לעילוי נשמתו של הרב בני אלון ז”ל.

על מנת להבין את דרישות היתר של הפרשה מהכהנים אנו חייבים להרחיב את המבט. נקדים ונשאל, מה היה תפקיד הכהנים מעבר לעבודתם במקדש?

על כך עונה ספר דברים: “וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט.” (יז, ט, ובעוד מקומות) משה בברכתו מתמצת את תפקיד הכהנים במילים:

“יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל; יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ, וְכָלִיל עַל-מִזְבְּחֶךָ” (דברים לג י)

הסדר בפסוק כמובן, אינו מקרי, בעיני משה קודם תפקיד הוראת התורה את העם לתפקידם בבית המקדש.

תפקיד הכהנים כמורי העם חוזר שוב אצל יחזקאל נביא בית הראשון:

“וְאֶת עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם. וְעַל רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ לְמִשְׁפָּט בְּמִשְׁפָּטַי יִשְׁפְּטוּהוּ וְאֶת תּוֹרֹתַי וְאֶת חֻקֹּתַי בְּכָל מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ.” (יחזקאל מד, כד, הפטרת “אמור”)

ומודגש אצל מלאכי, נביא בית השני:

“בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא: תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה’ צְבָאוֹת הוּא”. (מלאכי ב ה-ז)

הכהן על פי הנביא מלאכי נדרש להיות מופת חי עבור עמו. הוא עומד בברית עם אלוקיו, רודף שלום, בעל ענווה ויראת שמים, איש אמת, אדם אמין ונאמן, עושה טוב, הולך בדרך הטובה ומקרב את הבריות לתורה. ואם לא די בנורמות גבוהות אלו מוסיף הנביא את הדרישה: “כי מלאך ה’ צבאות הוא”. סבורני שבתואר “מלאך ה'” אין הכוונה למלאך שמימי, אלא למי שמקדיש את חייו לעשיית שליחות אלוקיו (מלאך = שליח) ולא לשליחות עצמו (להבנתי, גם בתפילה כשאנו מזכירים את המלאכים בברכות קריאת שמע ובקדושה וכו’ אנו מזכירים תכונות בהם אנו בני התמותה, יכולים לדבוק. דרך משל “נותנים באהבה רשות זה לזה” ולא תוקעים מרפקים ושמים רגלים…)

מכאן נלמד שמהכהנים – מורי העם נדרשת עמידה בנורמות התנהגות מחמירות על מנת שאכן יוכלו לשמש כמורים. ואם אינם ניחנים בתכונות אלו מוטב שימצאו תפקיד אחר. כך קבעו חכמים:

“וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה — האף על פי שחכם גדול הוא, וכל העם צריכין לו אין מתלמדין ממנו, עד שיחזור למוטב: שנאמר ” כי שפתי כוהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו: כי מלאך ה’ צבאות הוא” (מלאכי ב,ז). אמרו חכמים, אם דומה הרב למלאך ה’ צבאות, תורה יבקשו מפיהו; ואם לאו, אל יבקשו תורה מפיהו” (חגיגה דף טו).

מכאן נבין את כל אותם הלכות והרחקות אותם דורשת הפרשה מהכהנים (ומהכהן הגדול מאחיו הרבה יותר). מטרתם היא לייקר ולכבד את דמותו של הכהן-המורה בעיני עמו כך שיוכל להוות עבורם דמות מופת להערצה, לחיקוי, ללמידה והליכה בדרכיו. אך אם הוא נוהג סלסול בעצמו ומקפיד בכל אותם הלכות והרחקות אך מקל ראש ומזלזל ביחסיו אם הבריות או במידותיו הרי הוא מועל בתפקידו ומחלל את כהונתו. כדברי הגמרא: “אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו, אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלימדו תורה, אוי לו לרבו שלימדו תורה, פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלים מעשיו וכמה מכוערין דרכיו, ועליו הכתוב אומר באמור להם עם ה’ אלה ומארצו יצאו.” (יומא פו א)

זוהי כוונת התורה הפותחת את ציווי הכהנים ציווי הכללי: “דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו, וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יְחַלְּלוּ, אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי–אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי, אֲנִי ה’.” (כח,ב) אם אין הכהנים עומלים על תיקון המידות ותיקונם העצמי הרי, שאין טעם בכל אותם דרישות נוספות, הם רק יגרמו לחילול ה’ ומעיתה בתפקידם לקדש את שם ה’ בעיני הבריות.

אנו עדיין בעיצומם של ימי השבעה לרב בני אלון ז”ל ביום הלוויה בדרכו לבית עולמו כתבתי: “הייתי בן קיבוץ צעיר שענייני קודש ותורה היו רחוקים ממנו עד מאוד. הרבה יותר דיברו אלי מטע התמרים, מגרש הכדורגל או טרקטור חדש. ואז הרב בני מונה כרב ראשון לקיבוץ שלוחות. הוא היה בן 23 בלבד אך מלא חכמת חיים, אנרגיה, אהבה וקסם אישי באמצעותם הביא את התורה לקיבוץ. זה עבד. הוא היה דמות אהובה מאוד שפוגגה במהרה את ‘ושנא את הרבנות’ שלא מעט מהחברים היו מהדרים במצווה….” תיארתי במעט את השפעתו עלי (ניתן למצא את הדברים בדף הפייסבוק שלי) והוספתי “תמיד שמור ויישמר בליבי מקום של כבוד ואהבה לרב בני לו אני חב חוב גדול על שזכיתי להתקרב לתורה ולאמונה (שהתוו את כל מהלך חיי) מובן שאיני היחיד כמוני היו עוד רבים.”

הרב בני זכה להיות מורה שהשפעתו עלינו נבעה מאישיותו הקורנת, תורת אמת הייתה בפיו, עוולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך איתנו, באהבת הבריות ובזכות כל אלו רבים קרב לאור התורה והאמונה.

יהי זכרו ברוך.