הפטרה לפרשת פרה
עגל או פרה? ד' צבאות!

באחד משיריו הנוקבים של המשורר, המלחין והמבצע של זרם השאנסון הצרפתי – מספר ז'אק ברל את סיפורו של השור הנמצא בקורידה (מלחמת השוורים) בספרד. הוא מתאר את ההתרגשות שאוחזת בקהל לנוכח קרב השוורים האכזרי. השור המותקף והסובל שאינו רוצה אלא, לשוב למרעה. אחד אחרי השני כל הלוחמים ובעלי התפקידים פוצעים אותו ומתעללים בו.
לקראת הסוף האמהות 'ברגישות' מסתירות את עיני הילדים. השור שעומד לסיים את חייו בזירה, שולח מבט. המשורר מתלבט האם השור כועס על בני האדם או מרחם עליהם בגלל שהוא שמע על התנהגותם במלחמות השונות...
ז'אק ברל בעצם פותח את 'קופת השרצים' הכללית של האנושות על חוסר אנושיותה...
'קופת השרצים' הלאומית של עם ישראל מכילה באופן מפתיע (או, שלא...?!) גם את כל דרי הרפת... את 'מופע הבכורה' של העגל כדייר ב'קופת השרצים' אין צורך מיוחד להציג. עגל הזהב שהוכן ע"י אהרן במצוות העם נשאר בתודעה הלאומית כאחד מרגעי השפל העמוקים ביותר בקשר עם רבש"ע.
הנפילה מההר הגבוה של מתן התורה הניתנת באותיות פורחות באוויר - 'חתימת ידו' של הקב"ה - לחטא העגל היא זיכרון צורב ומר של יכולתו של האדם להזיק... הנזק של חטא העגל אינו בר תיקון. השבר הוא כה עמוק, עד שהתורה שיורדת מחורב בפעם השנייה אינה מופיעה עם 'חתימת יד' של הקב"ה. התוכן אותו תוכן. אבל הכתיבה שונה.
בתחושה הרגשית שלנו היינו מעדיפים למחוק את דרי הרפת מרקעי חיינו. שכן תחושת הבושה מחזקת מאד את התובנה המוכרת לנו כל כך – 'אין קטגור נעשה סנגור'. כל היוצא מן העגל (ולא רק קרנו) ומן הזהב (ולא רק מבפנים) ייפסל מעבודת ד'. כך שלא נצטרך להתמודד באופן תמידי עם זכר כישלוננו המר והצורב.
חיזוק מסוים לתגובה זאת מהמדרש – 'זאת חקת התורה. למה נאמר כאן חקת, לפי שיש לבעל דין לטעון מי נדה מטהרין לטמאים, ומטמאין למי שהוא טהור, וכי אפשר לומר כך? לכך נאמר - חוקה! אמר הקב"ה חקה חקקתי לך גזרה גזרתי, ואין מי להרהר אחריה, ואעפ"י שהיא גזרה - חשובה מצווה כשאר התורה, שנאמר אמרת ה' צרופה (תהלים יח לא). ומה צוה הקב"ה להביא פרה אדומה? לכפר על מעשה העגל, משל לולד שטינף לחצר המלך אמר המלך תבוא אם זה הולד ותקנח צואת בנה, כך אמר הקב"ה תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל.'(מדרש אגדה, במדבר, י"ט, ב')
המדרש מחזק אותנו לפעול בעזרת העגלים והוריהם ובעזרת הזהב כדי לעבוד את ד'. חכמינו מכירים את הרצון הבסיסי שלנו לברוח ממזכירי החטא. ברם, חז"ל אינם 'מוותרים' לנו, משום שהתורה אינה מוותרת לנו – עם הטעויות והכישלונות מתמודדים ובעזרתם מתקנים!
ההסבר העמוק לדבר נמצא בדברי הנביא יחזקאל בהם אנו מפטירים בשבת 'פרשת פרה'. אומר הנביא - 'וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר:' (יחזקאל, ל"ו, כ"ד-כ"ו).
