בניית כותל ע"י מומחי בנייה

 מגבלות בהליכה אחר המנהג:

א.      משנה בתחילת הפרק:

“מקום שנהגו לבנות גויל, גזית, כפיסין, לבינין- בונין. הכל כמנהג המדינה!
בגויל- זה נותן ג”ט וזה נותן ג”ט; בגזית- זה נותן 2.5 וזה נותן 2.5; בכפיסין – זה נותן ב’ וזה נותן ב’; בלבינין – זה נותן 1.5 וזה נותן 1.5“

ב.      גמרא בדף ד’ ע”א:

“הכל כמנהג המדינה: הכל לאתויי מאי? לאתויי אתרא דנהיגי בהוצא ודפנא“

ג.        פסקי הרא”ש פרק א’ אות א’:

“על כן נראה לפרש דהכל כמנהג המדינה לא קאי אלא אעיקר המחיצה כמנהגן לבנותה אם בגויל או בגזית או בכפיסים או בלבינים ואפילו בהוצא ודפנא כדקאמר בגמרא. אבל שיעור עובי החומות לאו במנהגא תליא מילתא אלא בשיעור המפורש במשנתינו. ואם נהגו ביותר לא כפינן ליה דקים להו לרבנן דלא בעי טפי. ואם נהגו בפחות מנהג גרוע הוא ולא אזלינן בתריה. דקים להו לרבנן דבבציר מהכי לא קאי”

ד.      פסקי הרא”ש שם אות ה’:

“דאתא לאשמועינן דדוקא הוצא ודפנא דקצת חשוב הוא אבל אם נהגו בפחות מנהג שטות הוא ולא עבדינן ליה. וכן משמע הלשון: “הכל לאיתויי מאי?” כלומר, איזה דבר ראוי למחיצה חוץ מאותם המפורשים במשנה? וקאמר: “לאיתויי באתרא דנהיגי בהוצא ודפנא” דאף זה נמי קרוי מחיצה במקום שנהגו בו, אבל בפחות מכאן אין ראוי למחיצה אף אם נהגו בו, כגון אם נהגו לחלוק במחצלות כופהו לעשות בהוצא ודפנא”

העיקרון שהנחה את חז”ל בדרישות הבנייה:

ה.      חידושי הרמב”ן דף ב’ ע”א:

“…ואף על גב דהאי כותל דקתני מתניתין לא עבדינן ליה אלא משום היזק ראיה כדאסיקנא בגמרא ובהוצא סגי לה, אפילו הכי כופין זה את זה לבנות כותל בנין, שמא יפול והלה אינו רוצה לבנות ונמצא צריך להתעצם עמו בבית-דין ובין כך ובין כך יהא ניזוק מהיזק ראיתו”

ו.        פסקי הרא”ש שם שם:

“אלא ודאי לא נתנו חכמים גבול לבנין אלא במקום שיציאת הבנין על שניהן שיכול האחד לומר אי אפשי לעשות מעותי אנפרות ולהוציא הוצאות בכל יום“

פנייה אל מומחי בנייה:

ז.       חידושי הרמב”ן דף ב’ ע”א:

“ושמעתי שלא נאמרו הדברים הללו אלא בכותל טיט, אבל בכותל סיד אין צריך בגויל ו’ טפחים שהדבר ידוע דבציר מהכי קאי עד ד’ אמות…הילכך בשל סיד אין לדיין אלא מה שעיניו רואות על-פי מומחין ולא לעבור על דברי רבותנו“

ח.      נימוקי יוסף על הרי”ף דף א’ ע”א:

“וכיון דפרישנא דהני שיעורי נאמרו כדי שיתקיים הכותל נראה כפי אותם המפרשים דאם נעשית הכותל מסיד או מענין אחר יותר קיים עד שיתקיים בבציר משיעורים אלו על פי אומנין בקיאין רשאי דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות”

  מקום שאין בו מנהג ידוע:

ט.      טור בשם רבנו יונה:

“ואם אין מנהג ידוע בעיר כתב ה”ר יונה שאין אחד מהם יכול לומר: ‘אני אעשה מהוצא ודפנא’ אלא צריך לעשותו בפחות שבכותלין השנוים במשנה דהיינו כפיסים ולבנים”

האם גם בפנייה אל מומחים יש מגבלות?

י.        פסק הרמ”א בסימן קנ”ז סע’ ד’:

“ואם אין מנהג ידוע בעיר, יתקן כפי ראות עיני הדיין על-פי מומחין”

יא.   ספר-מאירת-עיניים שם:

“וצריך-עיון מנא למד הרמ”א לומר כן, דבטור לא כתב כן אלא זה-לשונו: “ואם אין מנהג ידוע בעיר, כתב רבינו יונה שצריך לעשותו בפחות שבכתלים השנויים במשנה דהיינו כפיסים ולבינה” עכ”ל. רק שאחר זה בשיעור בנין דגויל דתנן שצריך לעשותו עוביו ו’ טפחים, על-זה כתב הטור בשם הרמב”ן, “דהיינו דוקא כשבונה אבני הכותל בטיט, אבל אם בונה אותן בסיד אין-צריך להיות בעובי כל-כך, אלא כפי ראות עיני הדיין על-פי מומחין” עכ”ל. ואין ענין זה לזה, ונראה דהרמב”ן מודה בזה לר’ יונה שצריך לעשות בפחות שבכתלים”