במעגל השנה העברית

חודש איר
ל”ג בעומר – ר` עקיבא – קווים לדמותו ומשנתו

 


לאחר שתקראו את הנאמר על ר' עקיבא 
רישמו 5 עובדות חשובות שלמדתם עליו.

1.
2.
3.
4.
5.
 

מה אנחנו יכולים ללמוד מהמג​פה שפקדה את תלמידי ר' עקיבא?

​הביעו את דעתכם בנושא בקבוצת הדיון.


קורות חייו של רבי עקיבא (נערך ע"י תלמידי אמי"ת שדרות)
רבי עקיבא חי בתקופת מרד בר כוכבא ונחשב כאחד מתומכי המרד.
על פי המסורת ר' עקיבא היה בנעוריו בור ועם הארץ ושונא תלמידי חכמים.
על פי האגדה יצא ללימודים בזכות רעייתו.
חכמים העריצו את ר' עקיבא ואמרו: דברים שלא נגלו למשה, נגלו לר' עקיבא, ושעתיד ר' עקיבא לדרוש כל קוץ וקוץ (על כל תג ותג שבראשי האותיות), הלכות רבות.

אופיו של רבי עקיבא :  אינו בוש להודות בטעותו, ולא אחת כתוב "חזר ר' עקיבא להיות ושנה כרבי יהודה".
סולד מתלמיד חכם המתגאה בתורתו ומדמה אותו לנבלה שכל אחד סותם חוטמו ומתרחק. מתייחס לתלמידיו כשווים, הולך לבקר תלמיד שחלה. 
בשטח ההלכה: הוא סידר את ההלכות המרובות ומיין אותן כל עניין בפני עצמו,  והיה הראשון שמיין בין מדרשים הלכתיים לבין מדרשים אגדיים.
סידר את הקובץ הראשון של המשנה והחל בעריכתה. 
כתב פירוש למשניות קודמות והוסיף הלכות חדשות.
הלכותיו וסברותיו בנויות על הגיון עמוק. ע"י השוואת דבר לדבר הצליח לפרש דברים תומים מהתורה ולהסיק מסקנות הלכתיות. נחשב דקדקן ודורש כל אות ואות. מוריו הוקירוהו. תלמידיו וחבריו העריצוהו.


רבי עקיבא נולד ליד לוד בערך בשנת 50 לספירה כעשרים שנה לפני חורבן הבית השני.
כבן למשפחה עניה, היה עקיבא פועל חקלאי ורועה צאן חסר השכלה.
שלוש שנים עבד בכרמו של רבי אלעזר ליד לוד והפך לאחר מכן רועה לצאנו של אחד מעשירי ירושלים, כלבא שבוע.  
(לפי האגדה זהו היה כינויו משום שמי שנכנס לביתו רעב ככלב יצא שבע). 
בן ארבעים היה עקיבא כאשר נשא לאישה את בת מעבידו, רחל.
הזיווג לא נשא חן בעיני כלבא שבוע ובתגובה לנישואים, נישל את ביתו מכל נכסיו וסילק את בני הזוג מביתו. הם חיו בחוסר כל, עקיבא, בהשפעת אישתו רחל,  החל בלימודי תורה שנמשכו שנים רבות ורחל העמיסה על עצמה את עול הבית, ובכלל זה גידול ילדיהם ופרנסתם.  
האגדה מספרת, כי כאשר חזר רבי עקיבא לביתו אחרי 24 שנה, והוא כבר גדול בתורה ושמו הולך לפניו, ועמו צבא תלמידיו (000,24, יצאו תושבי העיר לקבל את פניו,  כאשר השטתחה רחל לרגליו, ביקשו התלמידים לסלקה. 
אמר להם רבי עקיבא: "הניחו לה תורתי ותורתכם שלה היא". 
כאשר נודע לכלבא שבוע על גדולתו בתורה, התפייס עימו והנחיל לו את כל רכושו, אז עשה רבי עקיבא תכשיט של זהב לאישתו רחל אשר נתפרסם אחר כך כירושלים   של זהב. 