דברי הנביא מדגישים ממד מאד חריג – ממד של העברת 'הפעולה' מהאדם לרבש"ע. ה'ערבי נחל' רש"ד אייבשיץ כותב בדרשתו לשבת שובה (דרוש ד') – 'וזה שאמר כביכול לעמו ישראל, הביטו נא וראו מה אתם גורמים, כי בהיות וזרקתי עליכם מים טהורים, היינו מחשבות קדושות בהרהורי תשובה המתעוררים לאדם בכל יום הבאים מאת ה' מן השמים, אזי וטהרתם מכל טומאותיכם, היינו מטומאות הקלים הפנימיים תטהרו בעצמיכם לבלתי אצטרך בעצמי להטריח בכם. ומה שאין כן, ומכל גילוליכם, היינו דברים החמורים (מעניין גלולי בית ישראל דהיינו עבודת כוכבים) מוכרח כי אטהר אתכם בכבודי ובעצמי, ומחמת דבר זה לבד די בזיון וכדאי שתברחו מהעבירה.'
הקב"ה מחדד לנביא ולנו את האבחנה בין ההיטהרות ע"י אדם לבין ההיטהרות על ידי ד'. להבדיל, כמו במעשה השור בשירו של ז'ק ברל, הפר הוא רק ביטוי לאכזריות של האדם, הפרה האדומה היא רק סממן להתבוננות הדו ממדית במעשיו של האדם. האדם שמתעסק עם הקודש ועם הכשרתו את הקודש, ועוסק בענייני הפרה נטמא. האדם במעשיו אלו זקוק לעזרת ד' כדי שדעתו לא תשתבש, ולא ידמה לנפשו שקדושתו היא המוליכה את קדושת אפר הפרה.
אבחנה מדויקת יותר, היא ההבחנה בכך שהאדם צריך לתקן במעשיו את מחשבתו. אבל, את תיקון המחשבה (מחשבת הלב) מבצע הקדוש ברוך הוא. הכול טמון בניגודיות שבהמשלת התורה לסם חיים ולסם מוות. התורה מקצינה את פנייתו של האדם ואת תכונותיו. האדם מוקצן מאד בתגובותיו ובמעשיו על ידי התורה.
מי שעוסק באפר הפרה, עוסק בטומאה וביציאה ממנה – לפי כך הוא נמשך אחריה נמשך אל הטומאה. מי שנטהר באפר הפרה מקצין דעתו ועיסוקו בטהרה ובמשיכה אליה.
דבר זה, אינו סותר את הרעיון המופלא שהתורה מעדנת את האדם. השילוב המופלא בין הרעיונות ההופכיים נמצא בדברי 'שפת אמת' מגור בדבריו לחג (במדבר) שבועות –'עניין הלימוד בליל שבועות. להכין הלב לקבל התורה דכתיב לב טהור ברא לי אח"כ רוח נכון חדש. שצריכין מקודם לטהר הלב. ועיקר הטהרה בכח התורה ולכן איתא (מצאנו) שבאה רוח טהרה בלבות ישראל בלילה זו. ועיקר הטהרה על ידי התורה כמו שכתוב 'אמרות ה' אמרות טהורות'. והם מטהרין לאדם. כדכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים הוא על ידי השפעה מי הדעת בלב ישראל שכשזוכה להאיר לבו בהבנת דבר חדש בתורה זוכה לטהרת הלב והתורה נקראת - מים...'
הקדוש ברוך מחדש בנו לב חדש ומעדן אותנו כדי להיות מסוגלים לקבל את התורה. התורה היא זאת שמאותתת לקב"ה שאנו מבקשים את העזרה. דבר שמבהיר את חוסר שלוותם של הצדיקים... כל הזמן בתהליך של רכישת תורה וטהרה, ככל שעוסקים בהם יותר, צריך לרוכשם מחדש יותר ויותר...
עד כדי כך, שרק הקב"ה יכול לטהר את האדם! שנזכה ונטהר עצמנו עדי כדי כך, שלא נוכל יותר לטהר עצמנו בתורה ולטהרנו בעבודת ד' ויבוא הקב"ה וישלים מלאכת טהרתנו!

שבת שלום
גלעד קופמן