ההגדה וארבעת הבנים
             
נוסח ההגדה וזמן כתיבתה:
הגדת הפסח אינה כתובה בתורה. תוכנה הוא אוסף של קריאות תפילות
סיפורים  וידוי ביכורים ועוד.
המשותף לכל הקטעים הוא סיפור הגאולה והיציאה מעבדות לחרות.

מי קבע את נוסח ההגדה ומתי נקבע ?
על כך רבו הדעות .
יש אומרים כי אנשי כנסת הגדולה ניסחו את ההגדה .
יש אומרים כי הניסוח הופיע במכילתא.
יש אומרים כי הנוסח הופיע בגמרא בפרק ערבי פסח.
בימי רס"ג ,בערך במאה העשירית, אנו מוצאים כי הקובץ היה קיים
      בשם "הגדה של פסח" אולם אין זה הנוסח האחרון, לאחר מכן צורפו
      עוד חלקים להגדה.

ארבעה בנים
המצווה הראשונה של יציאת מצרים קשורה בחינוך הבנים. הדבר בא
לידי ביטוי בנוסח המכילתא לפרשת בוא - שמות יב' כו'.

                 

עיין בקבוצת התמונות שלפניך ומצא את דמותו של הרשע

מה מאפיין את הרשע לפי מאגרי התמונות שלפניך?
מהו הסימן החיצוני בו מתאפיין החכם?
 

מדוע קבעה ההגדה ארבעה בנים ולא כל מספר אחר ?
עיין בפסוקים שלפניך ונסה להשיב.

" "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם" ?-שמות יב' כו'
" "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת"? - שמות יג' יד' .
" "והגדת לבנך..." שמות יג' ח'.
" "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות החקים והמשפטים
 אשר ציוה ה' אלוקינו אתכם"-דברים ו' כ'.

לחץ להצגת התשובה הנכונה

השאלה שתעסיק אותנו היא כיצד הותאמו הפסוקים לדמויות
המופיעות בהגדה ?
מדוע לשון הכתוב המופיע בשמות הוא הרשע ואילו לשון הכתוב
בדברים מאפיין את החכם?

                    בטרם נשיב נזהה את הדמויות עם המקורות המופיעים בתורה.
 

הרשע- שמות יב' כו'
ראשונים ואחרונים עסקו בהבהרת משמעות המקרא ונסו לברר מדוע
בספר שמות הבן מזוהה עם הרשע ?

על כך נוכל להשיב מתוך דיוק בכתובים. שתי מילים בדברי הבן מוביל
לדיוק זה "בניכם" ו"לכם".
אברבנאל רואה בדברי הרשע לא דברים של אדם בודד המבקש הסבר
למהות היום. המילה בניכם באה להדגיש את הרבגוניות הקיימת בדברי
הרשע ובטענותיו.
גם מילת לכם יש בה משום כפירה הבאה להבדיל בין מעשיו ,
מחשבותיו של הבן בהשוואה למחשבות ההורים.
אברבנאל טוען כי מילת לכם יש בה כדי להפגין את כוונת הרשע האומר
מה מקור העניין על פי תפיסתכם שלכם ולא על פי התפיסה האלוקית.
הרב שמשון רפאל הירש מוסיף כי סגנון השאלה כפי שמופיע בדברי הבן
יש בהם משום התחכמות. הוא אינו שואל, הוא אומר. הוא רוצה לקבוע
קביעה ולא לברר או לשאול כפי שאנו מוצאים בדברי הבן המופיע בספר
דברים.
יוצא כי הדמות שלפנינו באה לפקפק ולערער את היסודות בהם אנו מאמינים.
התנהגות זו מוכיחה כי הבן הנדון הוא הרשע.

נעיין בכתוב המופיע לפנינו ונראה את התשובה שהתורה משיבה לו.
"ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים
 בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל...."
התשובה הניתנת לו כאן היא הכרזה על מהות היום .
מהות רוחנית אלוקית - זבח לה' ולא לאדם.
הסעודה אינה סעודה הבאה לספק את תאוותיו ויצריו של האדם.
הזבח הוא מהות היום. ( פסח הוא הקורבן ואילו שם הוא חג המצות).
התשובה שבעל ההגדה נותן לרשע שונה.
 
צטט את התשובה שיש להשיב לרשע מתוך ההגדה.

