|
מערכות החינוך בעולם בחברה הפוסט מודרנית עוברות משבר ועומדות בפני
קשיים
ואתגרים שלא ידעו קודם לכן.
מערכת החינוך בישראל עומדת, בנוסף לאתגרים כלליים אלה, בפני בעיות
המקשות על העשייה החינוכית.
החברה הישראלית משוסעת בתוכה: חילוניים ודתיים, שמאל וימין, אשכנזים
וספרדים, עולים וותיקים, ובנוסף לכך המאבק בפלשתינאים ודרכי המאבק, כל
אלה מעלים שאלות לגבי צביונה ודמותה של החברה הישראלית בכלל.
נשאלת השאלה, כיצד, במהלכים קוטביים אלה, יוצרים חברה אחת המכירה
בייחודם של קבוצות שונות, ויחד עם זאת בונים חברה בריאה בעלת אידיאלים
וערכי תרבות
משותפים.
בתוך מערכת החינוך בישראל עומד החינוך הציוני הדתי בפני אתגרים נוספים.
לדעתי ישנם 3 תהליכים שחשוב להבין אותם לפני קביעת היעדים והמטרות של
החינוך הציוני-דתי.
הראשון - התהליך הערכי
אנו נמצאים בעידן הפוסט מודרני, עידן שבו יש פחות מחויבות לערכים, יותר
מחויבות להגשמה האישית, האושר האישי והדגש על חיי ההווה, ללא קשר לעבר
ולהיסטוריה הם מסימניו עידן זה.
עידן שיש בו לגיטימיות לכל תפיסה ולכל השקפה, עידן שבו אינך יכול להיות
בטוח בעמדותיך, אולי עמדות האחרים צודקות גם הן ואולי צודקות יותר.
עידן שיש בו ערעור על סמכות, הכול פתוח וניתן לבחירה אישית של האדם. על
רקע קשיים אלו עלינו לבחון את דרכנו החינוכית ואת הדרכים להתמודד עם
שאלות חינוכיות אלו במיוחד בקרב ציבור ציוני דתי המחנך למחויבות דתית
ולאומית מחד, ולפתיחות ולבחירה מאידך.
השני - התהליך התרבותי
אנו כחברה וכציבור ציוני-דתי בחרנו בשילוב של חיי הדת וההלכה בחברה
הכלל ישראלית.
אנו מציבים את בנינו בפני מאבק קשה מול פיתויי הסביבה, החופש, הלבוש,
הטלביזיה, האינטרנט, תרבות הבילוי וכו'. כיצד חיים בין שני
העולמות, היכן הגבולות, מה מותר ומה אסור, בשאלות אלה מתלבטים נערים
ונערות.
השלישי – התהליך הלאומי-אמוני
בשנת 1967 אחרי מלחמת ששת הימים היתה התלהבות דתית בקרב העם בישראל,
שראה, בעקבות הרב צבי יהודה קוק, את פעמי המשיח.
ההתנחלות היתה מסימני החזרה לנחלת אבותינו. היום, לאחר ההתנתקות הכואבת
מחבלי ארץ וכשמדובר על הקמת מדינה פלשתינאית בשטחי ארץ ישראל, מועלית
השאלה האמונית והלאומית במלוא תוקפה, מדוע זה קורה לנו, מהי המשמעות של
ויתור על שטחי מולדת. כמו כן שאלת קיומה של מדינת ישראל כמדינה
דמוקרטית מתחדדת, סרבנות פוליטית,נוער הגבעות וכו'. הדבר בולט מאד
ומשפיע בעיקר על בני הנוער שנוטים לראות דברים בשחור-לבן ולא מתוך
תפיסה מורכבת.
השאלה המרכזית העומדת לפנינו היא כיצד לגבש את זהותו של המתבגר הציוני
דתי המחובר ומחויב לתורה ולהלכה, תוך שילוב ומעורבות בשורה הראשונה בכל
תחומי החברה והמדינה? איך לחנך לבחירה מתוך מחויבות? איך ניתן לחנך
לגבולות עם פתיחות? איך ניתן לחנך להבנה ולראיה מורכבת ולא לראות דברים
ב"שחור-לבן, כן ולא"?
כדי להתמודד עם אתגרים אלו בראש ובראשונה צריכים, אנו המנהלים, צוותי
המורים ועובדי המערכת להעמיק ולהכיר את ההוגים והמקורות של הציונות
הדתית, להאמין בצדקתה ולראות ייעוד בהנחלתה.
