שלח

image_pdfimage_print

על חיבור התורה והחיים בפרשת שלח
B.D.S

עשרות רבות של ישראלים ויהודים בכל רחבי העולם תומכים בחרם על ישראל כבר שנים ארוכות. זו תופעה מדאיגה ומתרחבת שאין להקל בה ראש. ואני מוטרד מהעניין. אך על מנת להבין אותו עלינו להתבונן בתופעה הזו של שנאה עצמית. אם לפני הקמת מדינת ישראל היא הופיע בדמות ‘יודופוביה’, יהודים שונאי יהדות, דומה שמאז הקמתה שינתה את פניה ל’ישראלפוביה’, ישראלים שונאי ישראל. אולם דומני, שאין התופעה הזו חדשה ושורשיה עמוקים ועתיקים מאוד. כך מתארת הפרשה:

“וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא…”

זה שיש לאדם מחשבות שליליות – קורה, אבל מניין הדחף הבלתי נלאה להוציא אותם החוצה לכיכר העיר? (או לעולם הרחב). זה שיש לאדם ביקורת כלפי עמו או ארצו, זה בסדר גמור וגם חשוב. אבל להוציא דיבה, לעוות את התמונה ולצבוע הכל בשחור קודר ושלילי עד כדי שנאה עצמית, זו כבר תופעה חולנית. מובן שהחיים בארץ מאז ומתמיד לא היו קלים ופשוטים, אבל חיינו ואנו חיים בה, זו וודאי אינה “ארץ אוכלת יושביה”! כמו כן, מובן שמדינת ישראל אינה כליל השלימות ויש הרבה מה לתקן גם ביחסים שבתוכנו וביחסינו לשכנינו, אבל זהו, אין בה שום דבר טוב? אין צד שני למטבע? ומה עם כל הפשעים ששכננו מבצעים נגד בני עמם ונגדנו? ומאידך, מה עם כל הטוב שיש במדינה? טיבה של הוצאת דיבה שהיא רואה ומעוניינת לפגוע רק בצד אחד בלבד, ולעולם לא לנתח את המציאות באופן הוגן ומאוזן.

לתופעות מודרניות שורשים עתיקים ואבקש לעיין בשורשיה של תנועת המרגלים. ראשית כאז כן היום אסור לזלזל באותם אנשים, הם בבסיסם אנשים טובים עם כוונות טובות. כך אומר המדרש: “זהו שאומר הכתוב: “מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל” (משלי כו ו) – וכי כסילים היו מרגלים? והלוא כבר נאמר: “שלח לך אנשים”, ובכל מקום שנאמר “אנשים” – בני אדם צדיקים הם. … ולאלו את קורא כסילים! אֵלוּ לא נקראו כסילים, אלא על שהוציאו דיבה על הארץ, שנאמר: “ומוציא דיבה הוא כסיל” (משלי י) (במדבר רבה פרשת שלח, פרשה טז סימן ה)

אנשים טובים ביסודם, שמשהו בדרך השתבש אצלם, עד שהפכו ל’כסילים’ בלשונו של משלי. אך מה השתבש? מהו השורש להוצאת הדיבה?

רמב”ן תולה זאת בפחד המשתק. אך מכיוון שלא נעים להודות בקיומו המשתק, האדם עושה רציונליזציה של אותו פחד בכסות אידאולוגיה, ‘זה לא שאני מפחד זו מדיניות ריאלית’. כך מסביר הרמב”ן:

“והיה זה, כי האנשים האלה בראותם העם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים, נפל פחדם עליהם והמסו לב אחיהם. וכאשר ראו כי עדיין היו ישראל נועצים לעלות ויהושע וכלב מחזקים את לבם, הוציאו דיבה בשקר כדי לבטל עלייתם על כל פנים”

אולם לדעתי העניין יושב על שורש עמוק יותר, אותו חושף משה רבנו בספר דברים:

“וְלֹא אֲבִיתֶם, לַעֲלֹת; וַתַּמְרוּ, אֶת-פִּי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם, וַתֹּאמְרוּ, בְּשִׂנְאַת ה’ אֹתָנוּ, הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי, לְהַשְׁמִידֵנוּ.” (דברים א כו-כז)

“שנאת ה’ אותנו”? מאיפה באה מחשבת ההבל הזו? הרי ה’ הוציאם מבית העבדים במצרים אל החופש ודאג לכל מחסורם במדבר, למה שיחשדו בו שהוא שונא אותם? מסתבר, שכפיות טובה כלפי המיטיב, יושבת על אינטרס אנושי. כי כאשר אתה מודה בטובה, אתה צריך להיות מודה למיטיב ובכך אתה חש כלפיו מחויבות, לעומת זאת אם אתה כופר בטובתו, אינך מודה בו ולו, ממילא אינך חייב לו כלום.

זהו הפשר לפרץ הגעגוע המוזר שהתפרץ בפרשה הקודמת, שהייתה בחינת פרומו לקראת אסון המרגלים, חטא המתאווים. האספסוף תאב הבשר בוכה למשפחותיו: ” זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים….” ודבריהם הוסברו במדרש המצוטט ברש”י: “והלא כבר נאמר (שמות ה) ‘ותבן לא ינתן לכם’ אם תבן לא היו נותנין להם חנם, דגים היו נותנין להם חנם? ומהו אומר חנם? חנם מן המצות” המן שניתן חינם יצר תלות יום יומית היוצרת מחויבות מוסרית לנותן. לעומת זאת, אוכל הניתן תמורת כסף רב במצרים שחרר את אוכליו מתחושת התלות בה’ ומתחושת המחויבות כלפיו. הדיבה משרתת בדיוק אותו צורך. הלך נפשם של אותם מוציאי הדיבה היה – ‘ה’ לא עשה לנו כל טובה, להיפך, הוא הביא עלינו רק רע והרע את מצבנו’, באופן זה מרגישים המרגלים ותומכיהם משוחררים מכל מחויבות כלפיו.

מכלל לאו נלמד את ההן. חינוך להכרת הטוב משיב את התבונה לאדם, הוא יוצר אצלו ראייה מאוזנת והופך אותו לאדם טוב יותר אכפתי יותר ומיטיב יותר לעצמו קהילתו עמו ומשפחת האדם. בסוף ההיסטוריה קברה את כל אותם מרגלים וכל הנוהים אחריהם במדבר ואילו כלב ויהושע נכנסו לארץ והקימו בה את בית חיינו (יהושע ממש שכן שלי). בית אותו אנו ממשיכים לבנות ובו אנו בוחרים לחיות באהבה ובהכרת הטוב (גם אם מחיר המילקי בגרמניה נמוך, הדירה בקנדה יותר זולה או המשכורת בארה”ב יותר גבוהה). כמובן יש הרבה מה לתקן ולשפר במדינתנו וארצנו אך במבט כולל – טובה הארץ מאוד מאוד.

שבת שלום


הרב איתמר חייקין