אלה שאכפת להם

 In לימוד יומי

שעת לילה מאוחרת. ברק הלך במהירות ברחוב החשוך, מפחד לפספס את האוטובוס האחרון הביתה. הוא לא ידע איך יבלה כאן את הלילה אם יפסיד אותו. כשחצה את הסמטה ראה אדם על כסא גלגלים. האיש פנה אליו: “סליחה, אדוני, אתה יכול לקחת אותי לתחנה של אוטובוס 45?”.

ברק הציץ בשעונו. יש לו עוד חצי דקה. הוא התלבט לשניה אך גם ידע שלא יוכל לנהוג אחרת. הוא החל מסיע את האיש, עד שראה מרחוק את האוטובוס מגיע לתחנה.
“רוץ אחריו” אמר האיש. ברק עזב את האיש ורץ אחרי האוטובוס. כשהגיע, מתנשף, אמר לנהג: “בבקשה, חכה עוד רגע! יש פה עוד מישהו על כיסא גלגלים שצריך לעלות”.
הנהג המשופם הסתכל על ברק ואמר בכעס: “איני מחכה לאף אחד. אתה רוצה לעלות?”.
ברק הסתכל באיש שנותר רחוק וסימן לו לעלות: “לא, אני לא עולה בלעדיו”.
הנהג לא חשב פעמיים, סגר את הדלת והמשיך לנסוע. ברק לא ידע מה לעשות. הוא חזר אל האיש וטייל עמו מעט בקרבת התחנה. לפתע, הלא יאמן קרה. אוטובוס נוסף הופיע בקצה הרחוב. “בחורים, אתם רוצים לעלות?”, אמר הנהג.
“כמובן” שמח ברק. “חשבתי שהאוטובוס הקודם היה האחרון”.
“גם אני חשבתי כך, עד שראיתי אתכם מחלון ביתי” אמר הנהג. “והבנתי שהוא לא האוטובוס האחרון. אחריו אני בא – באוטובוס המהיר – לאסוף את אלה שאכפת להם…”.
____________________________________________________

אחד הדברים שעם ישראל הצטיין בו מאז ומעולם היה הלב הטוב. “שלושה סימנים יש באומה זו”, אמרו חז”ל, “רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים”. החל מאברהם שעומד ביום השלישי למילתו ומחפש אורחים להכניסם לביתם ודרך כל ההיסטוריה היהודית שהיתה מליאה במעשי חסד, רחמנות ונתינה לזולת. גם כלפי הגויים שהרעו לנו ורדפו אותנו היינו טובים וחיפשנו כל הזמן לעשות להועיל ולתרום בכל מקום בו היינו.
אחת הדרכים לקירוב הגאולה ולתיקון החורבן הוא להתחזק בנושא באהבת חינם ובעשיית חסד.
זה לא מתחיל ביחס לאנשים זרים ורחוקים אלא דווקא לאנשים הקרובים אלינו ביותר – הורים ואחים, חברים ומורים.
זה לא תלוי במעשים גדולים ומעוררי רושם אלא במעשים קטנים ופשוטים ויומיומיים.
זה לא תלוי באף אחד אחר.
רק בנו.

Love_heart

Recent Posts

כתבו תגובה

נגישות