אנו צריכים להמשיך ולהעמיק את הפיכת ביה"ס ל"בית
חינוך".
לא רק למקום שבו אנו מקנים ידע ושואפים להישגים לימודיים ולהצלחה
בבחינות הבגרות, אלא מקום, שבו יכול התלמיד להתמודד עם שאלות דתיות
ערכיות ומוסריות. חשוב שהתלמיד ימצא אוזן קשבת לשאלותיו ולבעיותיו.
על
המחנך
להתחבר אל תלמידיו מתוך אהבה אמיתית, אכפתיות והכרה בכך,שהתלמידים
במעשיהם מבטאים חיפוש דרך ולא איך לסטות ממנה. המחנך צריך לדעת, שעליו
לבחון את תלמידיו לא רק על פי הישגיהם הלימודיים,אלא לבדוק אם התלמידים
הפנימו את ערכי הציונות הדתית שעל פיהם חונכו: תורה ויראת שמיים יחד עם
נכונות למעורבות בחיי החברה כולה, נאמנות למדינה,מחוייבות לחוקיה
ולמהות הדמוקרטיה. חשוב שתלמידינו יראו בנו המחנכים ובאורח חיינו מודל
לחיקוי ולאימוץ.
הנחות יסוד אלו ותפיסת העולם החינוכית העומדת בבסיס עבודתנו
החינוכית,מחייבים הלכה למעשה תכנון דרכנו בקפידה. מכיוון שאנו רוצים
לתת מענה לצרכי הציבור הציוני דתי, עלינו לפתוח את מוסדותינו לאוכלוסיה
מגוונת, אוכלוסיות חלשות וחזקות כאחד, הגדרנו את עבודת הרשת כ- 70%
באוכלוסיות סוציו-אקונומיות נמוכות, וכ- 30% באוכלוסיות
סוציו-אקונומיות מבוססות.
אני רואה חשיבות רבה להתחיל את חינוך תלמידינו כבר בבתיה"ס היסודיים
ובגן הילדים, כדי ליצור רצף מהגן ועד י"ב. לצורך כך יש לפתח תוכניות
ייחודיות גם עבור בתי הספר היסודיים, ובכך לחזק את הזרם הממ"ד הציבורי.
אנו פיתחנו נתיבים ישיבתיים ואולפניים, טכנולוגיים ועיוניים, מכללות
טכנולוגיות תורניות, מכינות קדם-צבאיות ואף ישיבת הסדר, וזאת כדי ליצור
חברה מגוונת בעלת אידיאולוגיה ציונית דתית.עלינו להסביר שאנו רואים
בלימודי החול והאומנות חלק מדמותו הרוחנית של היהודי הציוני-דתי. המושג
של תורה ומדע הם לא מושג שבדיעבד אלא שמלכתחילה.
באיגרת נ"ט משנת תרס"ז כותב
הרב אברהם הכהן קוק זצ"ל
לגיסו הרב יוסף רבי על דבר רצונו להקים ישיבה חדשה בירושלים. וכך רואה
הרב קוק בחזונו מוסד זה:
"רק מזה ממוסד כזה, נוכל לקוות תשובות גדולות על המוני השאלות העומדות
על הפרק זה ימים רבים, ואולי גם כן דורות, בענייני ישראל וארץ ישראל,
ועל גביהם שאלת קיומה של תורה והשפעתה".
בהמשך הוא כותב על תוכניותיו למוסד זה:
"יש
בו עתה גם כן מחלקה ללימוד מלאכה, זהו דבר חדש, שהרהבתי עז
לתקנו,ובעזרת השם בהמשך הימים ישא את פריו, שיהיו לנו על ידו המון בעלי
מלאכה ואנשי השוק, שלא יביטו על דרכי היהדות כ"גויים גמורים", כפי מה
שהדבר עלול להיות מתהלך אם לא יקורב כלל החינוך המעשי של אנשי השוק
למחיצה שבה תלמידי חכמים שרויים ומתהלכים על כל פנים".
הרב קוק זצ"ל איננו מקבל את ההפרדה כי
"אנשי
תורה יעסקו בתורה ואנשי מעשה יעסקו במעשה".
