בניית כותל ע"י מומחי בנייה

 In ד ע"א - מנהג המדינה

לחץ להורדת קובץ WORD של השיעור בניית כותל ע”פ מומחי בנייה 

הקדמה:

חז”ל במשנה קבעו שיעורי רוחב ספציפיים לכל אחד מסוגי האבנים שבאמצעותם בונים את הכותל. האפשרות ללכת אחר מנהג המדינה מוגבלת רק לסוג האבן שבאמצעותה בונים כשהמינימום זה ‘הוצא ודפנא’. שיעורי הרוחב בכל סוג מסוגי האבנים הוא קבוע ואין לשנות.
האם מגבלות אלה קיימות גם כשפונים אל מומחי בנייה ומבקשים מהם שיציעו אלטרנטיבה למה שמוזכר במשנה?
ובכן, תחילה יש לברר מהו העיקרון שעומד מאחורי דרישות הבנייה של המשנה? ביחס לזה נראה את מחלוקת הרמב”ן והרא”ש. עם עיקרון שכזה ניתן תיאורטית לפנות אל מומחה בנייה ולבקש ממנו שיציג אלטרנטיבה שתהיה זהה מבחינה עקרונית.
לאחר מכן נראה את החידוש של הרמב”ן ותלמידיו לפיו כל שיעורי הרוחב במשנה ובגמרא הם לסוג מסוים של טיט אבל אם משתמשים בסוג טיט חזק ועמיד יותר- על הדיין לפנות אל מומחי בנייה כדי שיחליטו כמה עובי דרוש.
נמשיך ונראה את דעת הרבנו יונה ביחס לעיר שאין בה מנהג. הר’ יונה כותב שבמקום כזה בונים באמצעות האבנים הזולות ביותר המוזכרות במשנה.
ולבסוף נראה את מחלוקת הרמ”א והסמ”ע. ביחס לעיר שאין בה מנהג פסק הרמ”א שניתן לפנות אל מומחי בנייה כדי שיציעו אלטרנטיבה מבחינת סוג האבנים. הסמ”ע הקשה עליו מפסק הטור בשם הר’ יונה הנ”ל- שבמקום שאין מנהג יש ללכת אחר האבנים המוזכרות במשנה? ורק ביחס לעובי התירו הרמב”ן ותלמידיו לפנות אל מומחי בנייה.
נראה שהרמ”א הבין שכל הסייגים בסוגיה הם ביחס להליכה אחר מנהג. כי המנהג עוקר את תקנת החכמים במשנה ולכן הטילו על זה מגבלות. אבל פנייה אל מומחי בנייה איננה עקירה של תקנת החכמים אלא חיפוש אחר הצעות זהות שתואמות לגמרי לעקרונות שחז”ל דרשו!

 מגבלות בהליכה אחר המנהג:

א.      משנה בתחילת הפרק:

מקום שנהגו לבנות גויל, גזית, כפיסין, לבינין- בונין. הכל כמנהג המדינה!
בגויל- זה נותן ג”ט וזה נותן ג”ט; בגזית- זה נותן 2.5 וזה נותן 2.5; בכפיסין – זה נותן ב’ וזה נותן ב’; בלבינין – זה נותן 1.5 וזה נותן 1.5

ב.      גמרא בדף ד’ ע”א:

הכל כמנהג המדינה: הכל לאתויי מאי? לאתויי אתרא דנהיגי בהוצא ודפנא

ג.        פסקי הרא”ש פרק א’ אות א’:

“על כן נראה לפרש דהכל כמנהג המדינה לא קאי אלא אעיקר המחיצה כמנהגן לבנותה אם בגויל או בגזית או בכפיסים או בלבינים ואפילו בהוצא ודפנא כדקאמר בגמרא. אבל שיעור עובי החומות לאו במנהגא תליא מילתא אלא בשיעור המפורש במשנתינו. ואם נהגו ביותר לא כפינן ליה דקים להו לרבנן דלא בעי טפי. ואם נהגו בפחות מנהג גרוע הוא ולא אזלינן בתריה. דקים להו לרבנן דבבציר מהכי לא קאי”

ד.      פסקי הרא”ש שם אות ה’:

“דאתא לאשמועינן דדוקא הוצא ודפנא דקצת חשוב הוא אבל אם נהגו בפחות מנהג שטות הוא ולא עבדינן ליה. וכן משמע הלשון: “הכל לאיתויי מאי?” כלומר, איזה דבר ראוי למחיצה חוץ מאותם המפורשים במשנה? וקאמר: “לאיתויי באתרא דנהיגי בהוצא ודפנא” דאף זה נמי קרוי מחיצה במקום שנהגו בו, אבל בפחות מכאן אין ראוי למחיצה אף אם נהגו בו, כגון אם נהגו לחלוק במחצלות כופהו לעשות בהוצא ודפנא”

  • סכם שתי מגבלות (לפחות) שהטילו חז”ל על שותפים שרוצים לבנות את הכותל כמנהג מקומם בשונה מהדרישות שמופיעות במשנה.

