הקדמה

לפי ההלכה באמצעות מעשה קניין ניתן למכור ולקנות מטלטלים או קרקע. האם ניתן להתחייב למכור בעתיד או לעשות מעשה בעתיד? האם באמצעות מעשה קניין ניתן להתחייב? מה לגבי חתן שמתחייב בכתובה התחייבויות כספיות שונות? מה לגבי פועל שמתחייב לבוא לעבודה? חֶבְרָה שמתחייבת בחוזה לבנות או למכור דירה?
תחילה נלמד את המושג “קניין דברים”- התחייבויות שונות שאפילו אם עושים עליהם מעשה קניין- אינן תקפות כגון שמתחייבים הצדדים זה לזה לחלוק את החצר.
לאחר מכן נראה את המושג “קניין אתן” והיינו מי שעושה מעשה קנייני על התחייבותו לתת בעתיד סכום כסף מסוים למישהו- נחלקו הפוסקים אם התחייבות בלשון זו תקפה.
מכאן נמשיך ונראה בס”ד שכל זה כשאין התחייבות “מעכשיו” וכל ההתחייבות היא עתידית. אבל ברגע שההתחייבות היא “מעכשיו בתנאי ש…”- לכל הדעות אם עשו קניין על זה- זה מועיל! כי בניסוח כזה יש שעבוד על הנכסים או על גופו של האדם.
ולבסוף נראה שניתן לפי ההלכה לעשות קניין על התחייבות בלשון “חיוב”. כל שהוא מתחייב לחברו דבר-מה בלשון זו של “חייב” או “מתחייב” זה תופס.

א.      “קניין דברים”:

הסוגיה בדף ג’ ע”א:

“(א) במאי אוקימתא למתני’? בשאין בה דין חלוקה, אי בשאין בה דין חלוקה, כי רצו מאי הוי? נהדרו בהו! א”ר אסי א”ר יוחנן: שקנו מידן.
(ב) וכי קנו מידן מאי הוי? קנין דברים בעלמא הוא! בשקנו מידן ברוחות. רב אשי אמר: כגון שהלך זה בתוך שלו והחזיק, וזה בתוך שלו והחזיק”.

• מה קשה לגמרא בשלב הראשון, ומה קשה לה בשלב השני?
• מהן שתי התשובות השונות בגמרא לקושיא השניה

יד-רמ”ה שם:

“ומקשינן עלה- וכי קנו מידם מאי הוי, קנין דברים בעלמא הוא ולהדרו בהו? דלא מהני קנין אלא היכא דקנו מיניה אגופיה דממונא בין לאקנויי ממונא בין לאחיובי בממונא, אבל בדבר הגורם לממון כגון דקנו מיניה למפלג או למעבד הקנאה קנין דברים בעלמא ולא מהני”.

• לפי היד-רמ”ה, באלו תחומים מועיל מעשה קנייני ובאלו לא?

רמב”ם הלכות מכירה פרק ה’ הל’ י”ד:

“הדברים שאין בהן ממש אין הקנין מועיל בהן, כיצד הרי שכתב בשטר וקנינו מפלוני שילך בסחורה עם פלוני, או שיחלקו השדה שביניהם, או שישתתפו שניהם באומנות, וכיוצא בדברים אלו כולן, הרי זה קנין דברים ואינו מועיל כלום, שהרי לא הקנה לחבירו דבר מסויים וידוע, לא עיקר ולא פירות עיקר הידוע”

שולחן-ערוך חושן-משפט סי’ קנ”ז סע’ ב’:

“מקום שאין בו דין חלוקה שרצו שותפין לחלקו, אף על גב שקנו מידם, כל אחד מהם יכול לחזור בו, שזה קנין דברים הוא. אבל אם בירר כל אחד חלקו ורצה זה ברוח פלונית וזה רצה ברוח פלונית וקנו מידם על זה, אינם יכולים לחזור בהם. וכן אם הלך זה בעצמו והחזיק בחלקו, וזה בעצמו והחזיק בחלקו, אף על פי שלא קנו מידם אין אחד מהם יכול לחזור בחבירו”

• לאור מה שלמדת ביד-רמ”ה וברמב”ם, מה ההבדל בין אם עשו קניין על עצם ההחלטה לעשות חלוקה ולהיפרד לבין אם עשו קניין על חצאי החצר?