הוא מבקש לבנות בית מדרש שמתוכו יצאו גם אנשי תורה וגם אנשי מעשה כשאלו
יונקים מאלו."אנשי
שוק"
בלשונו ואולי אנו נאמר "אנשי הייטק, אנשי תעשיה ומקצועות חופשיים
בלשוננו, צריכים להיות, לדעת הרב קוק בעלי השקפה יהודית תורנית עמוקה,
והרב קוק ראה בהכשרת כאלו יעד מרכזי בהקמת מוסדותיו.
הדברים עולים גם מאיגרת קל"ז משנת תרס"ח שם כותב הרב קוק כנגד המבקרים
אותו על הרעיון הנ"ל, ולאחר שהוא מביע את מחויבותו להאדרת תורה ולהעמדת
רבנים למושבות ומחנכים לתורה וליראת שמים הוא שוב מזכיר:
"ועם זה עלינו לייסד בתי מלאכה, ובתי ספר לעבודת האדמה, ממולאים ברוח
תורה ואמונה, בדעה ושכל טוב, בחפץ טהור להבריא את הנשמה ואת הגויה
הישראלית בארץ ישראל".
הרב קוק זצ"ל ראה כי עיקר משימתה של "הגויה הישראלית" בארץ ישראל הוא
עבודת האדמה ועל כן חשב שיש להעמיד בתי מלאכה ובתי ספר לעבודת האדמה.
יישום עקרון זה בימינו משמעותו בתי ספר שלכתחילה ילמדו מדעים טכנולוגיה
ומקצועות חול שיהיו ממולאים, כלשונו, ברוח תורה ואמונה, בדעה ושכל טוב.
בנוסף לדבריו אלו מדבר הרב אברהם הכהן קוק זצ"ל בספרו "אורות הקודש" על
חשיבות התהליך גם בגיבוש הזהות הדתית.
הוא מציין את הדרך להגיע לעשייה הדתית ולקיום המצוות בשלבים שונים,
הוא מונה ארבעה שלבים:
הראשון –
כבוד הדת.
השני –
חיבת הדת.
השלישי –
הכרת הדת.
והסופי –
קיום הדת.
חשוב לנו מאד כמחנכים שתלמידינו יהיו בשלבי
התהליך כל אחד עפ"י דרכו ומצבו, ולשאוף שיגיעו לתוצאות התהליך של קיום
הדת. אנו מאמינים שיש לעשות תהליך זה לא מתוך כפייה, אלא לחנך להגיע
למחויבות ולנאמנות לתורה מתוך בחירה – זהו אתגר קשה מאד אך אפשרי.
דגש חשוב נוסף הוא מעורבות חינוכית ושיתוף פעולה
בין החינוך הממלכתי לחינוך הממלכתי-דתי, במיוחד בתקופה קשה זו של נתק
בין האוכלוסיות. פניה של רשת אמי"ת אינם רק אל המגזר הדתי והתורני,
באחרונה פתחה הרשת את שעריה גם בפני בתי ספר מן המגזר הכללי בעיר שדרות
ובירושלים במרכז הטכנולוגי. הרשת עשתה זאת מתוך אמונה שדיאלוג, קשר
ושותפות, יעזרו לגשר על הפערים הגדולים והבלתי נסבלים הקיימים בין
הציבורים השונים בארץ, ומתוך תפיסה משותפת עם ראשי העיר והציבור שיש
חשיבות לחינוך לערכים ולמורשת ישראל בנוסף למצוינות לימודית.
הרשת עסוקה באופן שותף בדיון על השקפת עולמה ועל הדרך החינוכית שיש
ללכת בה כדי ליצור אקלים חינוכי הראוי
"לבית חינוך",
וזאת בנוסף להיות
ביה"ס מוסד להקניית ידע ברמה גבוהה.
אנו עסוקים ביצירת אתוס רשתי כדי שתלמידינו יחושו שותפות לתהליך ויראו
עצמם חלק בלתי נפרד ממנו. נוסף על כך מתקיימים דיונים חשובים
ומשמעותיים על דרכנו החינוכית והרוחנית בפורום המועצה הרוחנית של הרשת
בה שותפים הרב יובל שרלו והרב ד"ר יהודה ברנדס, מנהלים ואנשי חינוך.
לתהליך הזה שותפים גורמים מהקהילה הציונית-דתית בישראל, רבנים של
הציונות הדתית, אנשי אקדמיה ואנשי ציבור. התהליך החל בקרב המנהלים וכעת
הוא מחלחל להנהלות בתי הספר ולצוותי המורים.