העיקרון שהנחה את חז”ל בדרישות הבנייה:

ה.      חידושי הרמב”ן דף ב’ ע”א:

“…ואף על גב דהאי כותל דקתני מתניתין לא עבדינן ליה אלא משום היזק ראיה כדאסיקנא בגמרא ובהוצא סגי לה, אפילו הכי כופין זה את זה לבנות כותל בנין, שמא יפול והלה אינו רוצה לבנות ונמצא צריך להתעצם עמו בבית-דין ובין כך ובין כך יהא ניזוק מהיזק ראיתו”

ו.        פסקי הרא”ש שם שם:

“אלא ודאי לא נתנו חכמים גבול לבנין אלא במקום שיציאת הבנין על שניהן שיכול האחד לומר אי אפשי לעשות מעותי אנפרות ולהוציא הוצאות בכל יום

  • למה דרשו חז”ל במשנה שהשותפים יבנו את הכותל ביניהם דווקא בשיעורי הרוחב שמופיעים שם? מה העיקרון שהנחה אותם? (2 דעות)

 

פנייה אל מומחי בנייה:

ז.       חידושי הרמב”ן דף ב’ ע”א:

“ושמעתי שלא נאמרו הדברים הללו אלא בכותל טיט, אבל בכותל סיד אין צריך בגויל ו’ טפחים שהדבר ידוע דבציר מהכי קאי עד ד’ אמות…הילכך בשל סיד אין לדיין אלא מה שעיניו רואות על-פי מומחין ולא לעבור על דברי רבותנו

ח.      נימוקי יוסף על הרי”ף דף א’ ע”א:

וכיון דפרישנא דהני שיעורי נאמרו כדי שיתקיים הכותל נראה כפי אותם המפרשים דאם נעשית הכותל מסיד או מענין אחר יותר קיים עד שיתקיים בבציר משיעורים אלו על פי אומנין בקיאין רשאי דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות”

  • לפי הרמב”ן, במה הסוגיה עוסקת ובמה לא?
  • מה יעשה הדיין שבא לפניו מקרה בשני שותפים שרוצים לבנות עם חומר אחר?

  מקום שאין בו מנהג ידוע:

ט.      טור בשם רבנו יונה:

“ואם אין מנהג ידוע בעיר כתב ה”ר יונה שאין אחד מהם יכול לומר: ‘אני אעשה מהוצא ודפנא’ אלא צריך לעשותו בפחות שבכותלין השנוים במשנה דהיינו כפיסים ולבנים”

  • לפי רבנו יונה מה יעשו שותפים אם אין מנהג ידוע במקומם?

האם גם בפנייה אל מומחים יש מגבלות?

י.        פסק הרמ”א בסימן קנ”ז סע’ ד’:

“ואם אין מנהג ידוע בעיר, יתקן כפי ראות עיני הדיין על-פי מומחין”

יא.   ספר-מאירת-עיניים שם:

“וצריך-עיון מנא למד הרמ”א לומר כן, דבטור לא כתב כן אלא זה-לשונו: “ואם אין מנהג ידוע בעיר, כתב רבינו יונה שצריך לעשותו בפחות שבכתלים השנויים במשנה דהיינו כפיסים ולבינה” עכ”ל. רק שאחר זה בשיעור בנין דגויל דתנן שצריך לעשותו עוביו ו’ טפחים, על-זה כתב הטור בשם הרמב”ן, “דהיינו דוקא כשבונה אבני הכותל בטיט, אבל אם בונה אותן בסיד אין-צריך להיות בעובי כל-כך, אלא כפי ראות עיני הדיין על-פי מומחין” עכ”ל. ואין ענין זה לזה, ונראה דהרמב”ן מודה בזה לר’ יונה שצריך לעשות בפחות שבכתלים”

  • במה חולקים הרמ”א והסמ”ע?
  • נסה ליישב את פסק הרמ”א (מה ההבדל העקרוני בין הליכה אחר מנהג בניגוד לתקנת חכמים לבין פנייה למומחי בנייה?)
Recommended Posts

כתבו תגובה

Contact Us

We're not around right now. But you can send us an email and we'll get back to you, asap.

Not readable? Change text. captcha txt

התחל/י לכתוב , בסיום הקש על מקש Enter לביצוע החיפוש

נגישות