בית, משפחה, קהילה
הרב יהודה ברנדס
רש"י פותח את פירושו לתורה בשאלה המפורסמת: מדוע לא מתחילה התורה בפרשות של מצוות,
מאמצע ספר שמות? לשם מה נחוצים כל סיפורי הבריאה וספר בראשית?
התשובה הראשונה של רש"י היא: היה צורך לברר את זכותו של עם ישראל בארץ-ישראל;
אולם לתשובה זו יש משמעות רחבה יותר: אין טעם ואין משמעות לנתינת מצוות,
אם אין מגדירים קודם לכן את התנאים והמסגרות, שבהם תתקיים מערכת התורה והמצוות.
עם ישראל היושב בארץ-ישראל - זו היא המסגרת האידיאלית, שבתוכה אמורות להתקיים כל מצוות התורה.
אולם סיפורי התורה אינם מספרים רק את סיפורו של העם בארץ.
הרי רק בספר שמות אנו פוגשים את העם, ועד סוף חמשת החומשים העם עדיין אינו נכנס כלל לארץ! המסגרת העיקרית, שבה מתרחשים סיפורי ספר בראשית, היא למעשה המשפחה:
החל במשפחת אדם וחוה, עבור למשפחת נח הניצלת מן המבול ואשר ממנה נברא העולם מחדש,
ועד למשפחות אברהם, יצחק ויעקב, שמהן עתיד לצמוח - אחרי שנות היתוך ועיצוב בשעבוד מצרים - עם ישראל.
אם נְדַמֶה את עם ישראל לגוף חי, שיש לו איברים שונים: ראשיכם, זקניכם -
מחוטב עציך עד שואב מימיך - הרי שהתא הגרעיני של הגוף הזה הוא המשפחה.
קבוצת תאים המרכיבה איבר בסיסי היא "עדה" - עשרה אנשים המהווים מניין.
בעדה כבר יכולה להיות השראת שכינה: "אלוקים ניצב בעדת אל".
בלשון ימינו משתמשים יותר בביטוי "קהילה" במקום עדה.
אי-אפשר ליצור יהדות ביחיד. תפילות, מועדים, כל סדר נשים ורוב סדר נזיקין, כל סדר קודשים -
אינם יכולים להתקיים אלא במשפחה ובקהילה. בעיני חז"ל היחיד הוא אדם בלתי שלם,
ורק בהתחברו למשפחה ולחברה הוא מביא לידי ביטוי ושימוש את מכלול המרכיבים של אישיותו.
אין דרך להעביר את ערכי התורה בלי לגדל ילדים ולחנכם.
הקב"ה בחר באברהם "למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'".
אנחנו חיים בדור שבו מקדשים את הפרטיות, את זכויות הפרט, את מעמדו של היחיד.
אכן, תחילתה של קדושת היחיד בערך נשגב: "חייב אדם לומר: 'בשבילי נברא העולם'";
ו"כל המקיים נפש אחת מישראל - כאילו קיים עולם מלא". במשטרים אפלים ובתרבויות פסולות נשחק ערכו של האדם היחיד בפני הכלל, החברה או המדינה - ואילו התורה מחנכת אותנו להיאבק
על חירותו של האדם היחיד; אבל כשמקצינים את ערך היחיד, הופך לעתים הנשגב למגוחך,
ולעתים אף למתועב: אדם המרוכז כולו בעצמו וחי בתודעה של "אני ואפסי עוד".
המשימה, המוטלת על המשפחה הגרעינית והקהילה העוטפת אותה בדור זה, כבדה ביותר.
הן צריכות לסייע ביד כל אחד ואחד מחבריהן לממש את עצמו, את המיוחד לו - אך תוך כדי שילוב עם הזולת. הן צריכות להעניק חום, אהבה, ביטחון, שלווה ויציבות בעולם מבולבל, מתלבט ומתייסר,
מלא ספקות, ניכור, תחרותיות והישגיות.
הן צריכות לטפח את היחיד מפני חברה ששוחקת אותו ומבטלת את ערכו;
והן צריכות ללמד את היחיד להשתלב בתוך הקהילה, לתרום ולקבל.
יש החושבים שהמוסדות הישנים ואורחות החיים הישנים - אבד עליהם כלח: בית-הכנסת,
בית-המדרש ובית-הספר יהפכו מיותרים בעידן האינטרנט; והארוחה המשפחתית המשותפת,
השיחה או המשחק של הורים וילדים, יוחלפו על-ידי מזון מהיר, טלוויזיה ומשחקי מחשב.
אבל מיום ליום אנו מבינים יותר ויותר, שבלעדי המוסדות הישנים הללו נחיה בעולם מנוכר,
מאיים ומפחיד, עולם שאין בו אמונות, ערכים ומצוות, כי כל אלה אינם נלמדים מספרים, מאתרים וירטואליים או מכלי תקשורת אלקטרוניים.
אלה זקוקים לקרקע הולמת לנבוט בה ולאקלים מתאים כדי להתפתח בו. הקרקע ההולמת היא המשפחה, והאקלים הנכון הוא אקלים של חברות וריעות, אחריות הדדית,
מחויבות וקשר עמוק שבין אדם לחברו.
רשת אמי"ת מבינה שבית-הספר אינו רק מסגרת לימודים וידע.
בית-הספר הוא גם בית-חינוך. הוא מהווה מצע גידול, וזקוק לאקלים הולם
כדי שיוכל להשתלב במערכת של המשפחה והקהילה בבניין חברה ראויה ובריאה יותר.
לפיכך קבענו את הנושא "בית, משפחה, קהילה" כנושא-על לפעילות החינוכית והלימודית של הרשת כולה. אנו מצפים לשותפות מלאה של הבתים והמשפחות, של הקהילות שבתוכן נמצאים בתי-הספר והמוסדות של הרשת, ורואים גם את עצמנו כמשפחה רחבה, כקהילה - הלומדת, מתחנכת,
אוהבת ותומכת בכל חבריה. זהו האתגר החינוכי המרכזי שאנו מזהים בחברה הישראלית כיום,
וזהו האתגר העיקרי שנטלנו על עצמנו לשנים הקרובות. בעזרת ה' נעשה ונצליח.