‘כשר’ אבל בלי תעודה – זה בסדר?

 In לימוד יומי

שאלה: היינו השבוע בטיול בצפון ובסיום המסלול עמד קיוסק שמכר אוכל מכל מיני סוגים, ממתקים, חטיפים ושתיה. שאלנו את המוכר האם יש לו תעודת כשרות. הוא אמר שאין כי הוא פתוח בשבת אבל נשבע לנו שהוא מסורתי ושומר כשרות ושאנחנו יכולים לאכול אצלו בלי חשש.
האם אפשר לקנות אצלו דברים פשוטים שהוא מכין על המקום – פיתה עם חביתה/נקניקיה וסלט? ומה לגבי חטיפים או ממתקים באריזות סגורות, הרי יש עליהם סימון של כשרות?

תשובה: שלום לך. טוב עשיתם שדאגתם לברר האם יש למקום תעודת כשרות. הכלל המנחה אותנו צריך להיות שכל עוד אין תעודת כשרות מקורית (לא צילום), בתאריך עדכני (ולא שעבר זמנה), מרבנות מוכרת (ולא של כל מיני גופי כשרות מוזרים ולא מוכרים) – אי אפשר לקנות שם אוכל. לא משנה כמה תמונות של צדיקים תלויות על הקיר, לא משנה כמה המוכר מבטיח ונשבע, לא משנה מה אורך הזקן שלו ואילו תירוצים הוא מספר (‘שלחו לי תעודה אבל בדיוק היתה שביתה של הדואר…’). זה נורא פשוט: אין תעודה – לא קונים!

ברור גם שמי שפותח חנות תוך חילול שבת אי אפשר לסמוך גם על שמירת הכשרות שלו ואין לקנות אצלו שום אוכל שהוא מכין.

מה לגבי קניית אוכל סגור באריזה (פחית קולה, חבילת ביסלי) עם סימון כשרות עליה?

זה נכון שאי-אפשר לומר על דבר סגור באריזה שאינו כשר, מצד שני יש שתי בעיות בלקנות דבר כזה במקום לא כשר:
א. ‘מראית עין’. עצם זה שאדם דתי נכנס וקונה במקום לא כשר זה דבר בעייתי, ויש אנשים שעלולים לטעות בגלל זה ולחשוב שכנראה המקום כשר, עובדה שבחור עם כיפה בדיוק קנה שם.
ב.  בקניה במקום כזה יש תמיכה (עקיפה, אומנם) בחילול שבת. אנחנו צריכים להתאמץ ולהשתמש בכוח הקניה שלנו לטובת מי שמקפיד על שמירת השבת ומוכן לשם כך לוותר על הכנסה של יום בשבוע, ולא לעודד דווקא את מי שמחלל שבת.

המשיכו לטייל בארצנו המקסימה ולהנות מיופיה!

Recommended Posts

כתבו תגובה

נגישות