 

חלקו של רבי עקיבא בעיצוב התורה שבע"פ
רבי עקיבא היווה חוליה בשרשרת העברת התורה ובמובן מסוים אחד החוליות החשובות ביותר כמסופר במסכת מנחות (דף כ'ט) שכאשר עלה משה למרום  לקבל תורה הראה לו הקדוש ברוך הוא שיהיה חכם אחרי כאלף שנים  ושמו רבי עקיבא וידרוש דברים רבים ועמוקים מכל תג שבתורה.
ועד כדי כך הייתה גדולתו רבה שמשה רבנו לא הבין חלק מהדברים ושאל 
בעקבות כך את הקדוש ברוך הוא מדוע אתה נותן את התורה לבני ישראל על ידי הרי רבי עקיבא ראוי לכך יותר ממני ענה לו הקדוש ברוך הוא יש דברים שאדם לא מסוגל להבין ולכן אתה תיתן את התורה למדנו מכאן גודל מעלתו של רבי עקיבא שבמובן מסוים נראה כאילו הוא גדול ממשה ואף על פי שהקדוש ברוך הוא ענה לו שבכל אופן התורה תינתן על ידו -  עם כל ברור מכאן עד כמה גדול רבי עקיבא שמשווים אותו למשה רבנו.
אומנם תחילת דרכו לא הייתה קלה ראשית יחוסו המשפחתי כוון שהיה בן של גרים ולא כחכמים אחרים בדורו כמו למשל בני משפחת רבן גמליאל 
שהיה להם יחוס חשוב של דורות רבים.
סיבה נוספת לקושי שהייתה בתחילת דרכו היא שעד גיל 40 לא למד כלום.
סיפור תחילת לימודיו מיוחד במינו ומופיע באבות דרבי דרבי  נתן, לאחר שראה אבן שנשחקה על ידי מים והחלו להיווצר בה סדקים וחורים.
הסיק מסקנה שבודאי התורה שכוחה רב ודומה לברזל מבחינת עוצמתה והשפעתה יכולה לשנות משהו בלב ובחיים של האדם, קל וחומר ממים שהם  חלשים ובכל אופן בתהליך אישי משפיעים על האבן וכך לימד אותנו רבי עקיבא את סוד התקדמות בלימוד תורה שהוא פרט אחד ועוד פרט וכולם יחד מצטרפים לרכוש גדול המשנה את האדם והופך אותו לתלמיד חכם.
רבי עקיבא יישם את מסקנתו והחל ללמוד עם ילדים קטנים את האותיות.

תורתו ואישיותו
אם נרצה לציין מספר תכונות מיוחדות מתוך המכלול שבאישיותו  נוכל למנות למשל את רצונו החזק שהעלה אותו משפל המדרגה אל רום המעלה   אחד מגדולי האומה.
תכונה שניה הראויה לציין היא אהבתו העזה לתורה וללמוד תורה שום צרה והפרעה  לא גרמה לו להתבטל מלימוד תורה אפילו כשחלה בנו במחלה קשה
לא הפסיק בלימודו ורק שלח שליחים לחקור על מצבו גם כאשר הודיעו לו שהוא גוסס לא פסק ממשנתו כיוון שידע שאין לו  שום דרך לעזור לבנו ולשפר את מצבו ולעומת בן אדם אחר שגם אם הוא יודע  שאינו יכול לעזור בכל אופן קשה לו להתרכז בזמן כזה (מחלת הבן)  רבי עקיבא  בכוח אהבתו ללמוד תורה בידיעתו את מעלתה המשיך ללמוד עד שבא שליח  ובישר לו את הבשורה הרעה על פטירת בנו ואז חלץ תפילין וקרע את בגדיו  רק שני ימים בשנה ביטל רבי עקיבא מלימודו ולא לימד את התלמידים. 
בערב פסח כדי שיוכלו הילדים לישון ויהיה להם כח בליל - הסדר,  ובערב יום הכיפורים כדי שיקיימו את המצווה שבאותו יום. 
בין מידותיו המצוינות יש למנות את ביטחונו הגדול בה' .
ביטחון שהקנה לו השקפה אופטימית על החיים שום מקרה ופגע לא היה יכול  לעכור את רוחו ולהביאו לידי ייאוש.
הגיוני לחשוב שהסתכלות זו על החיים הפכה לחלק מאישיותו כאשר למד אצל נחום איש גמזו שלפי שהיה רגיל לומר גם זו לטובה, דהיינו :      
אף הדברים הקשים והלא נעימים שקורים לאדם מטרתם לטוב וה' יודע מדוע הם קורים לכן נקרא בשם זה וממנו למד רבי עקיבא והיה  רגיל לומר " כל דעביד רחמנא לטב עביד " דהיינו : כל מה שעושה  ה' לטובה.  
חז"ל מספרים שמאמרו זה נאמר על ידו לדוגמא: במקרה מסוים בו הלך למסע ולקח עמו חמור לרכיבה תרנגול להעיר אותו בקריאתו בבוקר ונר ללימודו  בא לעיר ולא מצא אדם שהיה מוכן לארח אותו ומתוך חוסר ברירה יצא ולן בשדה  בלילה בא אריה וטרף את החמור בא חתול ואכל את התרנגול והרוח כיבתה את הנר אולם רבי עקיבא לא התייאש וכשקם בבוקר נודע לו  שהרומאים התנפלו על העיר בזזו את כל הבתים ולקחו בשבי חלק מהתושבים. 
ורבי עקיבא ניצל בזכות כל מה שקרה לו יד ההשגחה גרמה לכך שלא ישמע קול החמור   וקול התרנגול ושלא יאיר הנר ועל ידי האסונות הקטנים נמלט מהצרה. 