התשובה הניתנת לרשע מתוך ההגדה היא:
 " אף אתה הקהה את שיניו ואמר לו בעבור זה עשה ה' לי
  בצאתי מצרים, לי ולא לו.אילו היה שם לא היה נגאל"

בעל ההגדה צטט את השאלה כפי שמופיעה בשמות יב' כו'
אך את תשובה צטט משמות יג' ט': " והגדת לבינך ביום ההוא לאמר
בעבור זה עשה ה' לי בצאתי מצרים".

עיין ביחידה הפסוקית בה מופיע פסוק זה וכתוב במה
עוסקת היחידה ?

היחידה עוסקת "בקדש לי כל בכור" ובנתינת אות על ידך.

כל היחידה עוסקת בתכלית יציאת מצרים . התכלית היא עבודת ה'
כאשר נגיע אל הארץ המובטחת.
הרשע שאינו מבין תכלית זו ומזלזל בעבודה הזאת לכם יש להשמיע
באוזניו כי לו היה שם לא היה ניגאל.
לא היה זוכה להגיע לארץ ולא זוכה לקיים את פדיון הבן.
בעל העקדה - ר' יצחק ערמה, רואה את ההבדל בין תשובת התורה
הניתנת לרשע לבין תשובת ההגדה לרשע כרצון ליצור הבדל.
דברי הרשע בתורה באים ליצור הבדל בין עם לעם. בין מצרים לישראל.
המענה לרשע לפי ההגדה בא להבליט את ההבדל לבין הזכאי לחייב
בין לי לעומת לך.

החכם -דברים ו' כ' :
עיין בדברי הכתוב ונסה להבין מה מדבריו של הבן שכנע את בעל
ההגדה כי מדובר בבן אחר בן שהוא חכם?

"כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים אשר
 ציוה ה' אלוקינו אתכם".
קשה שלא לראות את ההבחנה בלשון בן זה לבן הרשע.
"הכתוב פותח במילה ישאלך. הילד שואל .מבקש לדעת ולברר ולקבל
תשובה ולא לקבוע עובדה כפי שמצאנו אצל הרשע.
"הבן מבקש לדעת מה העדות החוקים והמשפטים הבן יודע כי ציוויי
התורה אינם אחידים. יש חוקים יש מצוות ויש משפטים. הבן רוצה לדעת
מה משמעות ההבדל בין כל קבוצה.
הרמב"ן בפס' כ' כותב:
."...מצוות הקרואות עדות בעבור שהם זכר לנפלאותיו ועדות בהן
כגון המצה והסוכה השבת והתפילין...ומהחוקים כי נעלם טעמם
בתורה כמו מצוות פרה אדומה..ומהמשפטים שנעשה במצוות
 האלה שנסקול העושה מלאכה בשבת..."
הבן מבקש לדעת טעמן של מצוות ,מבקש לשאול ולא לקבוע קביעות.
" הבן מנמק את רצונו לדעת כאשר מציין כי הציווי ניתן על ידי ה'
"אשר צוה ה' אלוקינו אתכם" - הציווי הוא של האל המשותף לכולנו.
הוא מבקש לדעת מה פשר כל הצווים שאתם נצטוויתם שם ואני לא
הייתי אתכם.
אין ספק כי עיון זה הוא אשר הוביל את בעל ההגדה לזהות את הנאמר
בדברים עם דמותו של החכם.

עיין בתשובת ההגדה לחכם וצטט את הנאמר שם .

עיין בדברי התורה וצטט את הנאמר לחכם.

האם התשובה זהה ?
כן
לא
חשוב וכתוב מדוע אין דברי ההגדה ודברי התורה זהים ?


תשובת התורה לחכם שונה מהתשובה הניתנת בהגדה.
בתורה הדגש מושם על עצם יציאת מצרים וההגעה לארץ המובטחת
כדי לקיים את כל המצוות והחוקים.
התורה העדיפה להשתמש במילה חוקים ולא המשפטים שיש מקום
להבין את סיבת נתינתם .
היות והבן המזוהה עם החכם שאלתו אמיתית וכנה. היות ושאלתו אמיתית
הרי שיש מקום להדגיש את היחס בין ה' ובין העם בבחינת עבד ואדון.
עבד הסר למרות האדון גם אם לא הבין את המטלה המוטלת עליו.


