הפטרת פרשת זכור
המוֹרַא וְהַיִרְאָה

במשך השנים האחרונות עולה לדיון מעת לעת מעמדם של העובדים הסוציאליים, בעיקר בתקופות שביתה. המניע העיקרי לשביתותיהם אינו תאוות בצע ורצון להתעשרות, אלא עניין עקרוני. בקשתם היא מחד גיסא, שמירת ערכו היחסי של שכרם כשכר מכובד של עובד מדינה כפי שהיה בשנותיה הראשונות של המדינה, ומאידך גיסא, רצונם להעלות את קרנו של מקצועם ואת מעמדם של העוסקים בו, ולהשיב לו את היוקרה שהייתה לו בעבר.
עובדה מצערת היא שהכסף כסמל מעמד (סמל סטאטוס) - תורם רבות לקביעת איכותם של האנשים הפונים לעסוק במקצועות הטיפוליים. לעיתים, כוח האדם המגיע לעסוק במקצועות טיפוליים שאינם בעלי פוטנציאל השתכרות גבוה בשוק הפרטי, כרפואה ופסיכולוגיה – הם אנשים חדורי אידיאולוגיה או, אנשים שהלכו לתחום כפשרה.
על חשיבותה של היוקרה והיוקר, או ליתר דיוק המעמד והממון אנו קוראים בהפטרת 'שבת זכור'. דברי הנביא הנקראים בשבת זו, הם דבריו של שמואל הנביא – ' וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ ד' לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל: וַיִּשְׁלָחֲךָ ד' בְּדָרֶךְ וַיֹּאמֶר לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת הַחַטָּאִים אֶת עֲמָלֵק וְנִלְחַמְתָּ בוֹ עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם: וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ד' וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ד': ס
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ד' וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי ד' וָאָבִיא אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וְאֶת עֲמָלֵק הֶחֱרַמְתִּי: וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית הַחֵרֶם לִזְבֹּחַ לַד' אֱלֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַד' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ד' הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים: כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר ד' וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ: ס
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל חָטָאתִי כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי ד' וְאֶת דְּבָרֶיךָ כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם: וְעַתָּה שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַד': וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר ד' וַיִּמְאָסְךָ ד' מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל: ס' (שמואל א', ט"ו, י"ז-כ"ו)
מתוך דברי הנביא אנו שומעים את הביקורת הנוקבים שיש לקב"ה על שאול. הדברים נאמרים עוד קודם לכן בצורה חד משמעית בנבואת שמואל. שמואל נאבק ובוכה ומתחנן לפני ד' שימחל לשאול המלך, אבל אין מחילה ואין סליחה ואין כפרה.
הסיבה להעדר המחילה נעוצה עמוק בתוך דברי הנביא. הנביא מרמז לנו על שלושה יסודות שבהם הקב"ה תומך בשאול – היוקרה, הממון והיציבות. שלושת היסודות האלו הם הכרחיים להופעת שכינה בארץ - 'אמר ר' יוחנן: אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גיבור ועשיר וחכם ועניו, וכולן ממשה.' (נדרים לח.)
הנביא מזכיר לשאול שלמרות ששאול שייך לשבט הצעיר והקטן מבין כל השבטים הקב"ה העלה אותו ואת שבטו על נס והקנה לו את היוקרה של המשיחה האלוהית בשמן. משיחה בשמן המעניקה מלכות, מעניקה גם את היציבות שבמעבר המלוכה מאב לבן.
אך, כאן בנקודה הזאת הדברים מתחילים להשתבש. המקום בו מתחיל השיבוש נראה ברור יותר דרך דבריו של האדמו"ר ר' יחזקאל פאנט מקרלסבורג - 'בצדיק לא שייך מותרות! כי כל מה שנהנה (הצדיק) יותר מהעולם הזה הכול הוא צורך גבוה וסיוע לעבודת הבורא (דרך עבודת ד' דרך הנאות העולם הזה היא חלק מדרכו של הצדיק האמיתי) וכמו שכתוב – 'הכהן הגדול מאחיו וכו' - גדלוהו משל אחיו, ואין השכינה שורה רק בחכם גיבור ועשיר וכו'- כי יותר שלימות שיש לו הוא מוכשר לעבוד הבורא ביתר שאת, אבל, הרשע - אסור לו ליהנות מעולם הזה! כמו שכתוב – 'לה' הארץ ומלואה וכו", ועל כן – 'בטן רשעים תחסר' שאינו רשאי למלאות בטנו! רק מה שהוא מההכרח לקיום המין ולא להתענג בתענוג יתר, ולכך אסור לאכול בשר, אבל, בצדיק - כל הנאותיו הם צורך גבוה! על כן, צדיק אוכל לשובע נפשו כי הכול צורך נשמתו ונפשו.' (מראה יחזקאל, מועדים, הגדה של פסח)
מי שאין בו את הענווה לדעת שאינו צדיק, באמת הולך ונמשך אחר ההנאות. גם שאול הולך ונמשך אחר ההנאות, ההנאה של שאול אינה הנאה ממון או מאכילה ושתייה. הנאתו של שאול היא 'בקניית' שקט תעשייתי על ידי 'העלמת עין' מביזת השלל ע"י העם.
שאול אינו מוותר על תירוץ מדוע הוא אכן צריך היה לאפשר לבזוז את השלל ולא להשמיד את כל מה ששייך לעמלק. אך שמואל, כשאול, יודע שזה רק תירוץ שכן לא כל החרם ילך לקרבן לד'. דבר נוסף, הוא שאין הקב"ה מקבל חסידות מדומה הבאה מתוך ביזוי דברו.
שאול מנסה להחזיר את הגלגל אחור, לקחת באיחור ולקיים את דבר ד'. לקחת ולהלחם על שם השם ושמו שלו. אך שמואל מגלה לו את האמת המרה – 'את הנעשה אין להשיב', המלכות תקרע מעמו – 'וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר ד' וַיִּמְאָסְךָ ד' מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל '.
אין לו לאדם אלא, שמו הטוב ויוקרתו. כאשר אדם מאבד את שמו הטוב, הוא אינו יכול לשקמו. את התיקון מבצעים ע"י בנייה מחודשת – בנייה מתוך ההתמודדות עם הנפילה, עם הקריעה ועם השבר. התמודדות ששאול מעולם לא ידע לעמוד בה.
התמודדות על השם הטוב והשלם, התמודדות עם עמלק השלם, לא עם מלך קצוץ אצבעות. כל זמן שהמלך העמלקי חי יש כאן פגיעה בביטוי שמו של הקב"ה בעולם – 'כי יד על כס יה מלחמה לד' בעמלק מדור דור'.
מלחמה על יוקרה, שאינה תלויה בכסף – מימי עמלק הפוגע בישראל העייפים בדרכם ופוגע ביוקרתם ובממונם כעם אשר הוא בנו אהובו של הקב"ה, דרך הפגיעה בביטוי שמו של הקב"ה דרך כסא הכבוד... רק השם הטוב והכבוד הם אלו שמלווים את האדם והעולם מדור דור ולנצח נצחים. שנזכה ונמחה את זכר עמלק תחת השמים, ונחדש את ביטויו המלא והקדוש של שם ד' בעולמו!
שבת שלום
גלעד קופמן