מעגל השנה העברית

חודש אדר – שנה מעוברת
חודש אדר שונה משאר חדשי השנה בכך שכל מספר שנים מעברים את השנה וקובעים שני חדשי אדר.
– מה המניע לתהליך העיבור ?
– מדוע דווקא חדש אדר נקבע כחדש המיועד לעיבור?
– האם קיימת השלכה מעשית הלכתית בשנה מעוברת?

מהי שנה מעוברת?

 

שנת השמש נמשכת 365 ימים
ואילו שנים עשר חודשי הירח נמשכים רק שש כפול חמישים ותשעה ימים,
חודש ירח הוא בן 1/2 29 יום
ולכן שני חודשים הם רק 59 ימים שהם : 6*59=354 ימים. 

 יוצא אפוא שיש לנו הפרש של 11 ימים לטובת שנת השמש.
כדי להשוות פער זה, קבעה תורת ישראל, כי פעם בכמה שנים נוסיף 
עוד חודש ירח אחד לשנה שהם תוספת של כ 29 ימים וחצי. 
בחשבון פשוט אנו רואים שבערך כל שלוש שנים מצטבר פער של 33 ימים. 
אם כך תהיה לנו אחת לארבע שנים שנה שיהיו בה 13 חודשי ירח. 
שנה זו שהיא יותר מלאה מהאחרות נקראת שנה מעוברת,
כמו אישה מעוברת שיש בקרבה תוספת של תינוק.

חודש העיבור 

החודש שנקבע כתוספת לשנה המעוברת הוא חודש אדר ראשון. 

ולמה נקבע כך?
החודש האחרון למניין חודשי השנה הוא חודש אדר המקורי, בו יחולו התאריכים הקבועים להיות לפני ניסן,הלא הם ימי הפורים .
והחודש שלפני האחרון של השנה, הוא נקבע כחודש התוספת.
יוצא אפוא שחודש אדר ראשון הוא חודש העיבור - חודש התוספת


עיבור החודש במקורות

- מה המניע לתהליך העיבור ?​
- מדוע דווקא חדש אדר נקבע כחדש המיועד לעיבור?
- האם קיימת השלכה מעשית הלכתית בשנה מעוברת?

במהלך הדברים כאן ננסה להשיב על שלוש השאלות הנ"ל.
הרמב"ם בהלכות קדוש החדש כותב:
חדשי השנה הם חדשי הלבנה שנאמר עולת החדש בחדשו ונאמר החדש הזה לכם ראש חדשים, כך אמרו חכמים הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה  במראה הנבואה דמות לבנה ואמר לו כזה ראה וקדש. והשנים שאנו מחשבין  הן שני חמה שנאמר שמור את חדש האביב ". 

​ בדברי רמב"ם אלו אנו רואים הבחנה ברורה בין קביעת החדשים לבין
קביעת השנים. הבחנה זו מקורה בתורה וננסה להבין את ההבחנה מתוך
המקורות שרמב"ם ציין מבלי לציין את מראה המקומות ( עובדה שעוררה 
זעם על הספרות ההלכתית של רמב"ם ).

החדש הזה לכם :
בשמות פרק יב' פס' א' מצטווים משה ואהרון : "ויאמר ה' אל משה ואל אהרון 
בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי
השנה. דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש
 שה לבית אבת שה לבית".

רמב"ן מדייק מפסוק זה את יחודו של עם ישראל בקביעת לוח השנה . הלוח היהודי ייחודי, נקבע על בסיס מאורע גדול בחיי העם והוא יציאת מצרים.
לשיטתו מילת המפתח בקביעה זו היא "לכם" לעם ישראל בלבד. ואומנם ראשית 
השנה למניין הבריאה הוא תשרי אך לאור פסוק זה עם ישראל נצטווה לקבוע זיכרון למאורע חשוב ביותר.
מניין ימות השבוע הוא זכרון למעשה בראשית ואלו חדשי השנה הם זיכרון ליציאת מצרים. כך סובר גם הרשב"ם בדיוקו בפסוק זה .
עוד מעיר הרמב"ן כי החדשים נקראו בשמות בבליים כדי להזכיר גם את גלות בבל והגאולה מגלות זו כפי שהנביא ירמיה ( טז ) מנבא: ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים אלא חי ה' אשר העלה את בני ישראל 
מארץ צפון".

רש"י לעומת הרמב"ן ורשב"ם שם את הדגש בפסוק הנדון במילים "החדש הזה". 
כותב רש"י בעקבות המכילתא ( מדרש הלכה לספר שמות )
 "הראהו לבנה בחידושה ואמר לו שירח מתחדש יהיה לך ראש חדש. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, על חדש ניסן אמר לו זה יהיה ראשון לסדר מניין החדשים שיהא אייר קרוי שני וסיון שלישי." כאן לראשונה מלמד הקב"ה את משה כי יש לקדש כל חדש מחדש.
ועוד על המילה " הזה " כותב רש"י
"נתקשה משה על מולד הלבנה באיזה שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע ואמר לו כזה ראה וקדש.. ומתי הראה לו סמוך לשקיעת החמה נאמרה פרשה זו והראה לו עם חשכה".

