דף עבודה לתלמיד
לחץ להורדת קובץ WORD של דף עבודה לתלמיד – סוגיית מנהג המדינה (גינה ובקעה ודין חזית)
סוגיית מנהג המדינה מתחילה בדף ד ע”א “הכל כמנהג המדינה” ומסתיימת במשנה בדף ד ע”ב. הסוגיה כוללת 2 חלקים. הראשון עוסק במנהג המדינה בגינה ובקעה והשני עוסק בדין חזית.
חלק א – גינה ובקעה
דף ד. “הכל כמנהג המדינה” ..- “כמקום שלא נהגו דמי ואין מחייבין אותו” (7 שורות מלמטה)
מבוא
הגמרא בסוגיתנו מפרשת את החלק השני של המשנה: בתחילה מסבירה את משמעות הדין “הכל כמנהג המדינה”, ואת הדין לגבי חלוקת אבני הכותל שחרב. בהמשך מנתחת הגמרא את דברי המשנה ביחס לדין היזק ראיה בגינה ובבקעה, ומצביעה על משפט מיותר לכאורה.
עליכם לקרא היטב את דברי המשנה : לנתח מה דין כותל ב”סתם גינה” (במקום שאין בו מנהג) ומה דין כותל ב”סתם בקעה” (במקום שאין בו מנהג), ולהבין מה מפריע לגמרא וכיצד עונים על כך אביי ורבא.
מונחים
לאתויי מאי- לרבות מה? הגמרא מניחה שהמילה “הכל” באה להוסיף ולרבות, דין שלא ידענו אותו קודם. דרכה של הגמרא לדקדק בכל מילה במשנה ולנסות להבין את החידוש שבה, שכן אחרת לא הייתה מופיעה.
אימא סיפא- אמור את הסוף (של המשנה). לאחר שניתחנו את המשפט הראשון (וכן בגינה) מוליכה אותנו הגמרא לנתח את המשפט הבא (וכן בבקעה) המכונה “סיפא”. בד”כ מובאת הסיפא לעומת הרישא כדי להצביע על בעיה של כפילות, ייתור או סתירה פנימית.
מושגים
“המוציא מחברו עליו הראיה”- כלל הלכתי, לפיו בכל סכסוך או מחלוקת ממונית, יש למי שמחזיק בממון יתרון: הממון הוא שלו כל עוד לא הוכח אחרת (ראיה שהצד השני צריך להביא).
במקרה שלנו, היה צריך לכאורה, להיות יתרון לשותף אשר הכותל נפל לחלק שלו בחצר, ועל השותף השני להביא ראיה שהאבנים הם גם שלו.
שאלות
- איזו הלכה בא לרבות המשפט: “הכל כמנהג המדינה”?
- מדוע לכאורה המשפט במשנה: “לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם” מיותר? (עיין ברש”י)
- לדעת הגמרא המשפט “אבל בקעה מקום שנהגו שלא לגדור אין מחיבין אותו” -בעיתי.
- הסבר את הבעיה במשנה.
- כיצד מפרש את המשנה אביי ומה הבעיה בפירושו
- כיצד מפרש את המשנה רבא?
שאלת עיון
הרי”ף בדף ב. לומד כלל ממשנתינו לגבי כל ממון של שותפין. מהו הכלל ומה סיבתו?
חלק ב – דין חזית
“אלא אם רצה כונס” (7 שורות מלמטה) – עד המשנה
מבוא
במשנה ראינו, שבמקרה בו אדם בונה כותל מכספו בלבד, עליו לסמן אותו בחזית על מנת שיהיה ברור שהכותל שלו, ולא של שכנו. סוגייתנו מבררת כיצד בדיוק בונים חזית כזו מכמה בחינות:
- מיקומה-האם סימון החזית בכותל הוא כלפי חוץ או כלפי פנים?
- צורתה-כיפוף קצה הכותל או סימונו בשכבת טיט.
ומה לגבי מחיצת קנים, כיצד מסמנים בעלות על מחיצה דקה כזו?
מונחים
איכא דאמרי– יש אומרים. זוהי פתיחה לסידור אחר של הדברים, על פי כנראה מסורת אחרת. לפי האיכא דאמרי, רב הונא סובר הפוך ממה שאמר קודם.
קשיא– קשה. מונח המבטא את העובדה, שנמצאה בשיטה מסוימת בעיה ללא פתרון. (שיטה זו לא נדחית לגמרי, אבל רובצת עליה עננה של קושי.)
מלגיו/ מלבר– מבפנים/מבחוץ.( ההנחה היא שכשאומרים כלפי פנים, הכוונה לצד הפונה כלפי השותף שבונה את הכותל.)
מושגים
תקנתא לרמאי-תקנה המיועדת למניעת מעשי רמאות. (לגמרא קשה לקבל, שמשנה תציע סתם כך “פטנטים” כנגד רמאים, ולכן מחפשת יחד עם תקנת הרמאי חידוש הלכתי.
שטרא- שטר המעיד על בעלות, חתום ע”י עדים- זוהי הדרך המקובלת להוכחת בעלות. לדעת אביי בכותל קנים, אי אפשר לעשות חזית אלא ניתן להשתמש רק בשטר להוכחת בעלות.
שאלות
- מדוע לא חושש רב הונא, שהשכן יקלוף או ישבור את החזית, במקרה שנבנתה כלפי חוץ?
- כיצד אמורה בדיוק, להראות חזית במחיצת קנים (הוצא)?
- הגמרא לא רצתה לומר שהמילים “עושים חזית מכאן ומכאן”, הנם רק תקנתא דרמאי.
- מדוע אין לה קושי עם התקנה לבנות חזית ע”י אחד מהם, ומקשה רק על “חזית מכאן ומכאן”?
שאלות עיון
- הגמרא נשארה בקשיא לגבי השיטה האומרת שהחזית נבנית כלפי פנים. מדוע לא נדחתה שיטה זו לגמרי במילה “תיובתא”? (ראה תוס’ ד”ה “והא”)
- מה דעתו של אביי לגבי תקנות רמאים במשנה? הוכח. (תוס’ ד”ה “לאפוקי”)