לחזון ולמדיניות הרשתית אמירה אחת וקוים משותפים רבים, אך ייחודה הוא
בכך שהיא מותאמת הלכה למעשה לכל אחד מבתי הספר שלנו על פי אופיו
וייחודו במקומו הוא.
כדי להגשים זאת לא די במערכת חינוכית, היודעת את יעדיה ועובדת במשותף
להגשמתם.
כל מורה וכל מחנך צריך להיות שותף לאמונה ולחזון, צריך לשאוף להגשמת
היעדים וצריך לראות את עצמו כחלק בלתי נפרד ביישום מטרות הרשת.
ברור לי שיעדים אלו לא יושגו ביום אחד. הדרך ארוכה וקשה. יש צורך
בתכנון, ארגון וחינוך של כל המערכת. תרבות ארגונית ואתוס רשתי לא נבנים
ביום אחד.
אני מוביל דרך זו מתוך הכרה עמוקה בצרכים הללו ובאמונה רבה ביכולות
שלנו להשיג את היעדים שנציב לעצמנו וזאת למרות התקופה הקשה במדינתנו.
ברור לי, שלשם כך אני זקוק לעזרתכם המנהלים המחנכים והמורים בבתי הספר.
ללא עזרתכם ותמיכתכם לא נצליח להגשים זאת.
מה
הם היעדים שהצבנו לעצמנו בשנים הקרובות?
-
העמקת התהליך מבית ספר לבית חינוך:
הדגשת ערכים, דיאלוג והצבת
גבולות.
הדגשת טיפוח מחויבות חברתית
קהילתית מתוך תפיסה ציונית ומורשתית.
-
העמקת
המחויבות הדתית
מתוך תפיסה פתוחה ומתוך חינוך לבחירה.
-
צמצום פערים וחתירה למצוינות
על יד שיפור מתמיד ברמת ההוראה
וההישגים.
התאמת החינוך המדעי-טכנולוגי
והמחשוב לזמננו.
- יצירת
רצף חינוכי ולימודי מהגן ועד לכיתה י"ב.
-
טיפוח מנהיגות חינוכית
ואדמיניסטרטיבית
לקראת ניהול יעיל ואפקטיבי מתוך
תפיסה של ארגון לומד.
היעד הראשון: העמקת התהליך מבית ספר לבית חינוך
- הדגשת ערכים, דיאלוג והצבת גבולות.
- הדגשת טיפוח מחויבות חברתית קהילתית מתוך תפיסה ציונית ומורשתית
חשוב לי מאוד לומר דברים ברורים בהקשר זה. היעד
הראשון והמרכזי של בתי הספר הוא לחנך. חשוב שכל אחד ואחת מכם ידע שזוהי
הצפייה שלנו מכם ושהדבר הברור ביותר בבית הספר צריך להיות שזהו מקום
שאליו מגיעים תלמידים על מנת להתחנך.
אני יודע שזה לא מובן מאליו, אני יודע שזה לא קל, אני יודע שזה דורש
בירור, העמקה, ליבון וגם מתן כלים. אני גם יודע שבחלק מבתי הספר המהלך
כבר הותנע ובשיח של המנהל, צוותי הניהול והמחנכים יעד זה כבר ברור
מאליו.
אנחנו מדברים על תהליך, שבו יש שונות רבה בין בתי הספר אם מבחינת
התלמידים, אם מבחינת צוותי המורים ואם מבחינת ההורים והקהילה. אך
המשותף לכולם הוא הרצון שבית הספר יהיה יותר דומיננטי בכל מה שקשור
להענקת סביבה תומכת ומעצימה לתלמידים.
כולנו קוראים ושומעים שוב ושוב על אירועים
אלימים בבתי הספר ומחוצה להם, על גידול במימדי הפשיעה בקרב הנוער, על
שימוש גובר בחומרים ממכרים ועל תופעות רבות של חוסר בגבולות וחיפוש
עצמי של הנוער. כאשר מסתכלים על הדברים מנקודת הראות של בני הנוער אנו
נחשפים לצורך שלהם באקלים מאפשר, בחיפוש אחר מסגרות לביטוי עצמי, ברצון
לסביבה מוגנת ותומכת,
בצורך לדבר ולהעלות חששות, לשאול שאלות ולנהל דיאלוג באווירה של קבלה
והקשבה. תוך כדי התהליך יש שאלות רבות שאנחנו הצוותים החינוכיים צריכים
לשאול את עצמנו: עד כמה אנחנו נותנים לתלמידים מענה לצרכים בסיסיים
אלה? עד כמה אנחנו מאפשרים דיאלוג המקבל את התלמיד מהמקום ממנו מגיע אך
גם מציב גבולות ברורים של הראוי והנכון? האם אנחנו מעריכים את
התלמידים, מכילים אותם ומטפחים את הדימוי האישי שלהם גם כאשר ההישגיים
הלימודיים שלהם אינם ראויים לציון?