מספר ציווים נצטוה משה כאן :
א. קדוש החדש
ב. חדש ניסן הוא הראשון לחדשי השנה. 
ננסה להרחיב דברים אלו. את חדשי השנה יש לקבוע לפי מראה והתחדשות הלבנה. משה שהתקשה בצווי זה זכה לליווי צמוד של הקב"ה שאמר לו כזה ראה וקדש. ה' הראה לבנה בחידושה. כיצד נראת לבנה בחידושה ? כחרמש קטן שניתן לראותו רק לאחר המולד. 

מהו מולד?
מולד הכוונה שהירח עומד מתחת לשמש . הירח עומד בין כדור הארץ ובין השמש כך שהשמש מאירה על הירח אך מכיון שהירח הוא בין כדור הארץ ובין השמש - אור הירח לא נראה ליושבי כדור הארץ משום שרק חציו שהוא כלפי השמש מואר,ואילו חציו הפונה אל כדור הארץ - חשוך.                              
כל תחילת חדש יש מולד או בלשון אחרת יש "קיבוץ" כלומר התקבצות וקירוב השמש והירח .
         
אמר ה' למשה ואהרון כזה ראה וקדש.
בשעה שאתם רואים את החרמש הקטן סימן שהירח התרחק מספיק מהשמש ומכאן ואילך אפשר לספור את ימי החדש החדש.

קידושו של החדש והענקת משמעות מיוחדת מצאנו בבמדבר פרק י' פס' י
וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשכם ותקעתם בחצצרות על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלוהיכם אני ה' אלוהיכם".
ועוד בבמדבר כח יד' " .. זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה".

הספרי ( מדרש הלכה לספר במדבר ) מפרש במקום "עבר היום בטל קורבנו".
את החדש החדש מלווים בקורבן מיוחד ואם נמנענו מלהקריב את הקורבן בראש חדש אין אפשרות להשלימו ביום אחר. הקורבן אינו מזון לה' שיש להשלים במועד אחר, הקורבן ביטוי למודעות שלנו לראשי החדשים והתחדשותם ולכן אין לכך תשלומים.

החדש הזה לכם:
רש"י בעקבות מסכת ר"ה דף כב' מדייק ממילת "לכם" לחכמי ישראל . חכמי ישראל מחליפים את משה ואהרון שנצטוו בקדוש החדש. בניגוד לציווי המופיע בהמשך הפסוק העוסק בקורבן הפסח שם נצטוו כל עדת בני ישראל.
בית הדין הוא המופקד על קידוש החדש שמובנו התחדשות הנראית בזמן מסוים באמצעות הלבנה.

קביעת החגים והזמנים:
לעומת החדשים הנקבעים על פי מהלך והתחדשות הלבנה, החגים והמועדים 
נקבעים עפ"י "התקופות" כלומר לפי תקופות השנה . סתיו חורף אביב קיץ.
וזאת ניתן לקבוע לפי מהלך החמה סביב כדור הארץ.
הרמב"ם בהלכה שציינו לעיל כתב : "והשנים שאנו מחשבין הן שני חמה שנאמר שמור את חדש האביב" עיון בספר דברים פרק טז' פס' א' נאמר : 
שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' אלוהיך כי בחדש האביב הוציאך ה' אלוהיך ממצרים לילה".
רש"י במקום כותב : "קודם בואו שמור שיהא ראוי לאביב להקריב בו מנחת העומר ואם לא עבר את השנה." 
רש"י התקשה לפרש את מילת "שמור" על דרך הפשט כי איך אפשר לשמור חדש אביב ?

 ועוד נאמר בפרוש בפס' ט' :" שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה.."כלומר הספירה תלויה בקציר העומר ולא סתם ממחרת השבת כפי שראינו בויקרא כג' פס' טו' : " וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה". יוצא כי ממחרת יום טוב ראשון של פסח הקריבו את מנחת העומר הבאה משעורים חדשים שנקצרו במוצאי החג שנאמר: " והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן והניף את העמר לפני ה' לרצונכם ממחרת השבת" .
ואם אין השעורה באותה שנה בשלה לקצירה ולקיום מצוות העומר יש לעבר את השנה . יוצא כי העיבור הוא תולדה של התאמה בין המועד שנקבע להלכה לבין העונה החקלאית.

כדי לשמר התאמה זו אי אפשר לקבוע את המועד אך ורק על פי מהלך הלבנה כי אז יחול פסח פעמים בחורף ופעמים בקיץ ולא ניתן יהיה לקיים את השילוב בין קציר העומר לבין חג הפסח.
לפיכך קבעו חכמים כי בקביעת הלוח העברי יש לשלב מהלך החמה ומהלך לבנה ואת ההפרש בין שני מהלכים אלו לקבוע כחדש נוסף - לעבר את השנה.