חזרתו של רבי עקיבא בתשובה
מה היה תחילתו של ר' עקיבא? אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום.
בור ועם ארץ גמור היה.
פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר מי חקק אבן זו?
אמרו לו המים שתדיר(=תמיד) נופלים עליה בכל יום,
אמרו לו עקיבא אי(=האם אין) אתה קורא "אבנים שחקו  מים" (איוב י"ד י"ט)?
מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פסל(=ניצח)  את הקשה, דברי תורה שקשים כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם, ומיד חזר ללמוד תורה. 
הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות. אמר לו: "רבי למדני תורה"! אחז רבי עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח. 
כתב לו אלף בית ולמדה. אלף תיו ולמדה. תורת כוהנים ולמדה. 
היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה. 
הלך וישב ]לו[ לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע. אמר להם: 
רבותיי פתחו לי טעם משנה. כיון שאמרו לו הלכה אחת הלך וישב  לו בינו לבין עצמו אמר: אלף זו למה נכתבה? בית זו למה נכתבה? דבר זה למה
נאמר? חזר ושאלן והעמידן בדברים. 
רבי שמעון בן אליעזר אומר אמשול לך משל. למה הדבר דומה: 
לסתת שהיה חוצב בהרים, פעם אחת נטל קרדומו(=מקוש) בידו, והלך וישב על  ההר, והיה מכה ממנו צרורות דקות ,ובאו בני אדם ואמרו לו מה אתה עושה?
אמר להם: הרי אני עוקרו ומטילו בתוך הירדן. אמרו לו: אין אתה יכול לעקור את כל ההר. היה מסתת והולך עד שהגיע אל סלע גדול, נכנס תחתיו סתרו ועקרו והטילו אל הירדן ואמרו לו אין זה מקומך אלא מקום זה.
אך עשה להם ר' עקיבא לר' אליעזר ולר' יהושע. 
אמר לו ר' טרפון:
עקיבא עליך הכתוב אומר: "מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא אור"
הוציאם ר' עקיבא לאורה.
(איוב כ"ה י"א) דברים המסותרים(=הנסתרים) מבני אדם,

בכל יום ויום היה מביא חבילה של עצים חציה מוכר ומתפרנס וחציה  
מתקשט(=לומד) בה.
עמדו(=הקפידו)עליו שכניו, ואמרו לו: עקיבא אבדתנו בעשן, מכור אותן(=את העצים) לנו וטול שמן בדמיהן(=בכספם) ושנה לאור הנר.
אמר להם הרבה ספוקים(=שמושים) אני מסתפק(=משתמש) בהן.
אחד שאני שונה בהן ואחד שאני מתחמם כנגדן ואחד שאני ישן בהם.

עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין, שאם אומרים להם:
מפני מה לא למדתם ]תורה[? והם אומרים: מפני שעניים היינו. 
אומרים להם: והלא רבי עקיבא עני ביותר ומדולדל היה?
ואם אומרים מפני טפינו(=שהיינו צריכים לטפל בילדים), אומרים להם:
והלא רבי עקיבא היו לו בנים ובנות. 
אלא אומרים להם: מפני שזכתה רחל אשתו: 
בן ארבעים שנה הלך ללמוד תורה, סוף שלש עשרה שנה לימד תורה ברבים(=בציבור).
אמרו לא נפטר מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב ועד שעלה למטתו בסולמות של זהב. היתה אשתו יוצאה בקרדוטין ובעיר של זהב(=תכשיטים).
אמרו לו תלמידיו: רבי ביישתנו ממה שעשית לה(=שעזבתה ללמוד תורה).
אמר להם הרבה צער נצטערה עמי בתורה: 

מיתתו של רבי עקיבא על קידוש ה' 
חלקו של רבי עקיבא בפרשת המרד היה כנראה גדול, וקשה להניח כי נסתר מעיני הרומאים, למרות זאת לאחר דיכוי המרד הוא לא נאסר על מרידתו במלכות.  
ורק לאחר שהמשיך בפעילותו הרוחנית למרות שנאסר על היהודים לקיים את אורחות חייו הדתיים, נעצר רבי עקיבא באשמת לימוד תורה לתלמידיו הרבים. 
הוא נכלא בכלא בקיסריה שהייתה אז מרכז צבאי ומינהלי רומי. 
בעודו בכלא, ממתין לדין המיתה שגזר עליו הנציג הרומי טורנוס רופוס, המשיך, לפסוק הלכות בכלא.
רבי עקיבא הוצא להורג ביום הכיפורים. כשסביבו תלמידיו.
החלו הרומאים לסרק את בשרו במסרקות ברזל. לפני שיצאה נשמתו אמרו לו תלמידיו "עד כאן". 
ענה להם רבי עקיבא. "בכל חיי רוצה אני בכל מאודי לקיים את הפסוק' "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבך ובכל נפשך..." ומשמעותו היא  גם אם נוטלים ממך את נפשך ... ועכשיו שהמצווה הזו הגיעה ליידי לא קיומה?"
רבי עקיבא המשיך במריו ולא רצה לשמעו על הפסקת לימוד התורה, בעודם מסרקים את בשרו במסרקות הברזל קרא רבי עקיבא את קריאת שמע: 
"שמע ישראל .... אחד" האריך בה עד אשר יצתה נשמתו ב"אחד".

 

מסכת חייו של רבי עקיבא פרוסה על פני ספרים ואגדות לרוב. יחד, הם  מלמדים מדוע הסבת שמה של מעברת קיסרי על שמו הנה פירעון חוב של כבוד למורשת שהותיר אחריו גדול בתורה זה.   כגודל החורבן כך גודל הבניין הסתכלות רבי עקיבא את המציאות באופן אופטימי
 
היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך
ושמעו קול המונה (=המולה) של רומי  במרחק מאה ועשרים מיל, והתחילו בוכין, ורבי עקיבא משחק (=צוחק). אמרו לו: מפני מה אתה משחק? אמר להם: ואתם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים(=הרומאים עובדי עבודה זרה) יושבין
והשקט, בטח(=בביטחון).ואנו בית הדום רגלי אלהינו(=בית מקדש) שרוף באש ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, ומה לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה". 
(רש"י: הרומאים שמשתחוים לעבודת כוכבים שלהם יושבים בהשקט ושלווה אז ישראל שעושים רצונו על אחת כמה וכמה ישלם להם שכר טוב) 
(תלמוד בבלי מסכת מכות דף כד עמוד א)

