פרשת חקת
לשון ולב
פעמים
רבות אדם מתמודד עם קשיים גדולים. לעיתים הקשיים הם כה רבים עד שהאדם עומד על סף
שבירה. לעיתים השבר הוא כה עמוק, עד שהאדם חש עצמו כלכוד במציאות שאין לו בה דבר.
אך, אפשרות שבירה זו נוצרת רק כשהאדם אינו מודע לכך שהוא נמצא במערך שיעורים אלוהי.
כל הניסיונות שמנסה הקב"ה את האדם הם ניסיונות המדודים לו כפי כוחו וצרכיו, שכן
הקב"ה אינו מנסה את האדם - אלא כפי כוחו של האדם. הדבר מתחדד מאד מדברי הגמרא במסכת
מגילה
(יג:) – 'אחר הדברים האלה(גדל
המלך את המן),[מאי אחר]? אמר רבא:
אחר שברא
הקדוש ברוך הוא רפואה למכה. דאמר ריש לקיש: אין הקדוש ברוך הוא מכה את ישראל אלא אם
כן בורא להם רפואה תחילה.
כשהאדם יודע שהקב"ה מנסה אותו רק לאחר שכבר ניתנה לו היכולת להתמודד עם הניסיון,
נראה שהדבר צריך להיות לו קל עשרת מונים. שכן, דומה הדבר למי שכבר הצליח לעמוד
במשימה מסוימת רק שאינו יודע כיצד – ודאות ההצלחה מוסיפה את הביטחון העצמי הנדרש
למציאת הפתרון.
הבנות אלו מקילות מאד את נטל החיים. אך, יש פעמים בהם הקב"ה אינו מעביר שיעור פרטי
לאדם. פעמים בהם הניסיון מיועד לכמה אנשים ביחד, כאשר כל אחד מהם עומד בניסיון אחר.
בפרשת השבוע אנו נתקלים במציאות דומה. מציאות בה הקב"ה רוצה ללמד את משה רבנו ע"ה
ואהרן הכהן שיעור מסוג אחד ואת העם שיעור אחר.
בתורה מובאים הפסוקים -
וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה
וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו
וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם:
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ד' כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ: וַיַּקְהִלוּ
מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא
הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ
וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ
הָעֵדָה וּבְעִירָם: ס
וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי
לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל
הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם: הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי
יִשְׂרָאֵל אֶת ד' וַיִּקָּדֵשׁ בָּם: ס
(במדבר, פר' חקת, כ', ז' – י"ג)
על ניסיונם של משה ואהרן אנו מקבלים הארה מדבריו של ה'מאור
ושמש'
על הפסוק הראשון של פרשת דברים – 'מצינו כמה פעמים שהוכיח
משה את ישראל ונטל את שלו מתחת ידן, וכמו 'שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים' - נגזר עליו 'לָכֵן
לֹא תָבִיאוּ אֶת הָעָם'
וגו'. ועל זה נענש מפני שהוכיחן בגלוי, והבין שטעה במה שהוכיחן בגלוי, ולקח לעצמו
דרך אחר היינו שיוכיחן ברמז, לכן קיבל שכר על תוכחה זו, כמו שאיתא במדרש
(דברים רבה, א', ב')
על שהוכיח את ישראל אחר הקב"ה נאמר עליו 'מוֹכִיחַ
אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא',
וכך כתיב כאן 'אלה'
שפוסל דברי תוכחות הראשונים, שעל הראשונים נענש, ועל אלה הדברים קיבל שכר.'
מדבריו של הרב עפשטיין אנו מקבלים תובנות מרתקות לגבי דברי המשנה באבות (ב',
ה') הנשנית משמו של הלל הזקן לגבי 'לא הקפדן
מלמד'. נראה שאין זו אזהרה משמו של הלל לגבי דרך החינוך הנכונה אלא, ציון עובדה
הכרחית – אין הקפדן מלמד.
אך, לכך יש להוסיף את השאלה מה היו צריכים ישראל ללמוד? שכן זה שמשה רבנו לא למדם
אין ספק, ואין ספק שגם בעבור דבריו אלו לא נכנס עמם לארץ. מכאן שההבנה מה היו
צריכים בני ישראל ללמוד היא ההכרחית. בכדי להבין מדוע משה יכול ללמדם רק עד הכניסה
לארץ ישראל ולא מעבר לכך.
הרב לוי יצחק מברדיטשב בדבריו על פרשת 'חקת' חושף בפנינו את נקודת האור ממנה עולה
תשובה לשאלת לימודם של בני ישראל - "והנה משה אמר בכאן 'שמעו נא המורים', הוכיח את
ישראל בדברים קשים, ולכך הוצרך להכות את הסלע לעשות מה שנברא, כי אילו היה מעלה את
ישראל כנ"ל, וכמו שהיה כוונת הקב"ה 'ודברתם
אל הסלע', כי אז היה מדבר
אל הסלע: אתה שנבראת בשביל ישראל והם במעלה גדולה צריך אתה לעשות מה שנבראת,
דהיינו להוציא מים לישראל, אבל עתה שהוכיח את ישראל בדברים קשים 'שמעו נא' כו',
הוצרך להכות את הסלע לעשות רצון ישראל, ונמצא זה גרם את זה וטעם אחד הוא. "
סוד העניינים מצוי בייחודה של א"י –
'אֶרֶץ אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ד' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ
מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:
ס (דברים, י"א, י"ב). מציאות
שהיא לא טבעית. מציאות בה כל משך הקיום נאמר במפורש בעבור ישראל, בלי חוקיות בלי
דרך התנהלות מקובלת, אלא, כל הבריאה כולה משתנה למענם של ישראל.
מי שאינו מתעלה אל מעל לטבע האנושי, ואינו מצליח להתעלות אל מעל הכעס למרות הידיעה
כי הקב"ה נתן בידו את הכוח לכך, אינו יכול לצוות על הסלע בדרך שהיא מעל הטבע לקיים
את תנאו האלהי באמצעות דיבור. דבר זה מכשיל את הציבור כולו. מתוך חוסר ההכרה במעשיו
בטבעיות הכפפת הבריאה כולה לרצון הבורא שהיא טובתם האמיתית של ישראל, משה רבנו מאבד
את היכולת להביאם לארץ ישראל שבה כל העת מתנהלת לחימה עיקשת בין הרצון הרגעי
והמקומי של עם ישראל לבין רצונם האמיתי רצון אביהם שבשמים.
למרות ששינה דרכיו לאחר מכן כפי שהראנו המאור ושמש, היות וכבר הקפיד – אינו יכול
ללמד יותר...
שבת שלום
גלעד קופמן
--------------------------------------------------------------------------------------------
מאור ושמש - ר' קלונימוס קלמן הלוי בן ר' אהרן עפשטיין
נולד בקרקא בשנת תקי"א (1751). היה תלמידם של ר' אלימלך מליזנסק ושל החוזה מלובלין.
נפטר בשנת תקפ"ג (1823). ספרו 'מאור ושמש' שיצא לאור בשנת תר"ב (1842) ע"י תלמידו
ר' ישראל הלל ווסטרייך, נחשב אחד מספרי היסוד בחסידות.