דף ג ע”א – קנין דברים – העמקה

ג,א “במאי אוקימתא” – “בשהחזיק”

הקדמה:

נדון במושג קנין דברים, בעיותיו ופתרונותיו
הגמרא טוענת שהחצר עליה מדובר היא חצר שאין בה דין חלוקה כלומר ששכן אחד לא יכול לכפות את חברו לחלוק, והחלוקה נעשתה מתוך רצון. על כך שואל הגמרא ‘נהדרו בהו?’ כלומר יחזרו בהם מן ההחלטה והרצון לחלוק. תשובתה היא שעשו קנין על הרצון לחלוק. על כל שואלת הגמרא, וכאן מגיע הנושא שלנו, ‘קנין דברים בעלמא הוא?’. כלומר הקנין אינו מועיל שכן הוא ‘קנין דברים’.
יש להבין מה הבעייתיות בקנין דברים, וכיצד ניתן לפתור בעיה זו.
חשבו בעצמכם מה יכולה להיות הבעיה בהבטחה לחלוק את השדה, מדוע אין לה תוקף?
מה לדעתכם יכול להיות הפתרון.
בדברי הראשונים שנלמד נראה שישנם שני מסולולים שונים של הבנת קנן דברים
למדו את דברי הראשונים הבאים
 

מקורות:

נימוקי יוסף (ב,א מהרי”ף) ד”ה קנין דברים
‘כלומר ואין חליפין קונין אלא על מכר או מתנה או שעבוד קרקעות או מטלטלין שחל עליו הקנין מיד, אבל הכא שקיבל הקנין לחלוק על איזה דבר חל הקנין הא אין בחלוקה ממש’.
 
חידושי הרשב”א בבא בתרא ג,א ד”ה קנין דברים
“שהחלוקה אינו דבר שיש לו גוף”
 
פסקי הרא”ש סי ג
אין לו לקנין על מה שיתפיס
 
חידושי הר”י מיגש
“לפי שהקנין אינו מועיל אלא בכל דבר שיש בו עצם ולא בפעולות שהם מקרים ואין להם עצם”. ההבחנה המושגית  שיוצר ר”י מיגש היא בין עצמים הראויים לקניין לעומת פעולות שהם מקרים אינם ראויים להיות מושאי קניינים. עצם הוא יש חומרי בעל תכונות מהותיות מאפיינות. העצם הוא (ה)נושא פעולות ולו מושאים (פעולות=מקרים). קניינים ניתן לבצע רק על חפצים הקיימים בעולם במלוא מובנו של המונח קיום. פעולות, לעומת חפצים, אינם קיימים בעולם וממילא לא ניתן להקנותם. במילים אחרות לא מועיל לעשות קנין על פעולה.
 

שאלות

1. מה הם הסיבות בגינן קנין שעוסק ברצון והבטחה אינו חל. מה דעת הנימוקי יוסף ומה דעת הר”י מיגש?
2. כיצד ניתן לפתור בעיות אלו?
3. למדו את תשובות הגמרא לשאלה ‘הא קנין דברים בעלמא’. כיצד תשובות אלו עונות לבעיות שהעלו הראשונים בהסבר קנין דברים.