הטוב והרע שמגיעים משמים

 In לימוד יומי

אישה אחת נסגרה בראש בניין גבוה, וכל מה שהיה עמה היה קופסה ובה טבעות שהורישה לה אמה לפני שנפטרה.

האישה צעקה בכל כוחה, אך אף אחד מההולכים על האדמה לא שמע אותה ממרום גובהה.

הסתכלה האישה על קופסת התכשיטים שלה ונתמלאה בעצב. היא ידעה כי תיאלץ לוותר עליהם כדי למשוך את תשומת לבם של העוברים והשבים, אחרת תישאר תקועה לנצח.

הלך אדם אחד לתומו ברחוב ולפתע פגעה טבעת בראשו. הוא הסתכל עליה וראה שהיא נוצצת ויפה. בלי לחשוב פעמיים הכניס אותה לכיסו.

כעבור שניות ספורות פגעה בו עוד טבעת. גם היא הייתה נראית יקרה והוא הכניס גם אותה לכיסו.

כך טבעת אחר טבעת נפלה על ראשו והוא התלהב והכניס את כל הטבעות לכיסו, מבלי לטרוח לרגע להרים עיניו לשמים ולברר מהיכן הכול מגיע.

בתסכול רב על כך שאיבדה את טבעותיה לשווא השליכה האישה את קופסת הפח אל הרחוב, והיא פגעה בראשו של האיש. או אז נשא עיניו למעלה וצעק בזעם: “מי זרק את זה???!”.

נקודה למחשבה:
  בפרשת השבוע מתואר מצב של “וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה’ אֱלֹקיךָ” (דברים ח, יד) –  שפע הטוב שמגיע אל האדם גורם לו להרגיש מרוצה מעצמו ולשכוח מהיכן הוא קיבל אותו…

רק כאשר תגיע אליו צרה הוא ‘ייזכר’ פתאום להרים עינים למעלה ולבוא בטענות – ‘למה ה’ עשית לי דבר כזה?’.

האם התופעה הזו מוכרת לכם?

מה אפשר לעשות כדי לזכור שגם הטוב והחסד שאנו מוצפים בהם – הם מתנה מה’ ועלינו להודות עליהם?

בכל יום אנו אומרים בתפילה תודה “על ניסיך שבכל יום עמנו” – לאיזה ניסים הכוונה לדעתכם?
800px-Velvet_jewellery_box

Recommended Posts

כתבו תגובה

נגישות