במעגל השנה העברית
תמוז – אב
ימי בין המצרים – למה צחק רבי עקיבא?

 

למה צחק רבי עקיבא?

(על-פי מסכת "מכות", כ"ד)/עבדה:חנה בר

מעשה בארבעה חכמים גדולים בתורה ובמצוות - רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא - שהלכו יום אחד בדרך העולה לירושלים.
היה יום חם והשמש להטה בעוז, וטיפות זעה ניגרו מעל מצחם. מידי פעם נעצרו למנוחה קלה, שתו מעט מים והמשיכו בדרכם. איש לא נראה בסביבה. דממה שררה מסביב. שוחחו ביניהם החכמים בענייני תורה ומצוות, כשמידי פעם נשמע רק קול קריאתו של עורב שחור שקרע את הדממה.
לעת ערב הגיעו להר הבית. נאנח רבן גמליאל אנחה עמוקה וגדולה ואמר:
"אויה לנו! מה קרה לנו! הביטו וראו: כאן, במקום הזה, עמד לפנים בית-מקדשנו. היה זה הבניין היפה והמפואר ביותר בתבל. מכל קצווי העולם באו אליו להתפלל ולהשתחוות לפני ה'. בנוי היה מאבנים גדולות, יפות ומסותתות, חלקן צופו בשיש מבהיק. גשרים וכניסות מכל עבר אפשרו לעולי הרגל להיכנס למקדש, וכלי כסף וזהב נוצצים קישטו אותו. ועכשיו, מכל הפאר וההדר לא נשאר דבר. בגלל חטאינו שלח ה' אש גדולה, ששרפה והרסה הכל. מה נורא הוא שברנו!"

"אכן", אמר רבי אלעזר בן עזריה וקולו רועד, "על משכבי בלילות שומע אני את העיר ירושלים בוכה. הדמעות זולגות על אבניה, ואין מי שינחם ויעודד אותה. לפני שנים רבים היה המקום הזה הומה אנשים, נשים וילדים. שלוש פעמים בשנה - בפסח, שבועות וסוכות - עלו לכאן לרגל לבית-המקדש. מקרוב ומרחוק באו: מן העמק ומן ההר, מן הנגב והגליל. צעדו לכאן בשיירה ארוכה לקול התוף והחליל. ועכשיו שממה ועזובה מכל עבר. איש לא בא לפקוד את המקום".
אמר רבי יהושע: "כאן בדיוק, במקום בו עומדות רגלינו, עמד פעם בית קודש הקודשים - המקום הקדוש ביותר לעם ישראל. שתי פרוכות מקושטות זהב סגרו את הפתח, ואיש לא 
הורשה להיכנס. אבל פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים, היה הכהן הגדול לובש בגדי לבן ונכנס לקדש-הקדשים בחיל ורעדה כדי לבקש ולהתפלל בעד עם ישראל".
הקשיב רבי עקיבא לדבריהם, וחיוך קל עלה על שפתיו. התפלאו החכמים: מה יש כאן לחייך? הביטו זה בזה, הביטו ברבי עקיבא, אך לא אמרו דבר. וכך, בעודם מצטערים וכואבים את מראה ההרס והחורבן, ראו לפתע שועל יוצא מתוך בית קודש-הקדשים, מנענע בזנבו ומרחרח את האדמה. למראה השועל הזדעזעו החכמים, ודמעות חמות הציפו את עיניהם. שעה ארוכה הם בכו ולא הצליחו להירגע. לפתע נשמע קול צחוק. נשאו החכמים את עיניהם. מאין נשמע הצחוק? לתדהמתם הרבה גילו כי רבי עקיבא הוא הצוחק. 
שאלו אותו: " מדוע אתה צוחק?"
השיב להם רבי עקיבא: "ומדוע אתם בוכים?"
אמרו לו שלושת חבריו החכמים: "איך לא נבכה, ובית-מקדשנו חרב ושועלים מהלכים בו?" 
צחק רבי עקיבא בשנית ואמר: "במהרה ייבנה בית-המקדש". "וכיצד אתה יודע?" שאלו אותו, נדהמים.

אמר להם רבי עקיבא: "האם לא קראתם? הרי הקב"ה בכבודו ובעצמו אמר זאת לנביאיו: וכשם שקיים את הבטחתו הראשונה - להחריב את בית-המקדש, כפי שאמר לנביא מיכה: 'ציון שדה תחרש, וירושלים עיים (חורבן והרס) תהיה...' - כך יקיים את הבטחתו השניה, לבנות את בית-המקדש השלישי, כפי שאמר לנביא זכריה: 'עוד ישובו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים'".
באותו רגע נשמע משק כנפיים בשמים, ויונה לבנה חלפה במהירות ונעמדה מעל הכותל המערבי, כשהיא נוהמת בקול המיה דקה.
אמר רבי עקיבא לחבריו החכמים: "הקשיבו ליונה זו. מספרת היא לנו כי לעולם לא תעזוב השכינה את הכותל, ובקרוב יבנה בית-המקדש".
חייכו גם החכמים חיוך גדול ואמרו: "רבי עקיבא - נחמת אותנו".

Accessibility