שאלת הבן התם - שמות יג' טו':
דברי התם משולבים בתוך היחידה העוסקת בהקדשת הבן -
שמות יג' טו' הבן הרואה התנהגות שאינה ברורה לו שואל " מה זאת "?
לשון הבן אינה מתחכמת. כל רצונו להבין את פשר קידוש הבן .
אם נשווה את לשון הבן התם ללשון הבן הרשע או לשון החכם נראה
כי אכן כל רצונו לקבל מענה פשוט שיספק את תמיהתו.
ניסוח השאלה וסגנונה הוא אשר מזהה אותו עם התם.
ראוי לציין כי כל היחידה העוסקת בהקדשת הבן היא למעשה עוסקת
במהות סיפור יציאת מצרים והגאולה העתידה בארץ .

שאינו יודע לשאול :
בן זה אינו מסוגל אפילו לתמוהה ולשאול לא על עצם החג או כל
תופעה אחרת. אנו ההורים צריכים לעורר אותו לחשיבה ולשאלה.
התשובה הניתנת לו בהגדה למעשה לקוחה מהיחידה הפסוקית
העוסקת ברשע.
שמות יג' ח' " והגדת לבנך.. בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים..."
מעניין מדוע בחרה התורה לתת מענה זה לרשע ואילו ההגדה בחרה
לשים מענה זה בפי התם?
נראה כי היציאה ממצרים הייתה רצופה ניסים ותשועות וזאת עשה ה'
לי היינו לאלו שהיו נוכחים במצרים והתבוננו בדרכי השגחה ואילו
אנחנו חייבים לעורר את הבן התם לראות את הנעשה מסביב.
התשובה הנאמרת לרשע היא שונה. לרשע הדגש יושם על ההבחנה
ביני ובינך במובן כי אינך ראוי לנס אשר יעשה עבורך. לכן הוסיפה
ההגדה את המילים "לו היה שם לא היה ניגאל".

סדר הופעת הבנים בתורה בהשוואה להופעתם בהגדה.
אם נשווה את סדר הופעת הבנים בתורה לסדר הופעתם בהגדה
ניווכח כי הרשע התם ושאינו יודע לשאול מופיעים בספר שמות ואילו
החכם מופיע בספר דברים. הרי ספר שמות קודם לדברים ובדברים
מופיע סיפורו של החכם ,הראשון בהגדה.
כמו כן הדברים הנאמרים מפי שאינו יודע לשאול קודמים לדברי התם
בתורה.
א"כ מדוע בחר בעל ההגדה להציג את דברי התורה באופן זה ?
בעל ההגדה בא להודיע חוכמת הבנים . בעל ההגדה היה מעוניין
לעורר תשומת לב מקסימאלית בליל הסדר כדי לשתף את בני הבית
בצווי של והגדת .
תחילה בחר בהופעת הבנים החכמים. החכם. הרשע. גם הרשע
נחשב לחכם אלא שחוכמתו היא חוכמת זדון הבאה להרע ולא להיטיב.
 הרשע בא לשאול לא מתוך רצון של למידה וקבלה.
אחריהם הופיע התם שיש בו חכמה מעטה ואינו נועז כמו החכם ולא
כמו הרשע.
אחרון מגיע הבן שאינו בעל חכמה. יש לגרות אותו לחשיבה והתבוננות
והגדת:
מהות ערב הפסח הוא ההגדה.חובה לספר את סיפור יציאת מצרים,
לכן יש הדורשים את מילת פסח במובן פה שח .
בכל יום בתפילה אנו מזכירים את יציאת מצרים. שיאה של הזכרה זו
בא לידי ביטוי בליל הפסח שכל כולו סיפור היציאה והבעת התודה לה'.
סיפור ארבעת הבנים מהווה ביטוי נוסף לסיפור יציאת מצרים המופיע
בהגדה.

אכילת אפיקומן:
חשוב מה פירוש המילה אפיקומן ?
הפתעה
הוציאו כלי אכילה כסימן לסיום האכילה .
הטמנה
מציאת אבידה.

עיקרו של חג הפסח הוא קורבן הפסח. ראוי להזכיר כי מילת פסח פירושה
הקורבן עצמו ולא החג. החג ניקרא חג המצות . אולם משחרב בית המקדש
בטלה עבודת הקורבנות ובמקום הקורבן "נשלמה פרים שפתינו " . י
וצא כי המצה במקרה זה באה להחליף את זבח הפסח. טעם הזבח חייב
להישאר בפינו לכן נחתום את סעודת הפסח באכילת כזית מצה הנאכלת
 על השובע וכך טעם הקורבן יישאר בפינו. ומשמעות המילים "אין מפטירין
 אחר הפסח אפיקומן" פירושו אין אוכלים אחר הפסח ויש להוציא את הכלים.

הערות מתודיות וחינוכיות למורים
פסח באתר אמי"ת