אמי "ת ממלכתי שדרותע "ש גוטוירט במסע לפולין

מידי פעם מתעוררות שאלות לגבי הצורך בהמשך מסעות משלחות התלמידים לפולין . לגבי 31 תלמידי י "א בתיכון מקיף כללי אמי "ת ע "ש גוטווירט שדרות , התשובה ברורה וחד משמעית . "המסע הזה ביגר אותי וגרם לי להכיר בעצמי כוחות , שלא ידעתי על קיומם " אומרת אחת התלמידות שהשתתפה במסע . ומוסיפה רונית אילון יועצת ביה "ס , שליוותה את המסע : "כאדם העוסק בחינוך שנים רבות , חוויתי את תמצית העושר והאושר במימוש ערכי החינוך . " קדמה למסע הכנה קפדנית במשך 4.5 חודשים בשעות אחרי הלימודים , בהם למדו התלמידים אודות השואה , העמיקו במשמעות המסע וכן עברו הכנה בנושא התמודדות במצבים רגשיים וחברתיים . במשך המסע גילו התלמידים אחריות אישית וקבוצתית . דאגו לשמירה ולניקיון סביבתם , ידעו לתת תמיכה ולגלות רגישות לחבריהם , עזרו בכל מטלה , ללא צורך ברשימת תורנויות וחלוקת תפקידים . כולם היו מגויסים למטרה , להפיק את המיטב ממסע חווייתי יוצא דופן . אחת מהחוויות המרגשות במסע היה : מחנה ההשמדה מיידנק . ביומן המסע מתארת רונית את החוויה : מיידנק — כשעמדנו בפתח המחנה היו לי מחושי בטן , חנק בגרון . מחנה השמדה ! לנגד עיניי "השואה בהתגלמותה " . צעדנו פנימה ובמבט מסביבי נחרדתי לראות שטח עצום של כרי דשא , צריפי מגורים ומטרים רבים של חוטי תיל . חשתי רעד בגוף , התרגשות פנימית עצומה , עצב נורא , ותמונות מתרוצצות לי בראש לנסות לדמיין איך זה היה באמת . . . . מדי פעם נכנסנו לצריפים , הלכנו ביניהם חצינו גדרות תיל . . . . כשנכנסנו למשרפות בפעם הראשונה עמדתי כאילמת , הדעת לא מסוגלת להבין זאת , משרפות לבני אדם . צירוף מטורף , בלתי נתפס , עמדנו בוהים בשקט חרישי , לפתע שמעתי קולות יבבה , אחת הבנות פרצה בבכי , אט אט הפך לקולני יותר ויותר , והדביק את האחרים , גם אותי . . . כמו גל ששטף בדמע נגע העצב בין כולם , בספונטאניות נצמד איש אל רעהו , חיבקו זה את זה תמכו זה בזה , הגישו טישו לניגוב הפנים ושוב כבשו ראשם בכתפי חבריהם . .

אספתי את עצמי מייד תוךדיבור פנימי "היי " ,  בשבילם התעשתי מייד , וניגשתי לחבק את אחת הבנות . כך עברתי מאחד לשני . כולנו מיאנו ללכת , להתקדם . . . נראה כאילו נצח , רגלינו , בלי אומר ודברים , סרבו לנוע , אט אט על רקע מוסיקה חרישית "לאורך הים " עברנו לחדר משרפות גדול אחר . במקרה , הגיעו לשם , בדיוק , תלמידי המשלחת של התיכון הדתי שדרות . התרגשות רבה אחזה בי מגודל המקריות , שתלמידי שדרות נפגשו יחד במקום כל כך משמעותי . יעקוב בן שושן , מנהל המשלחת של התיכון הדתי אמר "קדיש " . כולם הצטרפו אליו במקהלה וענו "אמן " . בכינו . ים של דמעות חיבוקים והזדהות מוחלטת עם גורלם של אחינו מול שפל חיות האדם , מול שיא המפלצתיות שהאדם המציא ! לשרוף בני אדם ולפנות אפרם לבאים בתור . פעמים רבות במהלך המסע חשנו גאווה לאומית ותחושת חוסן בידיעה , שיצאנו מארצנו בחשכת הליל ואנו שבים אליה עם שחר באהבה וגעגועים . " "לאחר המסע ישתנו אצלי הפרופורציות בחיים " אומר אחד התלמידים , ואחרת מוסיפה : "פתאום אני מבינה שמשפחה ומדינה אינם דברים מובנים מאליהם , צריך לשמור עליהם . " לסיכום : המסר העיקרי בכל שלבי ההכנה , במסע ולאחריו , שכל אחד ואחת מתלמידי המשלחת יהוו שגרירים להעברת סיפור השואה לדורות הבאים . לזכור ולא לשכוח !