השלב הראשון בדרך לבניית בתי חינוך היה הגדרת הנכון והרצוי ובניית מפת
מושגים משותפת לצוותי החינוך וההוראה. זהו השלב שבו הגענו להסכמה על
התוכן ועל המהות של בית החינוך. לאחר מכן יש צורך במיפוי המצב שבו
אנחנו נמצאים בנקודת הזמן ובתכנון של הדרכים להטמעת אקלים בית ספרי
מתאים לתוכן שהוסכם עליו. בשלבים אלה מתמקדים גם במיומנויות ובכלים.
הרשת ממשיכה בתהליך רוחב הכולל את כלל בתי הספר להטמעת רעיון בית ספר
כבית חינוך סביב הנושא: "בית, משפחה, קהילה". לקראת כל סוף שנה, אנו
מעניקים פרס חינוך של רשת אמי"ת לבית הספר אשר קידם את נושא "בית ספר
כבית חינוך" באופן במשמעותי ביותר במהלך השנה.
במקביל אנו מקיימים תהליך עומק במספר בתי ספר נבחרים, אשר בהם אנו
מיישמים מודל רחב אשר מתמקד בראייה הוליסטית של כלל האספקטים של בית
הספר כבית חינוך.
תהליך עומק זה נעשה בעזרתם של מינהל חברה ונוער במשה"ח ובית מורשה
בירושלים.
היעד השני:
העמקת המחויבות הדתית מתוך
תפיסה פתוחה ומתוך חינוך לבחירה
היעד הראשון – בית ספר כבית חינוך, מוביל באופן
טבעי ליעד השני. שכן, בית חינוך הוא הכלי, הוא המסגרת אשר מאפשרת לחנך
את התלמידים לקראת קבלת מחויבות דתית. למעשה ניתן היה להתבונן על שני
יעדים אלה כעל יעד אחד. עיקר העשייה שלנו מכוונת להצמחת בוגרים ציונים,
דתיים, ערכיים, מעורבים בחברה ותורמים לקהילה. אקלים
של "בית חינוך"
הוא האקלים שמאפשר להגיע לכך.
הדרך להגיע למחויבות דתית, בעידן מורכב כמו שלנו, ובסביבה אשר מתמודדת
עם ההשפעות החיצוניות ואיננה מקימה חומות הגנה,היא דרך של חינוך
לבחירה, אקלים שמאפשר לשאול שאלות לתהות ולהביע ספקות, ובאווירה שיוצאת
מהמקום ממנו התלמיד מגיע, ומובילה אותו בתהליך לקראת מחויבות דתית מתוך
בחירה וקבלה שלימה.
שאלות רבות עומדות לדיון בסוגיה זו: מה המחירים שנכון וראוי לשלם על
חשבון הבקיאות
תוך כדי הוראת מקצועות הקודש על מנת להגיע עם התלמידים לרמה גבוהה יותר
של
חיבת המקצועות? כיצד ניתן לקרב את לימודי מקצועות הקודש לתלמידים תוך
מתן דגש אל אספקטים רגשיים ולא רק קוגניטיביים? איך מתמודדים עם בעיות
הזדהות של התלמידים עם
התפילה ועם הצניעות, חוסר הזדהות אשר מוביל לבעיות משמעת? כיצד מחנכים
לצריכה
נכונה של תקשורת ותרבות פנאי?
דיון ראשוני בסוגיות אלה מתקיים בכמה מישורים.
במועצה הרוחנית חינוכית של הרשת שיושבים בה מספר מנהלים, רבנים ואנשי
אקדמיה.
בבית המדרש למנהלים, בהשתלמויות מחוזיות לבעלי תפקידים, ועל גבי גיליון
"במחשבה תחילה"
אשר משמש במה לאנשי חינוך מהרשת ומחוצה לה.
גם כאן בכוונתנו להמשיך בתהליך עומק בבתי ספר נבחרים נוספים, אשר בהם
ניישם תוכניות לימודים ייחודיות אשר מפותחות מתוך כוונה לתת מענה
לשאלות שהוצגו לעיל.
