עיון אם אחר חלוקה יכול לחזור בו

 In ב ע״א היזק ראיה

לחץ להורדת קובץ WORD של העמקה בדין חלוקה – אם אחר חלוקה יכול לחזור בו

(א)   מטרות השיעור:

ידע:
הכרת היסוד של שיטת תוספות ורא”ש בכל סוגיית “היזק-ראייה”.
מיומנות:
חיפוש אחר הרובד העקרוני. לחזור כל הזמן על השאלה: “למה כל אחד סובר מה שסובר?” וכן הלאה.
ביסוס יסודות למדניים על מחלוקות ראשונים.

(ב)   קישור לפשט:

זו שאלת פשט קלאסית, יש מהר”ם מלובלין שעוסק בשאלה זו ומיישב את הדברים כפי שהם מוצגים כאן במבוא אלא שהוא לא מתייחס למחלוקת הראשונים. הכל אי”ה יובהר במבוא.

(ג)     מבוא:

ב- “לישנא אחרינא” הגמרא שואלת למה מ”ד “פלוגתא” מפרש את המשנה בחצר שאין בה דין חלוקה ותלוי ברצונם, שיפרש אותה בחצר שיש בה דין חלוקה ואפילו אם מעכב- יכול חברו לכפות עליו ובפשטות הטעם הוא משום שהיזק ראייה שמיה היזק.
הגמרא דוחה שאם אמנם נפרש כן נטעה לחשוב שבחצר שאין בה דין חלוקה אפילו אם הסכימו לחלוק- לא יכולים לכפות אחד את השני לבנות כותל. הגמרא מקשה מהמשנה בדף י”א אך בסופו של דבר יוצא- שאם התרצו לחלוקה יכולים לכפות רק על מסיפס ולא על כותל.
וקשה, איך יתכן לומר במשנה שלנו שהיזק ראייה שמיה היזק (ולכן בחצר שיש בה דין חלוקה אם הסכימו לחלוקה- כופים זה את זה לבנות כותל) ובמשנה בדף י”א לומר שהיזק ראייה לאו שמיה היזק (ולכן בחצר שאין בה דין חלוקה- לא יכולים לכפות זה את זה לבנות כותל?) מלבד הסתירה- כל המהלך כאן הוא לפי השיטה של  מאן-דאמר שהיזק ראייה שמיה היזק אז למה שפתאום בחצר שאין בה דין חלוקה לא יוכלו לכפות זה את זה לבנות כותל?
בתשובת שאלה זו נחלקו התוספות עם הרמב”ן:
התוספות אמרו שבחצר שאין בה דין חלוקה יכול אחד הצדדים לטעון שהוא התרצה לחלוק רק על-מנת שלא להשתתף בהוצאות בניית הכותל! וכל זה בשלב של- ‘מה היינו טועים לחשוב’, הגמרא דוחה אפשרות זו וממילא יוצא למסקנה שלפי מאן-דאמר שהיזק ראייה שמיה היזק- אי אפשר לטעון את הטענה הזו!
נשאל: למה שלא יהיה אפשר לקבל טענה כזו? מה הסברא או היסוד כאן?
ונראה בהסבר שיטתם שמרגע שיש הסכמה על עצם החלוקה- חכמים חייבו את שניהם להסיר היזק ראייה ולכן לא יתכן עוד לומר ‘הסכמתי לחלוקה על דעת שאתה תסיר את היזק הראייה’ כי זה מנוגד לתקנת החכמים! בדומה למה שפירש רש”י (ד”ה “וטעמא דרצו”) ביחס למאן-דאמר “גודא”. מאותו רגע שחז”ל תקנו כן- על האדם למחול על היזק הראייה שלו כדי לעשות חלוקה מבלי שישלם על הכותל וכדי למחול על היזק ראייה יש להביא עדים או ראייה ואולי אף ממש לעשות קניין!
מנגד, הרמב”ן הסביר שהיינו טועים לחשוב שבחצר שאין בה דין חלוקה היזק הראייה לאו שמיה היזק לכל הדעות כי היא לא ראויה לדירת אדם. ושוב- הגמרא דוחה אפשרות זו וממילא יוצא למסקנה שאפילו בחצר כזו יש היזק ראייה. לשיטתו לא מתחדש היסוד של תוס’ ובהחלט יתכן שאחד הצדדים יטען אחר חלוקה שהוא התרצה לחלוקה רק על-מנת שלא ישתתף בהוצאות בניית הכותל ועל הצד השני יהיה להביא ראייה שאין זה נכון.
כדאי לדעת שכאן מונח היסוד לשיטת התוס’ בד”ה “לפיכך” שגם בלא עדים על כך שהאבנים באו מן הכותל- אפילו שאחד מהם מוחזק באבנים הוא לא יכול לטעון “אני בניתי לבד”. הרא”ש גם הסכים עם העיקרון הזה אלא שבניגוד לתוס’ הוא כינה את זה- “מסתמא” במקום “אנן סהדי”. אבל העיקרון הוא אחד- אמירה כזו שאתה בנית לבד מנוגדת לחידוש של “היזק ראייה” ודי בזה כדי להוציא מידך כי טענתך לא סבירה בעליל.
לעומת זאת, הר”י מגאש שכתב בפירוש בחידושיו שהמשנה עוסקת במצב שבו יש עדים שהאבנים באו מהכותל אבל אם אין עדים- ודאי שהשותף שמוחזק באבנים יכול לטעון “אני בניתי לבד”. בפשטות הר”י מגאש מפרש את הסוגיה כאן כרמב”ן ואין לו את העיקרון של תוספות וממילא לשיטתו אחר שהכותל נפל ואחד הצדדים מוחזק באבנים הוא יכול לטעון שבנה לבד כי שותפו כפה עליו את זה, שהרי זו חצר שאין בה דין חלוקה והשותף ניצל זאת ואמר לו- הסכמתי לחלוק רק על-מנת שתבנה אתה לבד. ממילא אין כאן “אנן סהדי” וזה גם לא “מסתמא”. נשאר שצריך עדים או ראייה אחרת שהאבנים הם מן הכותל שאם לא כך- יש למוחזק לטעון מיגו!

