בית המקדש הראשון נבנה בירושלים על ידי שלמה המלך, ועמד על תלו
 יותר מ- 400 שנה.

המקדש היה מקום הפולחן המרכזי, הקריבו בו קרבנות, העלו אליו את
הביכורים, ועלו אליו לרגל בשלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות).

בית המקדש נחרב בידי נבוכדנצר מלך בבל בשנת 586 לפני הספירה,
לאחר שצדקיהו מלך יהודה לא סר למרותו ומרד בו. רוב העם הוגלה לבבל.

בית המקדש השני נבנה כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, על ידי
גולי בבל (עליית "עזרא ונחמיה"), ששבו לירושלים לאחר שקיבלו רשיון
מכורש מלך פרס. בית המקדש השני עמד על תלו כ-580 שנה.

בתקופת המלך הורדוס, בסוף המאה הראשונה לפני הספירה, בית המקדש
הגיע לשיא פארו ונחרב על ידי טיטוס הרומאי בשנת 70 לספירה, בעקבות
המרד הגדול.

המקום שעליו עמדו בית המקדש הראשון והשני נקרא הר המוריה  או
"הר הבית".

הכותל המערבי הוא הקיר המערבי של החומה שהקיפה את שטח הר הבית.

בית המקדש הוא בית שנבנה על הר המוריה בירושלים, ובו היו עובדים את ה',
מתכנסים בו, מקריבים קורבנות לה' ומתפללים.

בית המקדש היה קיים כאלף שנה – במשך כל האלף ה- 1 לפני הספירה –
חוץ מ- 70 שנה בערך של גלות בבל וראשית שיבת ציון.

במשך אלף שנות קיומו היה בית המקדש המקום הקדוש ביותר ליהודים.

לאחר חורבן הבית, הכותל המערבי של החומה שהקיפה את הר הבית הפך להיות  האתר הקדוש ביותר מכל אתרי הקדושה של ארץ-ישראל ועם ישראל. מעמדו של הכותל המערבי רם ונישא, משום שנחשב לשריד היחידי מבית-המקדש עצמו. האם ביקרתם פעם בכותל? כן לא מה הרגשתם? אתם מוזמנים לביקור וירטואלי בכותל המערבי

בערך בשנת 1,000 לפני הספירה הכשיר דוד המלך את הר המוריה
                                                    כמקום מקודש לעבודת אלוקים.

950 לפנה"ס - שלמה המלך הקים  בית מקדש מפואר על הר המוריה.
                        המונים עלו לרגל לירושלים שלוש פעמים בשנה בשלושת הרגלים:
                        פסח, שבועות וסוכות.

586 לפנה"ס - הבית הראשון שהיה קיים כ- 400 שנה, נשרף ונהרס בידי 
                        נבוכדנאצר  מלך בבל  במסגרת כיבוש ממלכת יהודה בידי הבבלים.
                        ירושלים נחרבה והתושבים היהודים הוגלו לבבל.

516 לפנה"ס - תקופת שיבת ציון - כורש, מלך פרס, הצהיר הצהרה ובה התיר
                       ליהודים לחזור מגלותם אל ארץ ישראל. חלק מהיהודים שבו.
                       גולי בבל חזרו לישראל והתחילו בבניית בית המקדש השני

בתקופת הבית השני עמד בית המקדש במרכז חיי העם.
בניגוד לתקופת הבית הראשון, לא היה מלך בישראל ולא היו נביאים.
לעם ישראל נותרו רק הכוהנים והמקדש.
בית המקדש היה המרכז הרוחני והציבורי, וגם השליטים הזרים -
     כגון כורש מלך בבל, אנטיוכוס השלישי ויוליוס קיסר - הכירו במעמדו המיוחד
     והעניקו ליהודים זכויות מיוחדות עליו.

הטקסים הרבים שהיו חלק מעבודת בית המקדש הדגישו את מרכזיותו של
    בית המקדש בחיי העם.
אחד הטקסים החשובים היה העלייה לרגל לירושלים שלוש פעמים בשנה,
    בשלוש הרגלים - בפסח, בשבועות ובסוכות.
עולי הרגל הגיעו מארץ ישראל עצמה - מיהודה והגליל ומעבר הירדן - וכן מן
    התפוצות כדי לקיים את מצוות העלייה לרגל.
על-פי עדויות מן התקופה היו ערים ביהודה שבשלוש הרגלים כמעט התרוקנו,
    מכיוון שתושביהן עלו לרגל לירושלים.

שנת 70 לספירה - חורבן בית המקדש השני על-ידי טיטוס מלך רומא.
                             בית המקדש השני וחורבן ירושלים מסמלים את אבדן העצמאות
                             הלאומית של עם ישראל בארצו ואת ראשיתה של הגלות הארוכה.
                             יום תשעה באב, שבו העלו הרומאים באש את בית המקדש,
                             נקבע כיום אבל וזיכרון לחורבן.

  קראו עוד אודות בית המקדש הראשון    
  קראו עוד אודות בית המקדש השני

1. איזה בית מקדש היה מרהיב ויוצא דופן יותר?
   
2. מה ייחד את הבית הראשון בתקופתו?
   
3. מה ייחד את הבית השני?