איזו עין יש לך?

יש אנשים שגם אם יגיעו למקום הכי יפה ומדהים בעולם, מיד יצליחו למצוא בו איזו נקודה שחורה ומכוערת שנסתרה מעיני כולם.

לעומת זאת, יש כאלו שגם במצבים קשים ומורכבים בהם נראה שאין תקווה, יצליחו למצוא נקודה טובה ולגלות קרן אור שתשנה את המבט על הכול.

מהי הנקודה המבדילה בין שניהם?

בפרשת השבוע אנו נפגשים בדמותו המבהילה של בלעם. סוג של נביא מרושע שכל עניינו הוא לקלל. לאיש הזה יש כישרון מיוחד למצוא את הצד הרע שבמציאות. לכוון בדיוק אל המקום בו יש חיסרון, לכוון לשם את כוח הקללה שלו וכך לפגוע, חלילה, בעם ישראל.

בשתי מילים: לבלעם יש עין רעה – הנטיה לראות בכל חיסרון את הנקודה העיקרית ולהתייחס לנקודות הטובות כמקרה זניח וחולף.

הדמות ההפוכה מבלעם היא דמותו של אברהם אבינו. לאברהם יש עין טובה, סימפטיה לבריותיו של ה’. אם בלעם מנסה לקלל אברהם מברך. “ונברכו בך כל משפחות האדמה”. הוא מביט על העולם ורואה בכל עבר את ברכת ה’ הגדולה: את הטוב,  היופי, הסדר, והשפע. המבט הזה גורם לאברהם לרצות ולהידמות לבוראו, הטוב והמיטיב. הוא גומל חסד, מכניס אורחים ואפילו על הרשעים מתפלל ומנסה להצילם. חשוב להדגיש – לא מדובר בעיוורון לרע שקיים בעולם, אלא בהכרה בכך שהטוב הוא העיקר במציאות, והרע הוא רק זמני וחולף שניתן להסרה.

אלה התכונות שמייחדות את העם שלנו, בניו של אברהם: אופטימיות, תקווה ואמונה גדולה בטוב שבאדם ובעולם.