דף מקורות להרחבה:

1.      אם נפרש את המשנה בחצר שיש בה דין חלוקה:
א.      גמרא דף ג’ ע”א:
“…אדאשמעינן בשאין בה דין חלוקה והוא דרצו, לישמעינן ביש בה דין חלוקה ואף על גב דלא רצו! אי אשמעינן ביש בה דין חלוקה ואף על גב דלא רצו, הוה אמינא: שאין בה דין חלוקה אפילו רצו נמי לא, קמ”ל. ומי מצית אמרת הכי? והא קתני סיפא: אימתי? בזמן שאין שניהם רוצים, אבל בזמן ששניהם רוצים – יחלוקו; מאי לאו אכותל! לא, אמסיפס בעלמא…”
  • אם היינו מפרשים את המשנה בחצר שיש בה דין חלוקה, מרגע שהתרצו לעשות חלוקה יכולים לכפות אחד את השני לבנות כותל? חשוב שתנמק מדוע?
  • אם נפרש בחצר שיש בה דין חלוקה, איך היינו טועים לפרש את המשנה בדף י”א? כשהסכימו לחלוקה מה הם יכולים לכפות אחד על השני ומה לא? ושוב- נמק מדוע?
  • אם נפרש את המשניות כפי שכתבת בסע’ א’ וב’- האם המשניות סותרות זו את זו? חשוב טוב!
2.      שיטת תוספות:
ב.      תוספות דף ב’ ע”ב ד”ה “וכיון”:
“…ותימה לרבנו יצחק דאמאי נקט תנא דמתני’ באין בה דין חלוקה וקתני רצו לא ליתני רצו ולאיירי בשיש בה דין חלוקה? ותירץ דקמ”ל דסלקא-דעתך בשאין בה דין חלוקה דמצי למימר כי איתרצאי לך לחלוק על-מנת שלא לעשות גודא אבל על מנת לעשות גודא לא איתרצי לך. ויש ספרים דמקשין ומתרץ כן להדיא בשילהי שמעתין”
  • לפי רבנו יצחק (=תוספות) למה בחצר שאין בה דין חלוקה יוכל אחד הצדדים לעכב ולא יכול חברו לכפות עליו לבנות כותל כמו שאומרת המשנה שלנו בחצר שיש בה דין חלוקה?
  • בשורה התחתונה זה הכל “סלקא דעתך”, הגמרא דוחה אפשרות זו. יוצא שלמסקנה אי-אפשר לטעון את הטענה הזו. לדעתך, מה הסברא או היסוד הלמדני שעומד בבסיס הפסיקה הזו של תוספות?
3.      שיטת הרמב”ן:
ג.        חידושי הרמב”ן:
“…אלא הכי פירושא אי מהתם הוה אמינא במסיפס סגיא בחצר שאין בה דין חלוקה, ואפילו הוה קתני מתני’ דהיזק ראיה שמיה היזק בחצר שיש בה דין חלוקה, הוה אמינא לא שמיה היזק בשאין בה דין חלוקה שאינו עשוי לדירת אדם, קמ”ל כותל ואפילו בחצר שאין בה דין חלוקה”
  • לפי הרמב”ן למה בחצר שאין בה דין חלוקה יוכל אחד הצדדים לעכב ולא יכול חברו לכפות עליו לבנות כותל כמו שאומרת המשנה שלנו בחצר שיש בה דין חלוקה?
  • כאמור, בשורה התחתונה זה הכל “סלקא דעתך”, הגמרא דוחה אפשרות זו. האם גם בשיטת הרמב”ן קיים היסוד שאמרת בשיטת התוספות?

 

Recommended Posts
Contact Us

We're not around right now. But you can send us an email and we'll get back to you, asap.

Not readable? Change text. captcha txt

התחל/י לכתוב , בסיום הקש על מקש Enter לביצוע החיפוש

נגישות