אנו רואים לפנינו שתי צורות או דרכים להסתכל ולהבין את המתרחש במציאות.
החכמים (רבן גמליאל ר' אלעזר בן עזריה ר' יהושוע) הסתכלו והבינו את המציאות באופן שגרם להם בסוף לבכות ואילו רבי עקיבא הסתכל והבין את המציאות  באופן שגרם לו לצחוק.
מהו ההבדל בין ר' עקיבא לשאר החכמים בהסתכלות על המציאות?
החכמים הסתכלו על המצב הקיים בהווה:
בית המקדש נשרף על ידי הרומאים  ואילו הרומאים יושבים ושולטים בארץ ישראל בהשקט ובביטחה לכן הם בכו.
ואילו רבי עקיבא הסתכל על המציאות העתידית כלומר הוא לא נעצר במציאות הקיימת בהווה אלא  מה צפוי בעתיד  עם ישראל כלומר אם עכשיו לרומאים טוב למרות שהם עובדי כוכבים ולא הולכים בדרך ה', על אחת כמה וכמה שעם ישראל אם יעשה בעתיד את רצונו של ה' שיהיה להם טוב ולכן כבר עכשיו רבי עקיבא צוחק.  
גם מכאן למדנו כיצד מסתכל רבי עקיבא על המציאות באופן עמוק ולא נבהל מצרות אפילו שהם בעצם קשות.

ועוד מקרה שהיה
שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. 
כיון שהגיעו להר הבית,ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק.
אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו, מקום שכתוב בו: (במדבר א') "והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הלכו  בו ולא נבכה?! אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב: (ישעיהו ח') "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בין יברכיהו", וכי מה ענין אוריה אצל זכריה?

אוריה במקדש ראשוןהכתוב נבואתו של זכריה וזכריה במקדש  שני! אלא, תלה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב:
(מיכה ג') "לכן בגללכם ציון שדה תחרש" וגו', בזכריה כתיב: (זכריה ח') "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים", עד שלא נתקיימה נבואתו 
של אוריה- הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של  זכריה מתקיימת.
בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו. 
(תלמוד בבלי מסכת מכות דף כד עמוד ב) פרשנות:
אחד מרבותיו של רבי עקיבא היה נחום איש גמזו שכידוע נקרא כך בגלל שהיה  אומר בכל מצב אפילו הקשה ביותר גם זו לטובה כלומר שהיה מבין בצורה עמוקה כיצד ה' משגיח על כל העם ומנהל את כל המאורעות שקוראים לו ולסביבתו.
ממנו למד רבי עקיבא לומר בכל מצב "כל דעביד רחמא לטב עביד" 
כלומר כל מה שעושה ה' הכל הוא לטובה בהשראת שיטתו של נחום גמזו
הייתה עניו של רבי עקיבא חודרות אל תוככי המאורעות שיתרחשו בתקופתו.
הגמרא בסוף מסכת מכות מספרת על תגובתם של רבי עקיבא וחבריו החכמים לכך ששועלים יסתובבו בהר הבית מקום המקדש חבריו החכמים בכו והוא צחק ולהסברת תגובתו המתמיהה מצהיר רבי עקיבא שבזה גילתה ההשגחה האלוקית כי כשם שנבואת התוכחה מתקיימות כן גם ההבטחות בעניין נחמת ציון תתקיימנה .

דוגמא נוספת נמצא במסכת סנהדרין דף קא':

שם מסופר כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו התחילו הם בוכים ורבי עקיבא מצחק וגם שם הסביר רבי עקיבא את עצמו בכך שהוא רואה צד טוב שיש בתוך הרע.  
צריך להדגיש שלא מדובר כאן על אדישות ועל התעלמות מהרע.
שהרי במקום אחר במסכת סנהדרין (דף סח') מסופר שכאשר נפטר רבי אלעזר היה רבי עקיבא מכה את עצמו עד שנפצע וירד לו דם רב מרוב צער של פטירת רבו. כלומר שברור שהוא ידע היטב מזה רע ומה זה טוב אלא שאין על פי כן  מתוך גדולתו ידע להבין את הכוונה הטובה של הקדוש ברוך הוא בכל המאורעות בתפיסתו החודרת והכוללת השופעת מצליח רבי עקיבא ללמד את העם כולו מסרים אמונה וביטחון חשובים ביותר.  

קישורים נוספים:
הרב זלמן ברוך מלמד - התמודדותו של רבי עקיבא עם האסון שקרה לתלמידיו 
הרב זלמן מלמד - קדושים וטהורים לל"ג בעומר 
עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא, אש התורה 
מצוות ספירת העומר

רבי עקיבא

Accessibility