|
"כה אמר
ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים
רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי
איננו.
כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה
כי יש שכר לפעלתך נאם ה' ושבו
מארץ אויב.
ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם"
(ירמיה לא,
טו-יז)
רחל אמנו מגלמת
מבחינתנו כיהודים את עוצמתה של הנשמה בהשתדלותה לעורר את רחמי הקב"ה
שיגאל את בניו מן הגלות ויביאנו אל הארץ המובטחת.
זאת היא עושה בדמעות ובתפילות
מקרב לב עמוק.
בי"א
בחשוון נפטרה רחל אמנו ונקברה בדרך אפרתה היא בית לחם.
כיוון שמתה בדרך, לא
זכתה רחל להיקבר במערת המכפלה יחד עם שאר האבות והאמהות.
על פי המסורת, יעקב קבר את רחל על אם הדרך,
כיון שיעקב ראה ברוח הקודש, כי לעתיד לבוא, העם היהודי בדרכו אל הגלות, יעבור
בבית לחם והוא קיווה שרחל תחוש את הצער הגדול של בניה ותתפלל עליהם בשמים.
(בראשית רבה פ"ב:10, ופסיקתא איכה רבתי כ"ד)
מקום קבורתה של רחל נמצא בבית לחם
בתוך מבנה אשר לתוכו היו באים, מימים ימימה להתפלל ולבקש רחמים לכלל ולפרט .
נשים עקרות נוהגות לפקוד את הקבר ולבקש את זכותה לפרי בטן.
עיקר העלייה לקבר
נעשית ביום פטירתה.
רחל אימנו נקברה מצפון מערב לבית לחם, ובנימין מטודלה היה
הראשון שזיהה את האתר עם קברה של רחל.
מעטים יודעים שאת המבנה המפורסם בנו רק
בשנת 1841, הודות לזיכיון מיוחד שקיבל משה מונטיפיורי מהסולטן הטורקי.
המבנה שבאתר חודש מספר פעמים,
ובמאה ה- 19, שופץ ביסודיות במימונו של משה מונטיפיורי ויהודי בומבי.
|
דמותה של רחל אמנו
