במעגל השנה העברית
תמוז – אב
ימי בין המצרים – למה הם בכו בלילה ההוא?

 

למה הם בכו בלילה ההוא?

(על פי מסכת "מכות", כ"ד)

עבדה: חנה בר

לפני שנים רבות קרה הדבר, בימי שלטונו של קיסר צרפת המהולל נפוליאון. באחד מלילות הקיץ יצא נפוליאון מארמונו המפואר לטייל בעיר פריז ולפגוש את נתיניו. בעודו מטייל לו בנחת בעירו הגיע עד לפתח בית הכנסת המרכזי שבפריז. הוא עמד לנוח ליד בית הכנסת, כשלפתע שמע קולות בכי חרישיים בוקעים מתוך בית הכנסת. הוא הביט פנימה. חושך שרר בבית הכנסת רק נרות מועטים דלקו וקול הבכי הלך והתגבר. כשהתרגלו עיניו לחשכה ראה את המתפללים. חלקם ישבו על שרפרפים נמוכים ואחרים על הרצפה. רגליהם יחפות ובידיהם ספרים. מישהו קרא דבר מה בקול בכי . נפוליאון הטה אזנו והקשיב, אך השפה הייתה זרה ובלתי מובנת לו. 
"מה קרה? למה הבכי?" שאל נפוליאון בפליאה את אחד המתפללים. 
הפסיק האיש את בכיו ואמר: "שרפו את בית מקדשנו". 
"מי שרף? היכן?" התעניין נפוליאון. 
"הרומאים", ענה האיש. "במלחמה הגדולה על ירושלים".
נפוליאון עזב את בית הכנסת כולו נסער ונרגש. איך זה שאני, גדול מצביאי העולם, איני יודע דבר על המלחמה הנוראה בירושלים. מדוע לא דווחו לי הקצינים והשרים?
חמתו בערה בו, והוא חזר לארמונו. במהירות אסף את כל קציניו ואלופיו. "מדוע לא ספרתם לי כי מלחמה מתחוללת בירושלים, וכי הרומאים שרפו את בית מקדשם של היהודים?" הרעים עליהם נפוליאון בקולו. הקצינים הביטו זה בזה נבוכים ולא אמרו דבר. נפוליאון סקר אותם במבטו החודר. לבסוף פלט אחד מהם ואמר: "לא שמענו ולא ידענו על המלחמה מתחוללת בירושלים".
קרא נפוליאון לקבוצת קצינים גדולה וחשובה מאלה, ואף הם אמרו, כי לא ידוע להם דבר על המלחמה המתחוללת בירושלים. כעסו של נפוליאון גבר. 
וכי צחוק עשו ממני היהודים? "הביאו את הרב שלהם לכאן", פקד על אנשי הארמון. בדחיפות הובהל הרב והוא רועד מפחד, וזעה קרה מכסה את מצחו. האם עומדים לעולל דבר מה ליהודים, חשב בדאבון לב.

"מדוע שקרו לי היהודים וספרו, כי הרומאים שרפו את בית מקדשכם במלחמה הגדולה?" שאל נפוליאון את הרב. "אני בררתי וחקרתי, ואין כלל מלחמה בירושלים. אמור לי את האמת, יהודי". פקד עליו נפוליאון.
חיוך קל חלף על פניו של הרב. "צדקו קציניך ושריך , הוד רוממותו, אך צדק גם היהודי", אמר הרב. "לפני כאלפיים שנה, בשנת 70 , ביום תשעה באב, שרפו הרומאים ובראשם טיטוס שר צבאם את ירושלים, והעלו באש את בית המקדש. אלפי אנשים מתו במלחמה ההיא. את כלי המקדש המפוארים העשויים זהב העלה טיטוס לספינה, והובילם יחד עם השבויים הרבים בשיירת ניצחון בעיר רומי. כל זה מונצח על שער הניצחון בעיר רומא".
"אם כך, זה הוא ספור ישן נושן", אמר נפוליאון. "אך מדוע הרשה האלוקים שלכם שישרפו את בית מקדשו ?" המשיך ושאל. 
נאנח הרב אנחה כבדה ואמר: "המקדש נשרף בגלל חטאינו, בגלל שנאת חינם ששנאו אחינו זה את זה. איש לא כבד את רעהו , איש לא וותר לרעהו. ואף כי היו בינינו צדיקים גדולים, שומרי מצוות וגומלי חסדים, לא הועיל לנו הדבר. עד היום הזה הננו בוכים וצמים ומצטערים על בית מקדשנו שנשרף. אך לא נואשנו. אנו ממשיכים בתפילה ובתחנונים שנזכה במהרה לבנותו מחדש".
קמט נפוליאון את מצחו, הרהר כמה דקות ואמר: "אכן, עם מיוחד ונפלא אתם. רק עם שיודע כך, אלפי שנים להתאבל על בית מקדשו שאבד , רק הוא יזכה לחזור במהרה לארצו ולשוב וראות בבנינו".

Accessibility