עיבור שנה כיצד?
" וכמה יתרה שנת חמה על שנת הלבנה ? קרוב מאחד עשר יום לפיכך כשיתקבץ מן התוספת הזאת כמו שלושים יום או פחות מעט או יותר מוסיפין חדש אדר אחד ועושין אותה השנה שלושה עשר חדש והיא נקראת שנה מעוברת . שאי אפשר להיות השנה שנים עשר וכך וכך ימים. שנאמר לחדשי השנה חדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים." הלכה ב' בהלכות הרמב"ם בקדוש החדש.

אם נחשב את את מהלך החמה סביב השמש סביב עצמה הרי - 365 ימים. מהלך הלבנה 354 ימים.
יוצא בממוצע שנת חמה גדולה משנת הלבנה ב-- 11 ימים ( אם מעגלים את כל חלקיקי השעות). במשך שלוש שנים ההפרש בין שני המהלכים יגיע לכדי 33 ימים .
נוסיף אם אנו רוצים כי הפסח יחול באביב כפי שהצטווינו. חדש זה יהיה אדר ב' ושנה זו תחשב לשנה מעוברת ולא שנה פשוטה.

משמעות קדוש החדש: 
בעל עקדת יצחק אומר כי ישראל נמשלו ללבנה .
הלבנה פעמים מאירה ופעמים אורה נסתר כך ישראל פעמים מאירים ופעמים נסתרים .
אורה של הלבנה אינו בזכות עצמה אלא בזכות החמה, כך ישראל אורם בזכות אור ה'.
ועוד כשם שהלבנה מתחדשת, כך עתידים ישראל להתחדש

בעל הכוזרי במאמר ג' אות ה' אומר כי ראש חדש הוא יום כפרה כי יש בו התחדשות ותמורה.
את קדוש החדש מלווים החסידים בריקוד ובשירה .

התחדשות הלבנה וקביעת יחידת זמן מוגדר מהווה ביטוי משמעותי להנהגה חברתית מסודרת - כל מערכת החוקים, כל השטרות ,כל העיתים נקבעים לפי החדש יוצא כי " החדש הזה לכם" פירושו לתעלתכם החברתי .
משה לא הבין מה חלקו של אדם בקדוש החדש, אך ה' הדגיש ואמר לו כזה ראה וקדש. הדבר בידכם לעשותו. 

כסכום לכל הנאמר כאן נצטט את הנאמר בויקרא כג' פס' ב' ד':
דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי   קדש אלה הם מועדי" - קביעת המועדים נתונה בידי ישראל ובשעה שקובעים   את המועדים ברוח התורה - הם מועדי. 
רש"י במקום מפרש : "עשה מועדו שיהיו ישראל מלומדיו בהם שמעברים את השנה על גלויות שנעקרו ממקומם לעלות לרגל ועדיין לא הגיעו לירושלים" .
ועוד " אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם במועדם" (פס' ד) 
מעיר רש"י "למעלה מדבר בעבור שנה וכאן מדבר בקדוש החדש" . 
רש"י מדייק בהבחנה זו מהמילה "אתם" אשר כתובה בכתיב חסר וכוונתה  אתם - בית דין הוא הקובע. אם עיבר הרי מעוברת אם קידש הרי מקודש. 
קביעת המועדים הם אם כן שילוב נפלא בין הציווי האלוקי לבין העשייה האנושית. 

ההשלכה ההלכתית המעשית בעיבור אדר:
נחלקו הפוסקים ביחס לאדם שנולד בחדש אדר בשנה פשוטה איזה אדר הוא 
החדש העיקרי לקביעת מועד בר המצווה או לקביעת מועד יום הזיכרון . להלכה נוקטים שחדש אדר השני הוא חדש אדר עיקרי לכל העניינים .יוצא כי מי שנולד באדר בשנה פשוטה או בשנה מעוברת הרי שיום בר המצווה יחול באדר השני
למרות היות אדר שני אדר הקובע נוהגים ב - יד' אדר ראשון עניני שמחה והמועד נקרא פורים קטן.

על מדע וקדוש החדש: 
מזה כ- 1800 שנה אין אנו מקדשים את החדש לפי עדות ראיה על חידוש הירח,
אלא מסורת היא בידנו מרבן גמליאל שמעיד שקיבל תורה שבע"פ מדורות קודמים
עד מתן תורה . 
לדבריו הזמן ממולד למולד הוא 29.5 יום ו- 793 מתוך 1080 חלקי השעה. 
מדידה מדויקת שנעשתה לאחרונה בסוכנות החלל האמריקאית מצאה כי הזמן
ממולד למולד הוא 29.530588 יממות ואילו לפי מסורת חז"ל 29.53059 - 
התאמה מדהימה .
רמז מעניין המעיד על מס' החלקים של שעה מעבר ל- 29.5 יממות שהוא 793,
ניתן למצוא בפס' העוסק בתפקידו של הירח "עשה ירח למועדים ושמש ידע מבואו " (תהילים פרק קד' )
חשבון אותיות המילים : "עשה ירח למועדים" שווה בדיוק למספר 793.​

 
 
Accessibility