הפטרת ערב ראש חדש שחל בשבת
בחירות

פעמים רבות אנחנו עומדים נבוכים מול הצורך לקבל החלטות. קבלת ההחלטות אינה דבר שקל להגדירו. קבלת החלטות מקיפה מחשבות רבות, החל מהמחשבות האם לקום בבוקר עם הצלצול הראשון של השעון המעורר או, להמתין לצלצול השני; ועד למחשבה האם לקנות בית כן או, לא.
הבחירות הרבות שאנו מבצעים בחיינו אינן זוכות בדרך כלל ליחס מיוחד בתודעתנו, סביר להניח שרובנו אינו מודע לעובדה שאדם מבצע בחייו מאות רבות של מיליוני החלטות בשנות חייו. חלק מרכזי מחיינו אנו מבלים בקבלת החלטות שרובן משפיעות על חיינו יותר ממה שאנו רואים במבט ראשון.
משמעות הדבר היא שרובנו למעשה איננו מקדישים את תשומת הלב הראויה לגורם משמעותי בעיצוב חיינו. אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר בחייו של אדם והמתקבלות בדרך כלל 'תוך כדי תנועה' ללא חשיבה מיוחדת היא ההחלטה על חברינו.
בהפטרת ערב ראש חודש שחל בשבת אנו קוראים על נקודה שבה עומדת חברות ארוכת ימים עומדת למבחן, חברותם של דוד ויהונתן – 'וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן בָּחֳרִי אָף וְלֹא אָכַל בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לֶחֶם כִּי נֶעְצַב אֶל דָּוִד כִּי הִכְלִמוֹ אָבִיו: ס' (שמואל א', כ', ל"ד). יהונתן חווה תחושה של השפלה בגלל חברותו עם דוד.
יהונתן שומע את לשונו הקשה של אביו, ואפילו רואה את אביו נוטל חנית ומאיים עליו, והכול בגלל חברותו של יהונתן עם דוד. ליתר דיוק, הבעיה אינה החברות עם דוד. הבעיה המרכזית היא הכרתו של שאול שדוד למעשה הוא המלך הבא של עם ישראל ולא יהונתן בנו.
כעת, גם ליהונתן מתברר שהטינה והשנאה שחש אביו שאול כלפי דוד, נובעת מתוך הרצון להגן על מלכות יהונתן. יהונתן מבין שאביו מגן עליו, שכן אין שני מלכים דרים בכפיפה אחת. מצב זה של פגיעה ביוקרה הוא מצב סבוך בעל מספר פתרונות.
אחד הפתרונות הוא פתרונם של אחי יוסף, או, כפתרונו של קין. בדרך פתרון זו הטוען לכתר שמרגיש מאוים, בוחר למנוע ממי שעלול לסכן את מעמדו את המצב האישי – 'חי'. גרימת אובדנו של האדם העלול להוות תחליף לי מחדדת את רצונו האישי והגאה של האדם. בבחירה בדרך זו מתחדדת העובדה שאין רצונו של הקב"ה מהווה שיקול בדעתו של האדם. האדם בוחר בהעמדתו כמרכז, שוב לא הרצון האלוקי וטובת העניין הם המרכז אלא, כבודו ויהירותו של האדם.
פתרון שונה נקשר בקשר עבות לעניינו של 'ראש חודש'. את הזה מציג בפנינו המדרש (ילקוט שמעוני, ח') את גודל הקושי כפי שהוא בא לידי ביטוי בהתמודדות המיוחדת לראש חודש – "...רבי שמעון בן עזאי רמי כתיב 'ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים' וכתיב 'ואת המאור הקטן', אמרה ירח לפני הקב"ה - רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? א"ל הקב"ה - לכי מעטי את עצמך, אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אלך ואמעיט את עצמי? אמר לה - לֵך ומשול ביום ובלילה. אמרה לפניו רבש"ע שרגא בטיהרא מאי מהני (נר בצהרים במה עוזר?), אמר לה לכי וימנו בך ישראל ימים ושנים."
בפתרון זה יש התמודדות קשה מאד עם הדרישה למעשה לבטל את רצונותיך באופן זמני, לטובת קיום הרצון האלוקי. בצורה שכלתנית וקרה, הבחירה העומדת בפני האדם היא האם לבטל את רצונו מרצון או, לחכות שהקב"ה יבטל את רצון האדם בעל כורחו. אבל, היות ורוב רגשות מעורבים במצבים דומים למצב הזה הקושי הוא גדול פי כמה מאשר 'אין ברירה' כפי שמראה ההיגיון.
בחירתו של יהונתן אינה מובנת מאליה. יהונתן צריך לבחור לעצמו דרך תגובה. תגובתו לתגלית החדשה של התמודדות בינו ובין דוד על תפקיד מלך ישראל מבוארת בפסוקים בתיאור רגע פרידתם של יהונתן ודוד – 'הַנַּעַר בָּא וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ עַד דָּוִד הִגְדִּיל: וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵךְ לְשָׁלוֹם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ד' לֵאמֹר ד' יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:'(שמואל א', כ', מ"ב)
תגובתו של יהונתן לאיבוד המלוכה היא מקבילה אצילית לתגובת הלבנה. אך בניגוד ללבנה שמקשה ושואלת על משמעות הנהגתה ואורה לאחר מיעוטה יהונתן אינו שואל דבר. יהונתן מחכה עד שדוד יהיה גדול יותר (אפילו שגדוּלה זו היא בבכי).
יהונתן מבטל עצמו לחלוטין, אינו מייחס לעצמו אף פסיק אחד מן היתרונות שהיו צפויים לוֹ לוּ היה נבחר למלוכה. יהונתן למעשה נולד מחדש, לא כמלך, ולא כמתמודד על כתר מלוכה, אלא, כמי שעומד וממתין למערכת יחסים (בינו ובין דוד) בה הקב"ה הוא מרכז הקשר ומרכז הקיום, ולא הגאווה האישית, הקנאה והתחרות.
קשר שכולו רצוף אהבה שהיא גדולה יותר מכל אהבה אחרת (למרות שאין לה ביטוי גופני) – 'כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן:' (אבות, ה', ט"ז)
בעז"ה, שנזכה ונלמד לאהוב - אהבה נלמדת, אהבה שהיא אינה אינסטינקט, אהבה מתוך בחירה...



שבת שלום
גלעד קופמן