארמוג’י חדש – “אילימא”, שהתרגום שלו הוא – אם לומר, והמשמעות היא – אם תגיד שזה התירוץ, זה לא בהכרח יסתדר עד הסוף כי….

אז מאיזה פסוק מציעה הגמרא ללמוד שדניאל נענש? ____________________________________________
זה יסתדר לפי מי שאומר ש _____________________________________________________________
אבל לא לפי מי שאומר ש _______________________________________________________________
ולכן הוא יאמר שההוכחה לכך שדניאל נענש היא העובדה ש ______________________________________.

  1. לפני סיום, עוד קצת על ארמוג’י חשוב נוסף שפגשנו:

הניחא למאן דאמר… אלא למאן דאמר… מאי איכא למימר?” –  איך הייתם מגדירים את הארמוג’י הזה?
________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
 
 

Recommended Posts

כתבו תגובה

Contact Us

We're not around right now. But you can send us an email and we'll get back to you, asap.

Not readable? Change text. captcha txt

התחל/י לכתוב , בסיום הקש על מקש Enter לביצוע החיפוש

נגישות