 
 

ב.      קניין “אתן”:

מסכת גיטין דף מ’ ע”ב:

“ת”ר: האומר נתתי שדה פלונית לפלוני, נתונה לפלוני, הרי היא שלו – הרי היא שלו; אתננה לפלוני – ר”מ אומר: קנה, וחכמים אומרים: לא קנה. א”ר יוחנן: וכולן בשטר”

נימוקי-יוסף על הרי”ף בבא-בתרא דף ב’ ע”א:

“ואמרו בשם הגאונים ז”ל דהוא הדין האומר לחברו: ‘אתן לך מאתים זוז’ וקנו מידו- דלא מהניא, דקנין דברים הוא”

רמב”ם הלכות זכיה ומתנה פרק ד הלכה יא:

“אבל אם כתב בשטר אתננה לו, אף על פי שהעידו עליו העדים, לא זכה המקבל”
 

מגיד משנה הלכות זכיה ומתנה פרק ד הלכה יא:

“…ור’ מאיר סבר דבאומר “אתננו” משמע בשטר זה שאני מוסר לו עכשיו וחכמים אומרים לא קנה שאין זה אלא שמבטיח שיתננה לו לאחר זמן ובשטר אחר ועדיין לא עשה”
 
 

שולחן-ערוך (והגהת הרמ”א) שם סי’ רמ”ה סע’ א’-ב’:

“(א’)…אבל אם כתב בשטר: “אתננו לו”, אף על פי שהעידו עליו העדים לא זכה המקבל. הגה: ואפילו קנו מידו, קנין דברים.
(ב’) ויש אומרים שאם קנו מידו, מהני לשון אתן”.

• כתוב שתי דעות ביחס למי שהתחייב בלשון “אתן” ועשה קניין על זה.

 

ג.        קניין על התחייבות “מעכשיו”:

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף עב עמוד א

“ההוא גברא (=מעשה באדם אחד) דאמר ליה לחבריה (=שאמר לחברו): אי מזביננא לה להא ארעא- מזביננא לך במאה זוזי (=אם אמכור קרקע זו- אמכור אותה לך ב-100 זוזים). אזל זבנה לאיניש אחרינא במאה ועשרין (=הלך ומכר אותה לאדם אחר ב-120 זוזים). אמר רב כהנא: קנה קמא (=הראשון כבר קנה אותה והקרקע שייכת לו והוא יכול להוציא אותה מידי הקונה השני). מתקיף לה רב יעקב מנהר פקוד: האי זוזי אנסוהו! (=והרי תוספת הכסף שהוסיף השני- הכריחו את המוכר למכור! ההתחייבות לראשון היתה רק על-דעת זה שיתרצה למכור ב-100 והרי לא התרצה בכך!) והלכתא כרב יעקב מנהר פקוד”

הלכות הרי”ף למסכת בבא-בתרא דף נ”א ע”ב:

“…וקיימא לן דהני שמעתתא כולהו בדאמר ליה: “מעכשיו” וקנו מיניה”
 
 

נימוקי יוסף על הרי”ף בבא-בתרא דף ב’ ע”א:

“והא דאמרינן בפרק בתרא דעבודה-זרה (=מקור מס’ 10)… משמע דאי זבנה במאה קנה קמא, ואמאי קנין דברים בעלמא הוא? ותרצו דההוא בדאמר ליה: “מעכשיו” וקנו מידו, דלאו קנין דברים הוא אלא מוכר בתנאי הוא. כך העמידה הרי”ף ז”ל בהלכותיו בסוף פרק בית כור”
 
 

רמב”ם הלכות מכירה פרק ח הלכה ז

“האומר לחבירו כשאמכור שדה זו הרי היא מכורה לך מעכשיו במאה זוז וקנו מידו על כך ולאחר זמן מכרה לאחר במאה, קנה הראשון, מכרה ביותר על מנה קנה אחרון, שלא אמר לו אלא כשאמכור שיהיה מוכר מדעתו תחלה וזה לא היה רוצה למכור ולא מכר אלא מפני התוספת שהוסיף זה על שוויו, ונמצא כמי שנאנס ומכר”

שולחן ערוך חושן משפט סי’ ר”ו סע’ א’:

“האומר לחבירו: כשאמכור שדה זו הרי היא מכורה לך מעכשיו במנה, וקנה מידו על כך, ולאחר זמן מכרה לאחר במאה, קנה הראשון”
 

ד.      קניין על התחייבות בלשון חיוב:

שולחן ערוך חושן משפט סי’ ס’ סע’ ו’:

“המחייב עצמו בדבר שלא בא לעולם או שאינו מצוי אצלו- חייב. אף-על-גב דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הני-מילי כשהקנה לו בלשון מכר או בלשון מתנה ואפילו כתב לו שעבוד על שדה או קבל אחריות על כל נכסיו ואפילו נתן לו משכון אינו כלום. אבל בלשון חיוב כגון שאמר: “הוו עלי עדים שאני מתחייב לפלוני בכך וכך”- חייב והוא שקנו מידו”