היעד השלישי: צמצום פערים וחתירה למצוינות ע"י שיפור מתמיד ברמת
ההוראה וההישגים.
התאמת
החינוך המדעי טכנולוגי והמיחשוב לזמננו.
לצד הרצון לקדם באופן משמעותי את בתי הספר מבחינה
חינוכית אנחנו לא נוטשים את טיפוח ההישגים הלימודיים בבתי הספר. היום
יותר מתמיד אנחנו מאמינים שכל אחד יכול. כל תלמיד ותלמידה יכולים להגיע
להישגים משמעותיים לתעודת בגרות איכותית, לתעודה טכנולוגית או לתעודה
משמעותית אחרת.
הצבנו לעצמנו את יעד "פרויקט 80" שמשמעותו להגיע בשנים הקרובות ל-80ֵאחוז
מבוגרי רשת אמי"ת הזכאים לתעודת בגרות. כדי להגיע ליעד זה אנו פועלים להעצמת בעלי
התפקידים בבית הספר ומתן כלי שליטה ובקרה המקלים על בתי הספר את הליווי והמעקב אחר כל
תלמיד ותלמידה במטרה להוביל את התלמידים להצלחה בלימודים.
אנחנו מקפידים להמשיך ולהפעיל מומחים שונים בתחומי הפדגוגיה ומערך
השתלמויות מקצועי אשר נותנים לבתי הספר ברשת יתרון אמיתי בתחום
הפדגוגי.
הרשת ממשיכה בתהליך של הוצאת מגמות טכנולוגיות לא רלוונטיות מבתי הספר
והכנסת מגמות אשר יש בהן אופק של ממש לבוגריהן, בין אם מדובר בתלמידים
החזקים ביותר ובין אם מדובר בתלמידים מתקשים יותר. אנחנו עושים כל מאמץ
להמשיך ולהכניס לבתי הספר ציוד טכנולוגי ומחשבים על מנת לתת מענה הולם
לצרכים המרובים הקיימים,
היעד הרביעי: יצירת רצף חינוכי ולימודי מהגן ועד כתה י"ב.
הרשת רואה חשיבות רבה להתחיל את חינוך תלמידינו כבר בבתיה"ס היסודיים
ובגן הילדים, כדי ליצור רצף מהגן ועד י"ב. לצורך כך יש לפתח תוכניות
ייחודיות גם עבור בתי הספר היסודיים, ובכך לחזק את הזרם הממ"ד הקלאסי.
היעד החמישי: טיפוח מנהיגות חינוכית ואדמיניסטרטיבית לקראת ניהול יעיל
ואפקטיבי מתוך תפיסה של ארגון לומד.
רשת אמי"ת רואה חשיבות בטיפוח מנהיגות חינוכית ואדמיניסטרטיבית,
באמצעות העצמת המנהלים, צוותי ההוראה ועובדי המנהלה בבתי הספר. זאת
מתוך הכרה, שהעצמת בעלי התפקידים מובילה לאחריות רבה יותר כלפי התהליך
החינוכי המתרחש בבית הספר.
השנה אנו
פותחים קורס מנהלים ייעודי במטרה להקים עתודת מנהלים לרשת אמי"ת, וזאת
מתוך אמונתנו בתפקידם המרכזי של המנהלים בהובלת תהליכים חינוכיים
ערכיים. ככל שתעלה האיכות הערכית והמקצועית של בעלי התפקידים
בבתי הספר כך ישתפרו גם הישגי התלמידים ורמתם הערכית.
לסיום:
ר' נחמן אומר:
"הצמיחה
הרוחנית חייבת להתקדם לאט ובבטחה, לעיתים קרובות אנו מעוניינים להשתפר
ולשפר את יחסינו במהירות רבה מדי, והתוצאה היא תסכול ומבוכה".
יש ללכת לכל שינוי בחרדת קודש, בחשיבה, בתכנון ובהשקעה משותפת של
כולנו. חשוב לי מאד לפתח דיאלוג אמיתי עם המנהלים, חדרי המורים ועובדי
הרשת כדי ליצור חזון משותף, לפתח כלים בכל התחומים וכדי להגשים את
החזון של כולנו ואת היעדים שנציב לעצמנו.
יחד נעשה ויחד בעזרת ה' נצליח.
בברכה,
ד"ר אמנון אלדר
מנהל כללי
רשת אמי"ת |
