האדם מנסה לנצל את כוחו כייצור חושב ולהלחם באי הוודאות המכוננת את העולם.
לצערו (ולצערנו) הוא נכשל – כל פתרון נדמה שיוצר בעייה חדשה:
     המזגנים שנועדו להילחם בחום פולטים גז המחמם את כדור הארץ כולו. 
     שיפור בטכנולוגיית הדיג הובילה להשמדת רוב הדגים בים, כך שבסופו של דבר תפוקת הדגים ירדה.
    הרעלים שנועדו להשמיד מזיקים בחקלאות מרעילים את מזוננו שלנו ויוצרים זנים
     עמידים יותר  של מזיקים  החסינים לרעלים.
    התחבורה והתעשייה מקילים על חיינו בטווח הקצר אך פולטים גז המשנה את
     תנאי האקלים של כדור הארץ , ועשוי לפגוע בחיינו ובחיי ילדינו בטווח הארוך. 
 

העולם הולך ומתפתח , אשליית השליטה בטבע הולכת ומשתכללת, והאדם עודו עומד מפוחד. מפחד מהחושך. מפחד מהטבע. מפחד מעצמו.  

אשליית השליטה בטבע, מובילה גם לאשליית השליטה בעצמנו – חברות ענק משלות אותנו לחשוב כי כפי שלבעיות ספציפיות יש פתרונות שניתן לקנותם כך ניתן לקנות אושר, אהבה, ורעוּת .
פרסומות ענק מסבירות לנו כי איננו מאושרים כי חסר לנו המוצר הבא.
כי אנחנו בודדים כי לא נכנסנו לאתר הנכון.
כי אנחנו מפחדים כי לא קנינו בטחון.
כולם רצים במרוץ מטורף – בורחים מהחושך, בורחים מעצמנו.

 
הבה נשוב לאגדה שהבאתי קודם: 
חכמינו הכירו ביכולתו הבלעדית של האדם "לשלוט בטבע", יכולת המיוצגת בהדלקת האש, אך הוסיפו כי הקב"ה הוא שהעניק לו יכולת זו וכי והאדם הכיר בכך ובירכו על זה.

חג החנוכה הינו חג של ניצחון היהודים על היוונים, ניצחון האור על החושך, ניצחןן לא טבעי של הרוח על ה(שליטה) בטבע. ניצחון המעט (וההסתפקות במועט) על הרב.

מי ייתן ונרות החנוכה המנצנצים בלילות החשוכים יזכירו לנו ערכים אלו ויעזרו לנו להוסיף אור בתוכנו ובינינו ולגרש את החושך בעזרת ה'.

חג שמח
עינט